תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף קה
אם יבא דוד שהרג את הפלשתי ואם תאמר מאי ענין הריגת פלשתי להך מלתא ויש לומר דמאותה שעה נתקנא בו דואג ונעשה שונאו כדאיתא בפרק הערל מה טעמא אמר ליה שאול משום מאניה אמר מכדי משכמו ומעלה גבוה מכל העם מאי האי דאתרמו ליה מאנאי ש"מ מלכא הוה א"ל דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו משום דקאתי מרות המואביה:
לך אמור להן איזה ספר כריתות אמכם וכו' ולפי שישראל אמרו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה וכו' כאלו הוא ית' מכרן וגרשן לכך אמר להן כלום יש לכם ספר כריתות אם אני שלחתיה כלום יש לי נושים אם אני מכרתי אתכם וכיון שאין כאן ספר כריתות ואין לי נושים על כרחכם בעונותיכם נמכרתם על ידי אחרים ובפשעכם שולחה אמכם על ידי אחרים דע"י עונותיכם ופשעיכם הסתרתי פני מכם וכמ"ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול פי' מעצמן ולכך לא כתיב הן בעונותיכם מכרתי אתכם ובפשעכם שלחתי אמכם דומיא דרישא דקרא:
אביו בנו הוא לו בנביאות נראה דלהכי לא כתיב בנו בעור אלא בשעה שנתנבא דכתיב וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בעור וגומר תרתי זימני דבשעה שנתנבא נעשה אביו כבנו אבל קודם שנתנבא כתיב וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור דאז אביו לא בנו הוה וכן במיכה כתיב ומה פנה אותו בלעם בן בעור דכל היכא שמזכירו בלא נבואה כתיב בן בעור:
חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני פירש"י ז"ל דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחים לינו פה וקשה דמעיקרא כי אמר לינו פה אכתי לא הוה חוצפא דהא בתר הכי כתיב לא תלך עמהם לכך נראה דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחים שניים ועתם שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יוסף ה' דבר אלי אע"ג דכבר אמר לו לא תלך עמהם
וכמה זעמו רגע. פי' הרף עין נראה דלהכי בפ' כי תשא גבי מעשה העגל כתיב ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ועתם הניחה לי ויחר אפי בהם וגו' ואעשה אותך וגו' ובמשנה תורה כשחזר הכתוב והזכיר מעשה העגל כתיב ויאמר ה' אלי ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא הרף ממני וגומר ואעשה אותך וגומר שינה הכתוב את לשונו וכתב לן הרף ממני במקום הניחה לי לאשמעינן דאפו ית' אינו אלא הרף עין וה"ק הניחה לי הרף עין ויחר אפי בהם:
וכמה זעמו רגע בפ"ק דברכות קאמר וכמה רגע א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה וכתבו התוספות שם וא"ת מה היה יכול בלעם לומר בשעת רגע וי"ל כלם ונראה דהיינו הא דכתיב בפרשת כי תשא רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך וכן עתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם נקט ל' כליון וכן בקרח ואכלה אותם כרגע נקט ג"כ לשון כליון משום דשעתו לא הוה אלא רגע ובאותו רגע לא יוכל למימר אלא כלם כמו שכתב התוספות ולהכי קאמר רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך דגם הקדוש ברוך הוא בשעת רוגזו אומר להשטן או למלאכי חבלה באותו ל' כלם לכן נקט לשון וכליתיך וכן בכולם. ולפ"ז ניחא הא דא"ל בלק לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו תשם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה לכך הוה קפיד שיראה אותן דכיון דלא הוי מצי לקלל אלא כלם סתמא הוצרך לראות, כדי שתחול הקללה על אותן שהוא רואה בעיניו שאם לא היה רואה אותן כלל איכא למימר דכלם לאו עלייהו קאי אלא על איזה עובדי כוכבים אחרת מיהו תימה דבסמוך משמע דרצה לקלל אותם קללות מרובות דקאמר מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו בקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אוהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם משכנותיך ישראל לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו וכו' משמע בהדיא שרצה להאריך בקללותיו לכך נראה כתירוץ שני שכתבו התו' שם דמאחר שהיה מתחיל קללתו באותו שעה היה מזיק אפי' לאחר כן:
בשעה שהחמה זורחת והעכו"ם מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים לחמה מיד כועס שאין לך עבירה בתורה דכתיב גביה לשון חרון אף או כעס או קנאה כי אם בעכו"ם דכתיב וחרה אף ה' כי ה' אלהיך אל קנא. ונראה דהיינו הא דכתיב גבי בלעם וישת אל המדבר פניו ותרגם אנקלוס ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי דכיון שראה שלא כעס הקב"ה כל אותן הימים עלה בלבו לעורר כעסו ית' בזוכרו מעשה העגל לפניו כיון שע"י חטא עכו"ם חרון אפו ית' גוברת. והיינו דכתיב בתר הכי וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים דכיון שראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה כדי שלא יהיה ביניהם לא קנאה ולא שנאה לכך עלה בלבו שלא יקללם דבמקום שלום אין מדת הדין שולטת אפי' אם ח"ו עובדים עכו"ם כמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו:
בקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' נראה דלכך רצה להתחיל בקללה זו לפי שכבר נתברכו ישראל בבתי כנסיות ובתי מדרשות מפי יצחק אבינו כדאיתא במדרש רבה פרשת תולדות א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי נתכנסו כל עכו"ם אצלו א"ל תאמר שאנו יכולין להזדווג לאומה זו אמרו לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולם אין אתם יכולין להן שכך הבטיחם אביהם הקול קול יעקב וכו' ובפרשת חקת כששלחו ישראל לאדום כתיב וישמע קולינו ואיתא במדרש בברכה שברכנו אבינו הקול קול יעקב וכיון דרבותא דבלעם הוה מה שהיה יודע לכוין אותו רגע שקב"ה כועס בה לכך רצה להתחיל בזו כדי לבטל ברכת יצחק בטול גמור בשעת כעסו יתברך דנהי דאחר שהתחיל לקלל באותו רגע היה מזיק גם לאחר כן מ"מ בעת רוגזו ית' הקללה חלה טפי. ואע"ג דלא יהו להם בתי כנסיות שיעורו טפי מרגע מ"מ חד מילתא הוא וכיון דהתחיל באותו רגע הקללה חלה שפיר. ואפשר דהיינו טעמא הא דאיתא בסמוך וכולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות לפי שבלעם לא ברכן בכל לכך פסקו אבל בבתי כנסיות ובתי מדרשות כבר נתברכו מפי יצחק לכך לא יפסקו לעולם ונראה דלכך כתיב מה טובו אהליך יעקב ולא אמר ישראל כמ"ש ומשכנותיך ישראל לפי שהוא רמז למה שנאמר הקול קול יעקב כדפירשתי אבל בהשראת שכינה כתיב לשון ישראל שנאמר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל: