תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף צא
ארץ כנען שלנו היא דכתיב ארץ כנען לגבולותיה וא"ת והא יהושע כבש את הארץ במלחמה וכן קשה בסמוך גבי עובדא דבני ישמעאל ובני קטורה וי"ל דמ"מ כיון דבכמה מקומות בתורה קרי לה ירושה ונתתי אותה לכם מורשה והתנחלתם את הארץ לכך היה להם פתחון פה לומר דשלא כדין ירשתם אותה:
מלמד שמסר להם שם טומאה מסיפא דקרא נפקא ליה דכתיב וישלחם מעל יצחק בנו קדמה אל ארץ קדם לפי שמקור הכישופים ומעשה שדים בארץ קדם הוא גבי עז"א ועזא"ל דיתבי התם דמנייהו אתיין כל חרשין בעלמא כמ"ש הזוהר פ' בראשית ופ' בלק דכיון דעזא ועזאל א לידו בנין נטיל לון הקב"ה אעיל לון בטורי דחשוכא דאקרון הררי קדם וקטיר לון בשלשלאות דפרזלא ותמן אולפין חרשין לבני נשא בלעם מתמן נטיל חרשוי ואוליף מנייהו דאינון טורין הה"ד מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם:
והושיב בו שני שומרים אחד חגר ואחד סומא המשיל את הנשמה לחיגר ואת הגוף לסומא ונראה דהיינו הא דכתיב כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי נתן הודאה לשם על שהציל נשמתו וגופו מעונשן של גיהנם וזהו שאמר את ע ני מן דמעה רמז לנשמה שיש לה עינים ואין לה רגלים את רגלי מדחי רמז לגוף שיש לו רגלים ואין לו עינים:
מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותן כאחד נראה דהיינו הא דכתיב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו אמשפט גוף ונשמה קאי שאלו היה א כל אחד לבדו יכול כל אחד לפטור עצמו מן הדין אבל כיון שדן אותן יחדיו לכך הוי משפט אמת וצדק וניחא לפי זה הא דנקט קרא לשון רבים משפטי ה'
משעת פקידה או משעת יצירה יצירת הולד אינו נגמר עד סוף ארבעים יום כדאיתא בכמה דוכתי והיינו מה שאמרו חז"ל ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני ובתוך ארבעים יום אינו אלא כחתיכת בשר בלא איברים וגידין ועצמות והיינו דאמר ליה אפשר לחתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח:
יצר הרע מאימתי שולט באדם ולא קאמר יצר הרע מאימתי ניתן באדם כדאמר נשמה מאימתי ניתנה באדם משום דדוקא נשמה הטהורה שפעולתה יצר הטוב הקב"ה נותנה באדם שמסייעו לטהרו אבל היצר הרע שורש הטומאה אינו ניתן באדם אלא שבר ו וכל הרוצה ללכת אחריו הרשות בידו כדאמר בפ' הבונה מ"ד אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא ליטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו ולכך קאמר התם בא ליטמא פותחין לו נקט לישנא דקרא דכתיב לפתח חטאת רובץ כדיליף מיניה הכא:
וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות וכו' הטעם שלעתיד לא ימותו עכו"ם בפחות ממאה שנה לפי שקודם מתן תורה לא היו ראויין לעונש מן השמים בפחות ממאה שנה וכן לע"ל כדאיתא במדרש הביאו רש"י ז"ל סוף פ' בראשית דלכך לא הוליד נח עד שהיה בן חמש מאות שנה שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונש וכל אותן שמתו לפני מתן תורה בפחות ממאה שנה לא מתו מיתת עונש בידי שמים אלא מיתה טבעית שנגזרה על אדם הראשון עד סוף כל הדורות אבל לעתיד לזמן תחיית המתים תתבטל גזירת מיתה שנגזרה על אדם כדאמר לקמן צדיקים שעתיד להחיותן שוב אין חוזרין לעפרן לכך אפי' עכו"ם שיחזרו לעפרן גם לעתיד כיון שלא ימותו אז מיתה טבעית אלא מיתת עונש לא ימות שום אחד מהן בפחות ממאה שנה דאז הוא ראוי לעונש לעתיד ונראה דדוקא ישראל שקבלו את התורה נתחדש להם אז עונש בידי שמים מבן עשרים שנה ומעלה:
ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים היינו שלש מ מאות וארבעים ושלשה פעמים כמות שהיא מאירה עכשיו וכן תרגם יונתן גבי ואהביו כצאת השמש בגבורתו ורחמוהי יהון עתידין לאזהרא כזיהור יקריה על חד תלת מאה וארבעין ותלתא וכו' ופי' בערוך ערך אהב משום דשבעתים היינו ז' פעמים שבעה הרי מ"ט ומדכתיב כאור שבעת ימים ז' פעמים שבעה מ"ט הרי שמ"ג משמע דס"ל דכאור שבעת ימים מספר שבעת ימים קאמר ועוד נראה לפי שאור חמה של עכשיו אינו אלא חלק שביעי מאותו אור ששימש בשבעת ימי בראשית כדאיתא בספר הבהיר הובא בזוהר פרשת בראשית וז"ל ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו צפה הקב"ה שאינן יכולין לסובלו לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו וכו' דאור חמה לעתיד יהיה שבעתים דהיינו מ"ט פעמים כאותו אור ששימש בימי בראשית נמצא שיהיה שמ"ג פעמים כמות שהוא עתה ולפי מ"ש בספר הבהיר נראה דלכך כתיב בפרשת בראשית והיו מארת ברקיע חסר וי"ו רמז דמארת שלנו חסרין וי"ז חלקים שאינן אלא חלק שביעי מאור שנברא בתחילה ולפי שהלבנה מקבלת אורה מן החמה לכך נקט מארת לשון רבים. וניחא נמי הא דכתיב מארת במ"ם לפי שאור חמה שלנו הוא חלק מן האור הגדול הנברא בתחילה ומאורות הוא כמו מן אורות:
אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו לפי פשוטו ה"ק אפי' עוברין שלא יצאו עדיין לאויר העולם מקללין אותו ועוד נראה דה"פ אפי' עוברין שאין צריכין לתלמודו שיש להן מי שמלמד עמהן כל התורה כדאיתא במסכת נדה שהעובר כשהוא במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה אפ"ה מקללין אותו: