אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף צז

דף צו

ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת פשטא דקרא בבית המקדש איירי. ונראה דלכך כתיב הנופלת לשון הווה כי עוד היום היא נופלת דהיינו אותן צדיקים ות"ח שמתים קודם זמנם דשקולה מיתתן כשריפת בית אלהינו והכי איתא במדרש רבה פרשת תרומה ועשית את הקרשים למשכן למשכון שנתמשכן על חטאן של ישראל אמר משה לפני הקב"ה והלא עתיד שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש מה תהא עליהם א"ל אני נוטל מהן צדיק ומתמשכן בעדם

ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה וכו' לפי שהשקר אין לו קיום והאמת יש לו קיום כמו שאמרו קושטא קאי שיקרא לא קאי לכך האמת הוא מקור החיים וז"ש ירמיה וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ובברכת התורה יסדו אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו משום דהא בהא תליא וגם חזקיה בחליו כשהתפלל על החיים התחיל ואמר אשר התהלכתי לפניך באמת כי ממנו תוצאות חיים וכל המחזיק בו מתקיים ולכך לא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה. ונראה דלהכי כל דבר שאינו מתקיים נקרא שוא ושקר כמ"ש על מה שוא בראת כל בני אדם סיפא דקרא מי גבר יחיה ולא יראה מות לפי שאינו מתקיים וסופו למות קרוי בריאת שוא דכל שוא ושקר אינו מתקיים וזה שנאמר וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו והוא מעין המתקיים ומוציא מים בלי הפסק אבל מעין הפוסק מימיו כזבים כיון שאין לו קיום ומהאי טעמא נראה הא דקרי ליה במדרש רבה פ' אמור להאי עלמא עלמא דשיקרא ולההוא עלמא עלמא דקושטא גבי הא דקאמר ליה שמואל לשאול ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד ולכך קאמר לעיל כשהאמת נעדרת בן דוד בא כי שוב אין העולם ראוי להתקיים:

שני אלפים תוהו שני אלפים תורה וכו' במ"ר פ' בראשית אמרה שבת רבש"ע לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג וכו' קאמר התם ר' דוסתאי אומר חד בשבתא תרי תלתא בשבתא ארבעתא חמשה בשבתא ערובתא שבת לית לה בן זוג לכאורה קשה מה ענין זיווג זה ומה שייכות יש להן לאחד ושני בשבת להדדי וכן שלישי לרביעי וחמישי לששי. ונראה משום דששת ימי בראשית הן נגד שיתא אלפי שנין הוה עלמא ויום השבת נגד אלף השביעי שכולו שבת כידוע ולפי ששני אלפים ראשונים ואחרונים ואמצעיים ענין אחד הן דשני אלפים תוהו וכו' ששת ימי בראשית שכנגדן נמי מזווגים הן כסדר זה אחד לשני ושלישי לרביעי וכו':

שני אלפים ימות המשיח נראה דהיינו הא דכתיב כי אני ה' בעתה אחישנה הבטיחנו כשנזכה אז כשיבא זמן הגאולה דהיינו שני אלפים האחרונים יחישנה יגאלנו בתחילתן לא בסופן ולקמן דריש לא זכו בעתה זכו אחישנה:

לאחר חמשת אלפים שנה איתמר לעיל קאי דלאחר חמשת אלפי' ומאתי' ותשעי' ואחת שנה העולם יתום:

מדת הדין מעכבת כי מיום שחרב ב"ה השיב אחור ימינו והשמאל שולטת וידוע כי שמאל הוא מדת הדין והיא מעכבת הגאולה עד שיחזרו ישראל בתשובה אז יחזיר הקב"ה וירים את ימינו וז"ש ואתה לך ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין:

תמני סרי אלפי פרסה הואי נראה דהיינו הא דאיתא בפ"ק דעכו"ם כי בלילה הקב"ה רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמנה עשר אלף עולמות שנאמר רכב אלהים רבותיי' אלפי שנאן דפרסאות שלמעלה הן עולמות דכל פרסה שמנת מיל וכל מיל ארבעת אלפי' אמה וכל אמה ד' זרת וכל זרת כמסוף העולם ועד סופו שנאמר ושמים בזרת תכן ובכל לילה הקב"ה רוכב ומטייל עם הצדיקים היושבים לפניו בתמני סרי אלפי עולמות:

אם שנים הם אני ובני הם הא דלא קאמר ואם אחד הוא משום דבבציר מתרתי לא סגי בעלמא שאין העולם מתקיים בפחות משני צדיקי יסודי עמודי עולם כי אז הקב"ה צדיקו של עולם מצטרף עמהם והוי שלשה עמודים וכן כל דבר שבעולם אומן העושה מטה וכסא שלחן ומנורה בבציר משלשה רגלים לא סגי להו ולכך אמרו על שלשה דברים העולם עומד והעולם קיים דלא סגי בפחות. ובזה ניחא דאיתא במדרש איכה רבה בשעה שקם ר' יוחנן בן זכאי לפני ר' צדוק א"ל שר קדם הדין סבא ציתרא את קאים א"ל בחייך שר אלו הוה עוד חדא דכוותיה והוי לך משריין תרתי זימני כדהשתא לא יכולין להון טעמא נמי כדפי' דאלו הוו בירושלים שני יסודי עמודי עולם כר' צדוק היה הקב"ה מצטרף עמהן והוו להו תלתא ואז היתה מתקיימת וכן בפרק במה מדליקין כשראה רבי אליעזר בר' שמעון שמניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה א"ל ר' שמעון אביו דיו לו לעולם אני ואתה טעמא נמי כדפי' דבשני צדיקים סגי ע"י צירוף צדיקו של עולם דהוו להו תלתא והשתא אתי שפיר גבי אברהם כשבקש רחמים על סדום לא בקש על פחות מעשרה משום דפשטא דקרא משמע שבכל פעם היה מבקש על כל חמשה מקומות כדפי' הרמב"ן ז"ל נמצא דבעשרה יגיעו לכל עיר שנים והקב"ה צדיקו של עולם יצטרף לכל אחת והוו להו תלתא בכל עיר ואז היה אפשר להן להתקיים אבל בבציר מתלתא אי אפשר דאין לך דבר עומד בפחות משלשה רגלים. ובזה אפשר לפרש הא דכתיב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו דהאבות הן הן המרכבה ועמודי ויסודי עולם וקודם שבא יעקב היה העולם מתקיים על אברהם ויצחק בלבד והקב"ה נצטרף עמהן להיות כמו רגל שלישי וכשבא יעקב לא איצטריך עלמא לצירופו יתברך כי יעקב היה רגל השלישי וזהו שאמר כי יעקב בחר לו יה לו דייקא בשבילו בחר ביעקב שיבא הוא וישלים רגל השלישי במקומו כביכול והיינו דקאמר ישראל לסגולתו לשון סגול שהן שלשה נקודות כמין רגלי החצובה כלומר דלכך בחר ביעקב כדי שיהיה הוא הסג"ול להשלים שלשה רגלים דבבציר משלשה רגלים העשויין כמין סגול לא סגי להתקיים וכי האי גונא דרשו חכמים הא דכתיב יעקב חבל נחלתו שהוא שלישי שבאבות כחבל העשוי בשלשה גדילים:

הא דעיילי בלא בר משל למלך ב"ו עבדיו ובני ביתו הרגילים אצלו תמיד יוצאים ונכנסים לפניו בלא רשות כך החסידים הגדולים יחידי הסגולה כיון שנפשותיהן דבוקות בה' בכל עת תמיד נכנסין לפניו יתברך בההוא עלמא בלא רשות ולכך היה רשב"י בטוח שיהיה הוא ובנו מהם כיון שהיו במערה כמה שנים ולא שתו לבם לשום עסק כי אם לעבודת האלהים:

מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן כו' נראה דהיינו מה שאמרו חז"ל שכל המועדות עתידות בטלות מלבד ימי הפורים וכן יסד הפייט ביוצר פ' זכור ויליף לה מדכתיב וזכרם לא יסוף מזרעם לפי שגאולה האחרונה תהיה דוגמת גאולת פורים מה התם ע"י גזרותיו של המן חזרו ישראל בתשובה ונגאלו כמו שאמרו חכמים גדולה היתה הסרת טבעת ממ"ח נביאים וכו' כך גאולה העתידה יעמוד שלטן שגזרותיו קשות כהמן כו' וכיון שגאולות הללו דומות זו לזו יזכרו הכל לעתיד את ימי הפורים ויאמרו כי הגדיל ה' לעשות עמנו כאשר עשה עם אבותינו וזהו שאמר הכתוב וזכרם לא יסוף מזרעם.

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה