תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף צט
שכבר אכלוהו בימי חזקיה לפי שנעשו בימיו נסים גדולים כמו שעתיד להיות בעת הגאולה ולהכי אמרינן לעיל בקש הקב"ה לעשות מחזקיה בן דוד ומסנחריב גוג ומגוג:
מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד מרוב קדושתן של בעלי התשובה וכדאמרי' בפ' הספינה שכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו שגדול ממנו והטעם לפי שבעלי תשובה כיון שטערו טעם איסור קשה עליהן לפרוש ולקיים המצות וטורחן מרובה לכך שכרן יותר מרובה ועוד נר' ידוע דגדולה מצות עשה ממצות לא תעשה דלכך היא דוחה אותה והטעם לפי שאינו דומה המקיים את המצוה דשב ואל תעשה שאינו טורח עצמו למקיים את המצוה בקום ועשה כיון שהוא טורח עצמו לעשות אותה לכך צדיק גמור כיון שאינו מקיים מצות לא תעשה שבתורה אלא בשב ואל תעשה אין שכרו מרובה כמי שעבר עליהן ועשה תשובה ומעשה סיגופים עד שנחשב לו כאלו קיים אותן דנמצא כאלו קיים אותן בקום ועשה:
זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית לפי שהתורה נדרשת בשבעים פנים והן יינה של תורה דהיינו תמצית סודותיה לכך גם השכר הבא ממנה הוא יין שניתן בשבעים אותיות בין לרשעים בעה"ז על מצות מועטות שעושין כדאיתא בפ' בן סורר ומורה לא נברא יין בעה"ז אלא לנחם את האבלים ולשלם שכר לרשעים בעה"ז שנא' תנו שכר לאובד בין לצדיקים בעה"ב כדאמר הכא ששכרן הוא היין המשומר בענביו כי זה לעומת זה הוא יין גופני לגופות הרשעים בעה"ז ויין רוחני לנשמותיהן של צדיקים בעה"ב ולפי שיין גופני דהיינו שכרן של רשעים הוא כדי להאבידן כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לכן אמרו בפרק בן סורר שלש עשרה ווין נאמרו ביין ההיפוך של יין רוחני דהיינו שכרן של צדיקים בעה"ב שהוא ג"כ במספר י"ג כדאיתא במ"ר דלר' אבהו אחוו ליה בשעת פטירתו תלת עשרה נהרא אפרסמונא ורשב"י הוה יתיב אתלת עשרה תכתכי דפיזא והוא כמנין אהב"ה רמז לצדיקים העובדין מאהבה. ונראה דהיינו הא דאיתא בפרק הרואה ומייתי לה בספר הזוהר סוף פ' וישב תנינן האי מאן דחמי ענבין חוורין בחלמא סי' יפה לו אוכמין סימן רע לו משום דענבים לבנים רמז לשכר העה"ב שכולו לבן כידוע והראו צו שהוא בן עוה"ב אבל ענבים שחורות רמז לשכר העוה"ז שכולו שחור וחושך. והיינו נמי דאיתא בפ' הרואה כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין יש שותיהו וטוב לו שנ' ויין ישמח לבב אנוש ויש שותיהו ו ע לו שנאמר תנו שכר לאובד וגו' רמז שאם צדיק הוא מובטח לו שהוא בן עה"ב ואם לאו הרי הוא בן עה"ז. ונראה דהיינו מ"ש בש"ס שעל כל כוס היו אומרים חמרא וחיא לפום רבנן רמז להם שלא יקבלו שכרם בשתיית היין בעה"ז אלא יזכו לב' שלחנות לשתות נמי מן היין השמור בענביו שהוא סוד עה"ב חיי' נצחיי' וזהו חמרא וחיא והשת' ניחא הא דקאמר לפום רבנן דמה ענין החיים אל הפה אלא הוא רמז לשתיית יין חיים המשומר בענביו. והיינו דתניא ושמתם נמשלה ד"ת לסם וכו' וקאמר עלה רבא למיימינים בה סמא דחייא למשמאילים בה סמא דמותא לפי שהיין כמו סם הוא כדאמרינן בפרק חזקת הבתים באתר דלית חמרא תמן מתבעו סמנין לכך קאמר למיימינים בה סמא דחייא רמז ליין המשומר שהוא סוד החיים למשמאילים בה סמא דמותא רמז ליין גשמי שהוא סוד המיתה לפי שהביא מיתה לעולם כמ"ד גפן היה
זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית בפ' ערבי פסחים תניא זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין אין לי אלא בלילה ביום מניין וכו' וכתבו שם התוספות דזכירה כתיב על היין נזכירה דודיך מיין והאי זכירה היינו קידוש ולמאי דקאמר דשכר העה"ב הוא יין המשומר נראה לפרש לפי ששבת בראשית הוא רמז לעה"ב יום שכולו שבת והוא אחד מששים בעה"ב כדאיתא במסכת ברכות וכל אדם חי יב ביום השבת לזכור את יום שכולו שבת ולהתפלל עליו כמו שאומרים הוא ינחילנו ליום שכולו שבת וזהו סוד רחיצת חמין בע"ש ומלבושי כבוד דשבת כדפירשתי בארוכה בפרק עושין פסין. וזהו סוד זכור ושמור שמור רמז לשבת בראשית שמחויבין לשומרו שלא יחללוהו במלאכה זכור רמז ליום שכולו שבת דלא שייך ביה שמירה אלא זכירה שמחוייבים לזוכרו כדפירש' והיינו דקאמר זכור את יום השבת זוכרהו על היין שע"י יין שלפניו בשעת קידוש הוא זוכר בשכר יום שכולו שבת שהוא יין המשומר רמז לזה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו שצריך לזכור ביין המשומר ונראה דלהכי קיי"ל דאין מקדשין על יין מגולה אפי' האידנא דלא קפדינן אגילוי כמ"ש בטור סי' רע"ב משום דיין קידוש רכז ליין המשומר אשר אין בו גילוי כי עליו נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך ולכך אין מקדשין נמי על יין שריחו רע אף ע"ג דטעמיה וריחו חמרא כדאיתא התם משום דיין המשומר שהוא סוד העה"ב כולו ריח טוב הוא שאין הנשמה נהנית אלא מן הריח הטוב וכיון דשבת ועה"ב זה לעומת זה הן נראה כי זהו סוד נשמה יתירה דשבת שבכל ע"ש בשעת קידוש היום מקבלת הנשמה יתרון מאור העליון שהוא סוד עה"ב ע"י השפע היורד מעולם העליון לתחתון בשעת קידוש היום כידוע וזה טעם קבלת שבת מלכתא ובזמן חכמי הש"ס היו יוצאים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת כלה מלכתא נראה שהיו יוצאים לקראת שפע שבת העליון לקבלו והוא הוא נשמה יתירה ועליו אמרו שבת אחד מששים בעולם הבא כי השפע היורד מעולם העליון דבר מועט הוא ובטיל לגביה כדבר הבטל בששים וכיון דבמוצאי שבת חוזר יתרון הנשמה למקומו כמו שאמר וינפש וי אבדה נפש וע"י כן הנשמה חלושה לכך מברכין אז על הבשמים להשיב נפש שאין הנשמה נהנית אלא מן הריח:
נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו פירש"י ז"ל מפני שהוא משים דברים בפיי תמיד כאוכף שעל החמור ועוד נראה לפי שאמר נפש עמל ולכאורה דברי תורה אין בהן עמל שאין עושה מעשה רק דברים בעלמא נינהו לכך קאמר כי אכף עליו פיהו דעקימת שפתיו הוי מעשה וכדאמרינן חסמה בקול והנהיגה בקול לוקה למ"ד עקימת שפתיו הוי מעשה. ועוד נראה לפי שאמרו אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד והטעם משום דשם שר הממונה על השכחה בגימטריא מאה ושם שר הממונה על הזכרון הוא מיכאל עולה מאה ואחד לזה קאמר נפש עמל שחוזר על תורתו תמיד עמלה לו היא מחזרת עליו שאינו משכחה כי אכף עליו פיהו כשחזר עליה הרבה במספר פיה"ו שעולה מאה ואחד וכן אכף בגימטריא ק"א. וכן במדרש חזית בפסוק ישקני בשעה ששמעו ישראל אנכי מפי הגבורה נתקע תלמוד תורה בלבם ולא היו משכחין אח"כ שמעו מפי משה חזרו להיות למדין ומשכחין אמרו משה רבינו לואי גלה לנו פעם שנייה לואי ישקני מנשיקות פיהו פיה"ו עולה מאה ואחד רמזו שעל ידי ששמעו התורה מפיו יתברך לא היו משכחין כמי ששונה פירקו מאה ואחד:
זה הלומד תורה לפרקים ואינו לומד תדיר כמו שנואף אשה שאין בועל אותה אלא לפרקים כיון שאינה מצויה לו:
משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה פמליא של מעלה הן צבא השמים ומלאכי מרום יש מהן שלג וברד ויש מהן אש ולהבה ואין מזיקין זה את זה מרוב שלום שביניהם שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו כי חוק וזמן וגבול נתן להם שלא ישנו את תפקידם ואין אחד נכנס בתחומו של חבירו ופמליא של מטה צבא הארץ ארבע היסודות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה גם המה אע"פ שמתנגדים זה לזה אין מזיקין זה את זה מרוב שלום כי חוק נתן להם ולא יעבור כמ"ש האותי לא תיראו אשר שמתי חול גבול לים וגו' וידוע כי חוקים הללו לא מתקיימין אלא ע"י עסק התורה כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שאתי חוקות דייקא והטעם משום דתחילת בריאתן לא היתה אלא ע"י התורה כדאיתא בריש מדרש רבה ואהיה אצלו אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה מה אומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופנקסאות יש לו כו' כך הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם לכך חוקותיהן לא מתקיימין אלא ע"י התורה שאלמלא תורה היו החוקות בטלות והיה זה נכנס בגבולו של זה ומזיקין זה את זה והיתה ריב וקטטה ביניהם לכך קאמר שהעוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה:
כאלו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה נראה דלהכי תלמידי חכמים קרויין בנאים דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל ודרשו חכמינו זכרונם לברכה אל תיקרי אבניה אלא בוניה:
כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו עשאו לפי שהאדם נברא גוף ונשמה גוף מאב ואם ונשמה מהקב"ה ישניהם צריכין גידול ותיקון ותיקונן היא עשייתן וכשם שהמגדל את הגוף ומתקנו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו כדאמר בפ' כ"ג מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה שכל המגדל יתום וכו' כך המגדל את הנשמה ומתקנה בתלמוד חורה ומצות הוו כאלו עשאה דתיקונה היא עשייתה כדפירש"י ז"ל גבי ויעש אלהים את הרקיע וזהו טעם ויגדל הילד ויגדל משה תרי זימני אחד לגידול גופו ואחד לגידול נשמתו. וזהו אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים ואמרו חז"ל למדך שעיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים לפי שהאדם גוף ונשמה צריך להוליד תולדות בשניהם תולדות הגוף הם הבנים תולדות הנשמה הם התלמידים ומצות ומעשים ולמדך שמעשים טובים עיקר התולדות מדחשיב להו ברישא: