אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף קז

דף קו

מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד לפי שכשם שהאבות הן הן המרכבה והן שלשה רגלי הכסא כך דוד גם הוא נעשה רגל רביעי לכסא כמ"ש בשערי אורה וזהו מה שאומרים בא"י מגן דוד וכיון דהאבות הן הן רגלי הכסא לכך אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כביכול כאלו כסא כבודו יתברך מתקיים על ידיהם ועל דרך שכתב בזוהר פרשת תרומה זה לשונו רזא דא אוליפנא דכורסייא קדישא לא מיתתקן לעילא אלא מגו תיקונא דבני עלמא כד אינון זכאין וחסידין וקרא נמי כתיב רוכב שמים בעזרך וההפך צור ילדך תשי ולכך דוד נמי כיון שנעשה גם הוא רגל רביעית לכסא אמר מפני מה אין אומרים אלהי דוד דומיא דאבות ולפי זה ניחא מה שנאמר בפרשת העגל ויחל משה את פני ה' אלהיו ולא נאמר את פני ה' אלהים ונראה משום דבשעה שחטאו ישראל בעגל התישו כח של מעלה כביכול שע"י החטא מתישין כחו ית' כמו שהארכתי בזה בפ"ק דבבא בתרא ולולי תפילתו וזכותו הגדול של משה כביכול היו רגלי הכסא מתמוטטין נמצא כי בשעה ההיא נעשה משה רגל למרכבה העליונה ולכך נקט הכתוב ויחל משה את פני ה' אלהיו שייחד הקב"ה את שמו עליו באותה שעה כמו על האבות כיון שכסא כבודו ית' היה מתקיים על ידו בעת ההיא וכן משמע קצת מלשון מדרש רבה פ' תשא דאיתא התם וידבר ה' אל משה לך רד באותה שעה בקש משה לירד ומצא מלאכי חבלה ונתיירא מהן ולא ירד שנא' כי יגורתי מפני האף והחמה מה עשה משה הלך ואחז את הכסא שנאמר מאחז פני כסא וגו' מדקאמר הלך ואחז את הכסא ולא קאמר הלך ואחז בכסא כדנקט בפרק ר"ע אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה משמע כדפירשתי דהתם אחז את עצמו בכסא מיראת המלאכים אבל הכא אדרבא ראה שהכסא מתמוטט כביכול בעון העגל הלך ואחז את הכסא שלא יתמוטט שע"י תפלתו וזכותו הגדול העמיד את המרכבה ונעשה רגל לכסאו יתברך ולפ"ז יש לפרש הא דאיתא בפ' אין עומדין ואעשה אותך לגוי גדול וגו' זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך א"ר אליעזר אמר משה לפני הקב"ה ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד בפני כעסך כסא של רגל אחד היאך יכול לעמוד לפני כעסך נראה דלכך המשיל הענין לכסא ולא לשלחן וכיוצא בו רמז דה"ק משה לפני הקב"ה מה אתה אומר ואעשה אותך לגוי גדול ומה כשיש למרכבת כסא כבודך שלש רגלים אינו יכול לעמוד כביכול בעת כעסך כשלא יהיה למרכבת כסא כבודך רק רגל אחד לא כ"ש ומהאי טעמא א"ש נמי הא דכתיב גבי פנחס תחת אשר קנא לאלהיו ולא כתיב לאלהים לפי שהקב"ה ייחד אז שמו עליו ונקרא אלהיו דומיא דמשה דכתיב גביה את פני ה' אלהיו לפי שנתחייבו ישראל כלייה באותו שעה ולולי זכותו של פנחס שמסר נפשו על ישראל ואמר אין כאן אדם שיהרוג ויהרג כדאיתא בספרי היו מתו כולן כמו שנאמר ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי ונעשה הוא רגל לכסאו ית' באותו שעה שהעמיד את הכסא בזכותו ותפילתו לכך כתיב גביה תחת אשר קנא לאלהיו שייחד הקב"ה את שמו עליו דומיא דאלהי אברהם וכו' ונראה דהיינו הא דכתיב גבי אלישע כשחצה את הירדן ויאמר איה ה' אלהי אליהו אף הוא לכך ייחד את שמו ית' על אליהו וקראו אלהי אליהו לפי שפנחס הוא אליהו וכבר ייחד הקב"ה שמו על פנחס מדכתיב תחת אשר קנא לאלהיו כדפרישית ועוד נראה לפרש דלכך אמר הכתוב ויחל משה את פני ה' אלהיו ולא כתיב ה' אלהים דאיתא במדרש ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק וכו' וכיון שאמר לו הקב"ה למשה ועתה הניחה לי ואכלם וא"ת מה אעשה לשבועת אבות ואעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרעם נתקיים בו ג"כ ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם בשעה שאמר לו ואעשך לגוי גדול דהיינו שיאמרו אלהי אברהם ולכך כתיב ויחל משה את פני ה' אלהיו שייחד הקב"ה שמו עליו כמו שייחד שמו על האבות שהבטחת הקב"ה אפילו על תנאי מתקיים כדאיתא בש"ס דלכך יצאו ממשה ששים ריבוא לקיים בו מה שהבטיחו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול:

ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית וא"ת אמאי נקט שהיתה ראויה לו מששת ימי בראשית והלא אין הגזרה יוצא מאתו ית' אלא ארבעים יום קודם היצירה כדאיתא בפ"ק דסוטה ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני ועוד דקאמר כי אני לצלע נכון אמאי קראה בלשון צלע והלא אין שום אשה נבראת מן הצלע כי אם חוה אשתו של אדם הראשון. ועוד דאמר בסמוך ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה אמאי נקט לשון פגה הל"ל אלא שנשאה קודם זמנה ויש לפרש לפי שכתב בספר הזוהר כי נשמתו של אדם הראשון נתגלגלה בדוד ונתן סימן אד"ם נוטריקון אד"ם דו"ד משי"ח. ונראה לומר דכשם שנשמתו של אדם היתה מגולגלת בדוד כך נשמתו של חוה היתה מגולגלת בבת שבע אשתו ויש כדמות ראיה לזה דלכך נזדמן לקרות שמה בת שבע רמז לאותו מעשה שעשתה שהאכילה לאדם מפרי העץ שנקראין בת שבע והביאה שבעה ימי אבלות לעולם כדאיתא במדרש בראשית רבה מה היתה אותה תאנה ר' אבין אומר ברת שבע דאמטיית שבעה יומי אבלא לעלמא ובכל מקום דרשו חכמים את השמות ולכך אמר דוד כי אני לצלע נכון קרא לבת שבע צלע לפי שהיא חוה שנבראת מן הצלע. ואפשר דהיינו הא דאמר אדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי רמז כי דוקא באותו הפעם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו לאפוקי בפעם שנייה דהיינו כשנשא דוד את בת שבע לא היתה מעצמו ובשרו. והשתא ניחא הא דקאמר מ"ד כי אני לצלע נכון ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית לכך נקט ששת ימי בראשית כי מאז נזדמנה לו חוה לאדם הראשון והיינו דנקט אלא שאכלה פגה דכיון דהיתה נקראת בת שבע על שם אותה התאנה שהאכילה שנקראת בת שבע לכך אמר שאכלה פגה דתאנה שאינה מבושלת קרויה פגה כמו שנאמר התאנה חנטה פגיה ובל' משנה שלשה סימנים באשה בחלה פגה וצמלה. ונראה דהיינו הא דכתיב וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע לכך אמר הלא זאת ל' תימה שנזרקה כדמות נבואה בפיו ואמר לו וכי אין אתה מכירה והלא זאת היא בת שבע אשתך משנים קדמוניות המוכנת לך מששת ימי בראשית דהיינו חוה. ועוד נראה דכיון דבת שבע היתה נקראת על שם אותן התאנים הנקראי' בנות שבע לכך אמר דוד נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה כי אותן התאני' נקראין קיץ כדאיתא בפ"ק דשבועות מה היו מביאין מן המותרות קיץ המזבח כבנות שבע לאדם וקאמר דוד נהפך לשדי דהיינו הלחלוחית שלי בשביל חרבוני קיץ דהיינו בת שבע:

ולא עוד אלא בשעה שהן עוסקין בארבע מיתות ב"ד פוסקין משנתן וכו' בפ' הזהב איתא נמי הך מילתא וגרסי' התם ולא עוד אלא אפי' בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי וכו' פי' לא מיבעיא בשפה שהן בטלי' אלא אפי' עסוקי' בהל' חמורות וגם אין עניינ' לאשת איש ולגירסא דהתם ניחא הא דקאמר פוסקין משנתן אבל לגירסא דהכא נראה דלא גרסינן ליה דכיון דעוסקין בארבע מיתות מאי פוסקין משנתן דקאמר:

למה דוד דומה לסוחר עכו"ם וכו' ובמדרש תהלי' קאמר אהך מלתא אמר רב אחא העכו"ם הללו יודעים לסבב על הפתחים בתחילה הוא אומר תנו לי מעט מים ונותנין לו ואומר תנו לי בצל אחד ונותנין לו ואומר להם בצל בלא פות' נסיב לבא וכן הצדיקי' יודעין לרצות את בוראן כו' ולכאורה יש לדקדק במדרש זה דמאי יודעי' לסבב על הפתחי' דקאמר בשלמא בקשה ראשונה היא כהוגן דמים מידי דהפקר נינהו ובקשה שלישית נמי ניחא כדאמר בצל בלא פיתא נסיב ליבא אבל שאלת בצל לאו כהוגן היא. וי"ל לפי ששתיית מים רעים וכן מים רבים מזיקין לגוף ותקנתן השום והבצלי' כשאדם אוכל שום ובצלי' ושותה מים אין המים מזיקין אותו ונראה דהיינו הא דאיתא במדרש איכה רבה גבי ר' יהושע שהלך לעיר ומצא תינוק אחד אמר לו מימיה של עיר מה הן אמר לו מה איכפת לך השום והבצלי' מרובין כלומר מה איכפת לך אם המים מתוקין הן או לאו דכיון שהבצלי' מרובין והן בזול אדם אוכל מהן ואין המים מזיקין אותו וכן נהגו הולכי מדברות ודרך רחוקה מוליכין עמהן השום והבצלי' לצורך תקנת שתיית מים אשר הם שותים תמיד. והשתא ניחא בתחילה שאלו המים שהן הפקר ואח"כ שואלין הבצל לתקן המים ואח"כ הלחם משום דבצל בלא פיתא נסיב ליבא:

דבקו שערי' זה בזה במדרש רבה פרשת וארא קאמר דארון שעשה שלמה של עשר אמות היה כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשר אמות יכולים להכנס בתוך עשר אמות התחיל להתפלל וכו'

כיון שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה טעמא דמילתא מה שנודע מחילת חטאו של דוד ע"י כניסת הארון לב"ה נראה לפי שתכלית בנין ב"ה היה לצורך הארון להעמידו שם שהרי בשעה שרצה דוד לבנות את ב"ה אמר אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה וגו' כי ע"י הארון שרתה שם השכינה ולהכי בבית שני שלא היה שם ארון לא שרתה שם השכינה כמו שאמרו חכמים חמשה דברים חסרו בבית שני וכיון שדוד נתן נפשו לבנות את ב"ה לפיכך נקרא על שמו כדפירש"י בפ' תשא אלא לפי שעשה מלחמות גדולות ושפך דם לרוב לא רצה הקב"ה שיבנה הוא הבית כי אם שלמה בנו כמו שמפורש בד"ה אבל שונאי דוד היו סבורים שלא היה כדאי לבנות המקדש מצד חטא אוריה ובת שבע כי ע"י עריות וש"ד השכינה מסתלקת מישראל ואיך תשרה השכינה על ידו ולכך רצה הקב"ה להודיע לשונאיו שאין הדבר כן ולפיכך כשרצו לחנך את המקדש להשתמש בו בדבר אשר נעשה בעבורו דהיינו להעמיד שם הארון לא היו יכולין להכניסו שם כי אם ע"י זכותו להודיע כי הוא היה ראוי לבנות את בית המקדש אלא שעשה מלחמות גדולות וכיון שנכנס הארון בזכותו ולולי זכותו לא היה תכלית בבנין נמצא דהוה ליה כאלו הוא בנאו עתה. ונראה דהיינו הא דכתיב מזמור שיר חנכת הבית לדוד ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי לכך נקט חנכת הבית לדוד לפי שהוא חנכו דתחילת תשמישו של כל דבר נקרא חנוך וכיון דהתחלת תשמישו של מקדש דהיינו עמידת הארון שם היה ע"י זכותו של דוד הוה ליה כאלו הוא חנכו והיינו נמי דקאמר ארוממך ה' כי דליתני ולא אמר כי העליתני רמז לשערי' ודלתות של ב"ה שנפתחו על ידו ולכך קאמר ולא שמחת אויבי לי כי אז ראו שונאיו שנמחל עונו וכמו שהתפלל עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו וכיון שהיה מתפלל עשה עמי אות לטובה לכך כתיב וילכו לאהליהם שמחי' וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ואיתא בפרק במה מדליקין לדוד עבדו שמחל לו החטא של בת שבע:

א"ל זיל טבול בירדן נראה דלכך אמר לו שיטבול עצמו שבע פעמים כפו שנא' הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן לפי שהנגעים באים על שבעה דברים כדאי' בערכין אי נמי נעמן רשע היה ועבר על שבע מצות בני נח לכך צוהו לטבול שבע פעמים שיחזור וישוב מחטאיו לה' כאשר יראה את הנס וכן הוה דקיימא לן נעמן גר תושב הוה וגר תושב היינו גר שאינו מקיים אלא שבע מצות בני נח

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה