תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף צח
אף ת"ח שכתוב בהן שלום לאוהבי תורתך אין שלום מפני צר פירש"י ז"ל מן היצה"ר טעמא דמלתא נראה משום דשני הפכים כשפוגעין זה בזה והאחד צריך להסתלק עצמו מפני חברו אז בשעת סילוקו מתגבר עצמו דלהכי קודם שיאיר היום חשכת לילה מתגברת וכן קודם יציאת הנשמה יום או פחות נראה החולה כבריא משום דאז הבריאות מתגברת לכך גם לעתיד כיון שיתבטל היצה"ר ויסתלק מן העולם מפני יצה"ט יתגבר עצמו קודם סילוקו וילחם אף בת"ח שכתוב בהם שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול שאין היצה"ר הנקרא מכשול שולט בהן לפי שהתורה תבלין ליצה"ר ודרכו להסתלק בשעוסקין בתורה כמ"ש אי אזיל מוטב ואי לא יעסוק בתורה אפ"ה קודם סילוקו מן העולם יתגבר עצמו ולא ישגיח בהן ומהאי טעמא נראה מה שאמרו בעקבות בן דוד חוצפה ישגא ונערים ילבינו פני זקנים בת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב וכו' כדאמר לעיל משום דאז יתגבר היצ"ה וישלוט הרבה:
או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב דאיתא במסכת חגיגה אשר קומטו בלא עת אלו תתקע"ד דורות שהעבירן הקב"ה וכו' מה עשה עמד ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור וכי האי גוונא אמרו חז"ל גבי צדיקים דכתיב כי לה' מצוקי הארץ וישת עליהם תבל ראה הקב"ה שהצדיקים עתידין להיות מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור הרי שבכל דור ודור עד ימות בן דוד שיתחדש העולם שתל הקב"ה חלק אחד מן הרשעים וחלק אחד מן הצדיקים לפיכך כאשר נר' דור שכולו זכאי או כולו חייב ודאי כבר נגמר חשבון הדורות הראויין להיות עד ימות בן דוד כיון שאין בו חלק מן הרשעים או מן הצדיקים כלל ואם כן בן דוד בא:
זכו עם ענני שמיא פירש"י ז"ל במהירות לא זכו עני ורוכב על החמור בעצלות נראה דבהכי ניחא קרא דבעתה אחישנה והכי קאמר בעתה דהיינו בזמן הגאולה אחישנה להביאו עם ענני שמיא ולא בעצלות על החמרור ופשטא דקרא כשזכו איירי דרישא דקרא ועמך כלם צדיקים:
איהו שרי חד ואסר חד אמר דלמא מיבעינא דלא מיעכב תימה כי נמי מיעכב פורתא כדי קשירה נגע א' שהוא כהרף עין מאי הוי וי"ל דאיתא במדרש הביאו רש"י ז"ל בפ' בא ויהי בעצם היום הזה מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עיכבן המקום כהרף עין והטעם לפי שישראל לא היו ראויין להגאל מצד מעשיהן ולא נגאלו אלא מפני שהזמן גרמה שנאמר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים שהגיע השעה שקבע לגאלם ואלו עבר הזמן אפילו כהרף עין מיד היה מקום למקטריגים שלמעלה לקטרג עליה' אלו עבדו כוכבים ומזלות ואלו עבדו כוכבים ומזלות והיינו דאיתא במדרש ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון שכינה פי' השכינה היתה ממהרת מפני המקטריגים להוציא באותו הרף עין שקבע להן והיינו נמי טעמו של בן דוד שהוא חושש לעכב אפי' כדי קשירת נגע א' כשיגיע הזמן כדי שלא יעבור זמן הקץ מפני המקטריגים שלמעלה משום דאמרינן לעיל שאין בן דוד בא אלא או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב לפיכך אף על גב שעדיין מנוגע הוא ומחולל מפשעינו אפילו הכי חושש שמא דור שכולו חייב הוא ויהיו נגאלין מצד הזמן לא בשביל מעשיהן לכך הוא ממהר שלא יעבור הזמן רגע אחד שלא יקטרג על מעשיהן כשיעבור הזמן ונר' דהיינו הא דאמ' לעיל תכח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא משום דאינהו סברי דכיון דעבר הזמן שקבע שוב אין א"ר תקנה מפני המקטריגים:
א"ר יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה פירש"י ז"ל מלאכים וישראל וא"ת מלאכים מה עבידתייהו שיתהפכו פניהם וי"ל דאיתא במדרש רבה ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להן הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה וגם לעתיד לא יניחן הקב"ה לומר שירה לפניו כיון שנצטער על אבדן מעשי ידיו כדאמר הללו מעשי ידי והללו מעשי ידי כו' ונראה דהיינו הא דאיתא בפ"ק דברכות שלשה משמרות הוי הלילה ועל כל משמר יושב הקב"ה ושואג כארי אוי שהחרבתי את ביתי וכו' טעם מה שצועק על כל משמר לפי שהמשמרות הן עבודת שיר המלאכים נחלקין לג' כיתות כת אחר כת ומיום שחרב המקדש יש עצבות לפניו ית' לכך כל כת וכת כשרוצין לשורר לפניו ית' הוא שואג על חורבן ביתו כאלו אין קול ערב לפניו:
משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאורה וא"ת מאי קשיא ליה דאיצטריך לאתויי משל זה וי"ל דקשיא ליה אמאי קאמר קרא למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור הא פשיטא דכולי אור הוא כדמייתי בסמוך מדכתיב ועליך יזרח ה' וגו' לכך מייתי משל לתרנגול ועטלף דודאי יום ה' כולו אור הוא אלא לפי שיתבטלו אז חמה ולבנה כמ"ש וחפרה הלבנה וגומר והיה ה' לאור עולם ואין העובד כוכבים ומזלות יכולין להסתכל באור כבודו ית' מחולשת ראות עיני שכלם שלא קיימו התורה והמצות דומיא דעטלף והוא עוף הפורח בנשף מפני שאינו יכול להסתכל באור השמש ובחשכת הלילה הוא מצפה לאור כי גם החשכה קשה לו ואמר לו התרנגול אתה למה לך אורה כיון שאין אתה יכול להסתכל בו והיינו דמייתי ראיה מקרא דכתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' דכיון שיתבטלו חמה ולבנה לעתיד והעכו"ם אין יכולין להסתכל באורו יתברך על כרחיהם החשך וערפל יכסה אותם.