אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף צב

דף צא

מנקבין אותו ככברה וא"ת מפני מה נענש בהכי דוקא ועוד אמאי נקט ככברה וי"ל דכברה לאו היינו נפה אלא הוא כלי שכוברין בו בר הבר יוצא ממנו והמוץ נשאר בו וכן משמע בערוך והשתא נענש מדה במדה לפי שמנע את הבר שלא יצא ממנו ולא עשה עצמו ככברה זו שמנוקב ומוציא את הבר לכך מנקבין אותו ככברה וניחא הא דקאמר שאם מלמדו זוכה לברכות כיוסף לפי שגם יוסף היה משביר בר לכל עם הארץ ואתיא שפיר נמי מה שכינה את התורה בהאי קרא בשם בר לאשמעינן דלכך מנקבין אותו לפי שלא עשה עצמו ככברה שמוציאה את הבר:

גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות וכן מקדש וכו' דשם בתחילה ושם בסוף רמז ששמו יחול עליהן מתחילה ועד סוף ואין השכינה מסתלקת מהן לעולם וכי האי גוונא אשכחן גבי יעקב שאמר והיה ה' לי לאלהים ופי' שם רש"י ז"ל שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף נראה דנפקא ליה נמי מדכתיב והיה ה' לי לאלהים אמאי הפסיק בין השמות דהוה ליה למיכתב והיה לי ה' לאלהים דהכי אורחיה דקרא כמ"ש כי היה לי הלוי לכהן ולא כתיב כי היה הלוי לי לכהן אלא לכך נתן את עצמו בין שתי אותיות שם בתחילה ושם בסוף לומר שיחול שמו עליו בתחילה ועד סוף. ועוד נראה דלכך העמיד יעקב את עצמו באמצע שתי אותיות לפי שהאבות הן שלשה רגלי המרכבה אברהם חסד מימין יצחק פחד משמאל ויעקב תפארת קו האמצעי והיינו דאמר והיה ה' לי לאלהים שאם יזכה לקו האמצעי להיות רגל שלישי במרכבה ולכך נקט והיה ה' לי לאלהים ה' הוא רחמים רמז לחסד אברהם יעמוד לימינו אלהים הוא דין רמז לפחד יצחק יעמוד לשמאלו והוא יהיה קו האמצעי תפארת ויעמוד ביניהם ולכך אמר מלת לי באמצע והאבן אשר שמתי וגו' ואפשר דהיינו דאיתא במדרש רבה פרשת ויצא רבי נחמיה אומר נפל שלש אבנים אמר אברהם יחד הקב"ה שמו עליו יצחק יחד הקב"ה שמו עליו ואני אם מתאחות הן שלשה אבנים זו לזו יודע אני שהקב"ה מייחד שמו עלי רמז למה שכתבתי שלא ידע אם יהיה כדי להיות רגל למרכבה כמו אברהם ויצחק עד שנתאחו האבנים ולפי שקו האמצעי תפארת עומד למטה מחסד ופחד שסדר עמידתו הוא כמו סג"ול נראה דהה"ד כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ל' סגול שכיון שבא יעקב נשלם רגל השלישי ונעשה כסגול ולכך בחר בו הקב"ה לפי שאין דבר עומד בפחות משלשה רגלים דהיינו כמו סגול:

כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה ב"ה בימיו שכל מי שהוא מלא חכמה ודעה את ה' השכינה שורה עליו והרי הוא שקול כב"ה ששרתה בו שכינה ולכך אמרו חכמים שקולה מיתת צדיקים כחורבן ב"ה ובריש בתרא נמי אשכחן שאמרו לו להורדוס הוא סימא עינו של עולם דכתיב והיה אם מעיני העדה ילך ויתעסק בעינו של עולם דכתיב הנני מחלל וגו' ובמדרש רבה פרשת תרומה נמי דריש ועשית את הקרשים למשכן משכן מיבעי ליה מהו למשכן א"ר הושעיא על שם שהוא עומד למשכן שאם נתחייבו שונאי ישראל כלייה יהא מתמשכן עליהם אמר משה לפני הקב"ה והלא עתיד שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם וכן הוא אומר ויהרג כל מחמדי עין ע"כ הרי בהדיא דצדיק ומקדש שוין הן והא דקאמר במדרש וכן הוא אומר ויהרג כל מחמדי עין לכאורה קשה להבין ונראה דמסיפא דקרא דייק דכתיב ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון פי' ע"י שהחריב אהל בת ציון דהיינו המקדש הרג כל מחמדי עין דהיינו הצדיקים ות"ח שהן עינו של עולם דכיון דאין לנו לא מקדש ולא משכן להתמשכן צריך הקב"ה ליטול הצדיקים והחכמים למשכן כמו שהשיב למשה וניחא לפי זה הא דכתיב נורא אלהים ממקדשיך ודרשו חכמים אל תיקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך שכשהקב"ה עושה דין במקודשיו מתיירא וכו' לכך לא כתיב בהדיא ממקודשיך לפי שהוא רמז שהדין שעושה בצדיקים מטעם מקדש הוא דכיון דאין לנו מקדש להתמשכן נוטל צדיק גמור ששקול כמקדש ורבינו בחיי כתב דצורת המשכן וכליו שבתוכו היו עשויין כדמות הגוף אדם צדיק ואיברים הפנימים שבתוכו ולפ"ז ניחא טפי ולכ"ק הכא כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה המקדש בימיו דזה לעומת זה הוא:

כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה ב"ה בימיו משמע דהא בהא תליא ונראה דלהכי צוה הכתוב ועשו לי מקדש לדור המדבר משום דדור המדבר דור דעה איקרי כמו שדרשו ויחכם מכל האדם מהימן וכלכל ודרדע וכן לא חרב ב"ה וגלו מן הארץ אלא על שלא היה בהן דעה שנאמר לכן גלה עמי מבלי דעת ולעתיד יחזור הקב"ה לבנותו כשתמלא הארץ דעה שנאמר ומלאה הארץ דעה את ה' וגו

כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו נקט לילה דוקא דבלילה אש של גיהנם שולטת בעולם לפי שחשיכת לילה מיסוד האש הוא בה דיסוד האש חשך הוא וכ"כ הרמב"ן ז"ל ריש פרשת בראשית האש נקרא חשך מפני שהאש היסודי חשכה ואלו היתה אדומה היה מאדימה לנו הלילה וכו' ויסוד האש היא הגיהנם כמ"ש הראב"ד ז"ל בהקדמתו לספר יצירה שנשמותיהן של רשעים לאחר מיתתן נדבקות באש היסודי דלהכי כתיב ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע לפי שהאש היסודי הולך וסובב תמיד עם הגלגל כדמות כף הקלע ע"כ ונראה לכך נקרא אש לא נופח דכיון שהולך וסובב תמיד מתלהט האש מעצמו ואין צריך ניפוח וכיון דבלילה חשכת אשו של גיהנם גוברת על העולם צריך אדם לעסוק בתורה בלילה דאור התורה מבטל חשכת אש של גיהנם כדאמרינן ת"ח אין אש של גיהנם שולטת בהן ואם אינו עוסק הרי אשו של גיהנם אוכלתו ונראה דלהכי נקט הכתוב כל חשך סמון ולא קאמר כל לילה טמון אלא רמז לחשכת לילה הבא מיסוד האש כדפי':

כל שאינו מהנה ת"ח מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם לפי שהמהנה ת"ח ומקרבו אליו ומארחו בביתו ברכה בביתו כדאיתא בפ' כיצד מברכין גבי הא דאמר רב שלש תכיפות הן קאמר אביי אף אנו נאמר תכף לת"ח ברכה שנא' ויברכני ה' בגללך איבעית אימא מהכא ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף לכך כל שאינו מהנה ת"ח מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם:

כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שכל דבר שהוא מצומצם ואין בו מותר אינו בכלל ברכה כדאשכחן גבי אלישע שאמר כה אמר ה' אכול והותר ולא אמר אכול ושבע אלא לפי שברכת ה' היה באותו הלחם לכך היה בהן מותר וגבי רות נמי כתיב ותאכל ותשבע ותותר ואיתא במדרש רבה ברכה שרתה במעיה של אותה צדקת דרישא דקרא ויצבט לה קלי משמע קליל זעיר וגבי שנת השמיטה כתיב וצויתי את ברכתי בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש שנים וגבי שבת נמי כתיב ויברך אלהים את יום השביעי ואמרו חז"ל ברכו במן שביום הששי ירד לחם משנה הרי שכל מקום ברכה יש בו מותר:

הקב"ה עושה להן כנפים כנשרים שנאמר יעלו אבר כנשרים וא"ת מאי איצטריך קרא למימר כנשרים יעלו אבר מיבעי ליה ותו לא. ועוד כנשרים כיונים מיבעי ליה דניחא טפי דכנסת ישראל נמשלה ליונה ועוד ושטין על פני המים מה ענין מים הללו כיון שיחזור העולם לתוהו ובמקצת ספרים גרסינן ושטין על פני המים כיונים וקשה דפתח בנשרים ומסיים ביונים. ונראה דנשר דהך קרא עוף הוא ששמו חול שלא אכל מן העץ והוא חי לעולם שמתחדש עצמו וחוזר ומגדל אבר כל אלף שנה והוא נקרא נשר שנאמר תתחדש כנשר נעורייכי כדאיתא והכי איתא בב"ר רבי יודן בר' שמעון אומר אלף שנים חי לסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים והכי פי' וא"ת אותן אלף שנים וכו' צדיקים מה הן עושין דצדיקים שעתיד להחיותן בעלי גופות הן ולכאורה נראה דאי אפשר להן להתקיים מפני שני דברים חדא דבעל גוף אינו יכול לעמוד באויר ועוד דכל דבר נברא צריך מזון דאפילו הנשמות ומלאכי השרת נהנין וניזונין מזיו השכינה כשמתדבקין בה וצדיקים העתידין כיון שיש להן גופות הרי אין גשם מתדבק ברוחני ובמה ניזונין וקאמר הקב"ה עושה להם כנפים לשוט בהן באויר ומשום דכנפים אינן אלא לפי שעה או פחות ואח"כ תש כחן מחמת עייפות וצריכין לנוח לכך קאמר כנשרים פי' ככנפי נשר ששמו חול שאחר שתש כחן חוזרין ומתחדשין כל אלף שנה כך כנפי הצדיקים יחליפו ויתחדשו כח בכל עת תמיד ולא יגעו ולא ייעפו ולא יצטרכו לנוח ועל המזון אמר ושטין על פני המים בסוד חכמי האמת הספירות נקראות מים וימים כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים ולזה קאמר ושטין על פני המים כלומר נהי שאין יכולין להתדבק בשכינה ולהתיישב בה כמו בעולם הנשמות שהצדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה כיון שהן רוחני אפ"ה יהיו נהנין מזיו השכינה ע"י ששטין ומתדבקין בה קצת וחוזרין לאחוריהן וחוזרין ושטין ומתדבקין קצת חוזרין והולכין לאחוריהן כך יעשו כל אותן אלף שנים והיינו דקאמר ושטין על פני המים כיונים דיונה המרחפת דרכה לעשות כן נוגעת ואינה נוגעת כדאיתא בפרק אין דורשין דאמר בן זומא צופה הייתי בין מים העליונים וכו' שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים כיונה זו שמרחפת נוגעת ואינה נוגעת. וכי האי גוונא אשכחן בחיות הקדש דכתיב בהו והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק ופי' שמרוב חשקם להתדבק בשכינה רצים ומתדבקים מעט ומיד שבין לאחוריהם מיראת השכינה וכך עושין תמיד והשתא ניחא הא דקאמר ושמא תאמר יש להן צער ת"ל וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא יגעו ילכו ולא ייעפו דיש לדקדק שינוי הלשון דמעיקרא אמר ירוצו והדר אמר ילכו לכך נראה שיעשו הצדיקים לעתיד כדמיון החיות שמרוב חשקן להתדבק בשכינה ירוצו ויתדבקו בה מעט ומיד ישובו וילכו לאחוריהם וככה יעשו תמיד לכך כתיב ירוצו ולא יגעו ילכו ולא ייעפו:

וקווי ה' יחליפו כח לפי שהכופרים בתחיית המתים אומרים שאין להן תקוה כדאמר שמואל בסמוך אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים שנא' העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו אבדה תקותינו לכך צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן קווי ה' קרי להו שבשביל שהיו מקוים לתחיית המתים זכו לחיות שכל הכופר בתחיית המתים איננו חי לעתיד \

רבי יהודה אומר באמת משל היה הא דלא קאמר בקצרה משל היה לאשמעינן דהלכה היא דכל באמת הלכה היא כדאיתא בסוף פרק הזהב:

שנאמר ובני אפרים שותלח תימא דמאי ראיה מייתי אכתי מניין דמתים שהחיה יחזקאל הן אותן שנהרגו בגת וי"ל דיליף לה מדכתיב במתים שהחיה יחזקאל ופחי בהרוגים האלה ויחיו אלמא דהרוגים היו ובבני אפרים נמי כתיב והרגום אנשי גת משמע דהן הן מתים שהחיה יחזקאל ולכך נראה הא דגרסי' בסמוך וכתיב ויתאבל אפרים אביהם וגו' יש למוחקו ולהגיה במקומו וכתיב הכא ופחי בהרוגים האלה ויחיו דקרא ויתאבל אפרים אביהם לא איצטריך לאתויי דמרישא דקרא ילפינן לה דבני אפרים הן שנהרגו דכתיב ובני אפרים שותלח וברד וגו' והרגום אנשי גת:

אלו מתים שבבקעת דורא וא"ת לרבי יוחנן דלא מייתי ראיה מנא ליה למימר הכי וי"ל דלא איצטריך לאתויי ראיה דיליף לה מדכתיב בהו ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות אלמא דמתים שבבקעה החיה לכ"ק דאלו מתים שבבקעת דורא ואפשר לומר דיליף נמי מדכתיב ופחי בהרוגים האלה דמתים שבבקעת דורא נמי צוה המלך והרגום:

שהיו מגנין את החמה ביופיין אין זה גוזמא דהכי נמי אשכחן בריש ברכות רבי אלעזר חלש עול לגביה רבי יוחנן חזי דהוי קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא ובפרק הפועלים לייתי כסא דכספא וכו' ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דרבי יוחנן ובפרק קמא דמגילה נמי גבי אביגיל קאמר שגילתה את שוקה והלך דוד לאורה ג' פרסאות אבל התוספות כתבו שם שהלך לאור חמימות שלה קאמר:

ששה נסים נעשו באותו היום במדרש חזית בפסוק אמרתי אעלה בתמר מייתי נמי לכולהו אלא שבמקום הומק סודו דהכא קאמר התם ונעשה נבוכדנצר אימוק סירוס משמע דחד מילתא נינהו דקרובים הם בלשון ואנבוכדנצר קאי ולא כלשון אחרון שפירש"י ז"ל דאסיד הכבשן קאי שנימק מרוב חמימות והכא קאמר דכולהו גמרא והתם יליף לכולהו מקראי:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה