תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף קו
אבל בלעם הרשע ברכן כארז מה ארז זה אינו עומד במים וכו' נראה דלכך כתיב ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא ואיתא במדרש שרצה לברכם ואמר לו אינם צריכין לברכתך משל אומרים לצרעה לא מדובשך ולא מעוקצך משום דברכתו של בלעם קללה תחשב שרצה לומר כארזים סתם בלא מים וכן כולם כדפירש"י ז"ל והוי דומיא דמשל דצרעה שעוקצת עם הדבש והיינו נמי מה שאמרו חז"ל טובתן של רשעים רעה היא לגבי הצדיקים:
אלהיהן של אלו שונא זימה הוא יודע היה בלעם כי הוא ית' הוא האלהים אין עוד מלבדו שהרי נביא היה והא דאמר אלהיהן של אלו לפי שהוא ית' מייחד שמו על ישראל ונקרא אלהי ישראל לכך נקט אלהיהן של אלו ועוד לפי שכבר נבאש בהקב"ה ונטרד כדפירש"י ז"ל בפרשת בלק דלכך הוה אמר לבסוף לא אוכל לעבור את פי ה' ולא אמר ה' אלהי כדאמר מעיקרא וכיון שכבר היה נבאש ונטרד ממנו יתברך ל ך אמר אלהיהן של אלו ולא אמר אלהים שונא זימה הוא:
אלהיהן של אלו שונא זימה הוא בא ואשיאך עצה משמע דעצת בלעם לא היתה להכשיל את ישראל אלא בזנות לחוד אבל מה שעבדו לפעור ואכלו זבחי מתים לא בעצת בלעם נעשה אלא הנשים מעצמן עשו כן שלא רצו להתפתות לזנות עד שעבדו לפעור ואכלו מזבחי אלהיהן כדאשכחן בכזבי שנקראת כן לפי שאמרה לאביה כוס בי עם זה כדאיתא בגמרא וכן משמע בספרי פרשת מטות דעצת בלעם לא היתה אלא על הזנות בלבד. ולפי זה ניחא כשקפץ משה על פקודי החיל אמר להם החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור כלומר הן הנה הלא הנשים היו לבני ישראל למכשול בעצת בלעם כשנתן עצה על הזנות אז הוסיפו הנשים למסור נמי מעל בה' על דבר פעור שלא עבדו לפעור אלא ע"י תחבולתן של הנשים ותהי המגפה בעדת ה' דעיקר המגפה בשביל שעבדו לפעור היתה נמצא שראוי לתת נקמת ה' בנשים טפי.
כל מקום שנא' וישב אינו אלא לשון צער דוישב הוא לשון נוטריקון וי שב ומהאי טעמא נמי איתא במדרש פ' שמיני כ"מ שנא' ויהי אינו אלא ל' צער והיה לשון שמחה משום דויהי נוטריקון וי יהי אבל והיה נוטריקון וה היה דהיינו שמחה דוה הוא לשון שמחה כדאיתא באיכה רבה בין וי לוה נמלט רבי יוחנן בן זכאי. וטעמא דמילתא דבכ"מ דכתיב וישב אתה מוצא שם צער משום דצריך האדם לעשות דירתו בעה"ז עראי כאלו אין לו יישוב קבוע למען יזכור תמיד מיתתו ויש ב אל ה' ולכך כ"מ שרצו ישראל לעשות לעצמן יישוב קבוע קפץ עליהם איזה רוגז ואע"ג דאשכחן כמה צדיקים שזכו לשתי שלחנות ואיתא נמי בגמרא אטו צדיקי אי אכלי בתרי עלמא מי סנו להו היינו כשבא להן העושר והתענוג מאליו אז הן מותרין ליהנות ממנו דרך עראי כאורח נטה ללון אבל לעשות לעצמו סדר ויישוב קבוע לבקש תענוגי העה"ז ועשירות פשיטא דאסור להן לצדיקים לעשות כן והיינו דאיתא במדרש צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעה"ז אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להן לעה"ב וכו' כלומר כשצדיקים מבקשין לעשות סדר לעצמן ליהנות משלות העה"ז דרך ישיבה ולא דרך עראי אז אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן וכו' ונראה דהיינו הא דאיתא במדרש רבה הלל הזקן כשהיה יוצא מבית המדרש אמרו לו תלמידיו רבי לאן אתה הולך אמר להו לגמול חסד עם הדא אכסניא דאית לי בגו ביתאי א"ל וכי בכל יום אית לך אכסנאי אמר להו הדא נפשתא עלובתא לאו אכסניא היא היום בכאן וכו' הה"ד גומל נפשו נראה דלכך לא השיב להן בפי' שהוא הולך לאכול כי היה בא להודיע וללמד את תלמידיו כוונת אכילתו של אדם ותענוגיו בעה"ז שלא יהיה רק כדרך אורח המתאכסן והסוסים קשורים בעגלה ללכת אותו האורח מקצר בתענוג חוטף ואוכל ושותה וממהר כך לא יעשה אדם סדר וישיבה בזה העולם אלא הכל יהיה לו דרך עראי ומהירות כאורח נטה ללון:
או בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע נראה דהכי פי' או בר תלתין ותלת ונכנס ברביעי הוה או בר תלתין וארבע ונכנס בחמישי דמספקא ליה אם נחשב לו לבלעם במנין חייו מקצת שנה ככולה כדאשכחן בדור המדבר או לאו דאם נחשב לו מקצת שנה ככולה א"כ צריך לומר דטפי מבר תלתין ותלת ונכנס ברביעי לא הוה דאי הוה בר תלתין וארבע ונכנס בחמישי נמצא מחצה ימיו כיון דמקצת שנה ככולה ואם אין נחשב לו מקצת שנה ככולה איכא למימר דטפי מבר תלתין וארבע לא הוה
אלא הקב"ה ליבא בעי שהכל תלוי בלב כי בו משכן הנשמה וכל האיברים גרירי בתריה וכל העוסק בתורה ומצות ואין לבו לשמים הרי הוא כגוף בלא נשמה ונמשל כבהמות נדמו והיינו דאמר בפ"ב דפרקי אבות רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך שאמר לב טוב מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם:
רב אשי אמר נצטרע לפי שסיפר לשון הרע כדאמר לעיל ועונש מספרי לשון הרע צרעת כדאמר בערכין על שבעה דברים נגעים באים וחד מנייהו על לשון הרע ולהכי נקט מצורע לשון מוציא רע
אחד ששיכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו דאי לאו דשכח תלמודו תחילה לא היתה האש שולטת בנשמתו כדאמרינן בפ"ג דחגיגה תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא שהיא תולדת האש הסך מדמה אין אור שולטת בו ת"ח שגופן אש דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' עאכ"ו. ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות להיות מדרס לכף רגלי הצדיקים וכדאמרינן בפ"ק דר"ה פושעי ישראל בגופן לאחר שנים עשר חדש נשמתן נשרפת ורוח מפזרתן ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנא' ועסותם רשעים וגו':