אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף פה

דף פד

ורבי שמעון האמר מלאכה שאינה צריכה וכו' כתבו התוספות והא דשרינן לבעול בתולה לכתחילה בשבת אם להנאת עצמו הוא צריך אפילו דם חבורי מיחבר כו' משמע דסבירא להו דאפילו האידנא דאין בקיאין בהטייה ואיכא פסיק רישי' דודאי מוציא דם אפ"ה שרי וכן משמע בפ"ק דכתובות דפסיק ש"ס סתמא והלכתא מותר לבעול בתחילה בשבת ולא מחלק בין בני בבל לבין בני ארץ ישראל משמע דאפילו לבני בבל דלא בקיאי בהטייה כדאמר התם אפ"ה שרי ועוד דקאמר התם רב זביד שרא למיבעל בתחילה בשבת רב יהודה שרא למיבעל לכתחילה ביום טוב ורב פפי התיר אפי' בשבת אע"ג דכל הנך אמוראי בבבל הוו משמע דבלאו טעמא דהטייה שרי וכן פסק הרמב"ם ז"ל ובש"ע סימן ר"פ סתמא דאין בו משום חובל ומותר לבעול בתחילה בשבת וכ"כ הרא"ש ז"ל סתמא משמע דהאידנא נמי שרי אע"ג דליכא מאן דבקי בהטייה וכ"כ הראב"ן ז"ל וכן נוהגין האידנא לעשות נישואין בשבת ולא חיישינן שמא יבעול בשבת ואע"ג דתניא התם הכונס את הבתולה לא יבעול בתחילה בשבת וחכמים מתירין וקאמר רבה מאן חכמים ר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר ולא הוי פסיק רישיה משום דרוב בקיאין בהטייה נינהו צ"ל דסתמא דש"ס וכל הנך אמוראי לית להו הא דרבה ושמא אית להו טעמא דחכמים דמתירין כר"י דפוטר מקלקל בחבורה והכא דאיכא מצוה ואין מתכוין אפי' לכתחילה מותר כמ"ש התו' שם גבי הא דקאמר את"ל הלכה כר"י מקלקל הוא וכו' וכן משמע דהא ר"י ס"ל כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר כדאיתא בס"פ המוציא יין גבי נזיר חופף ומפספס ואפ"ה קאמר בפ"ק דכתובות דאסור לבעול בתחילה בשבת משמע דלית ליה הא דרבה דאמר מאן חכמים ר"ש היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר וכו' ובהגהת אשיר"י שם כתב ולבי מהסס דלעיל מסיק טעמא משום רוב בקיאין בהטייה א"כ השתא דאין בקיאין אסור ומדברי כל הפוסקים משמע דמותר אפינו האידנא וכן מיקר:

הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה פירש רש"י בפ"ב דמכות יש בה תשלומי פרוטה משלם ואינו לוקה דילפינן בפרק אלו נערות בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין וכי אין בה שוה פרוטה לוקה ובפרק אלו נערות פירש"י ז"ל דבעינן שאין בה שוה פרוטה בכל חמשה דברים שבה כגון שלא פיחתו מכספו וממלאכתו וריפוי לא הוצרך ולא צער היה בה ובשוטה שאין לו בושת וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות חובל המכה את חברו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה שהרי אין כאן תשלומין כדי שיהיה לאו זה ניתן לתשלומין משמע דביש בה שוה פרוטה כיון דניתן לתשלומין אינו לוקה וכ"כ בש"ע סי' ת"כ הכהו מכה שאין בה שוה פרוטה לוקה כיון שאין בה חיוב ממון משמע דביש בה חיוב ממון אפילו פרוטה אינו לוקה ואע"ג דפשוט הוא כתבתי זאת לפי שראיתי עתה המכה או החובל את חבירו נוהגים הדיינים לפסוק עליו שיפדה מלקות במספר ארבעה זהובים או חצאי זהובים וכיוצא בזה ולאו דינא הכי דכיון דבר תשלומין אחד מחמשה דברים הוא לאו בר מלקות הוא אם לא שרוצין לפסוק עליו כן דרך קנס לביישו:

מאי פטור דקאמר פטור מממון לפי זה מצי למימר שיש בה שוה פרוטה ומאי פטור דקאמר פטור ממלקות כיון דבר תשלומין הוא מיהו לא מיתוקמא בהכי דא"כ לא הוי נמי דומיא דחייב דבנו דהוי בדינו דהיינו מיתה הכא נמי פטור מדינו קאמר דהיינו ממון דבר תשלומין הוא ולאו בר מלקות והוה מצי לאקשויי תינח הכהו אלא קללו מאי איכא למימר מ"ש בנו מאחר וש"ס לא חש להאריך

מקשינן הכאה לקללה מדכתיב מכה אביו ומקלל אביו גבי הדדי ומה שהפסי' ביניה' בדין גונב נפט מפרש במדרש במדבר רבה פ' ט' ללמדך שעל זה נתחייב גונב נפש מישראל לאחר שהוא מכה אביו ואמו ומקללם לפי שאינו גדל עמהם ואינו מכירם

בעמך במקויים שבעמך לא מצי פריך הכא והאמר רב ששת ביישו ישן ומת חייב' כדפריך לעיל וכ"ש לגירסת ר"ת דגריס ביישו חייב דשאני לעיל דכיון דבעי למימר דטעמא דפטור משום דגברא קטילא הוא לכך פריך שפיר דמה לי הכהו וקללו מה לי ביישו דכיון דגברא קטילא הוא ביישו נמי פטור אבל הכא קאמר דטעמא דמקלל דפטור משום דגזירת הכתוב הוא דבעינן הראוי להתקיים ומכה נמי פטור משום דמקשינן הכאה לקללה כיון דגבי הדדי כתיבי אבל ביישו דליכא קרא לפטרו לכך חייב ולפי זה צ"ל דהא דקאמר מקשינן הכאה לקללה לאו במה מצינו קאמר כך פירש"י ז"ל בלשון ראשון דא"כ ביישו נמי נילף במה מצינו ממקלל דבעינן הראוי להתקיים אלא כיון דגבי הדדי כתיבן גמרינן להו מהדדי ונראה מדלא קאמר אלא אמר רב מרי דאוקימתא קמייתי קאי דכשעשה תשובה איירי ואפ"ה אחר פטור כיון דיוצא ליהרג אבל לא עשה תשובה בנו נמי פטור וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות ממרים:

חוץ ממסית שהרי אמרה תורה לא תחמול וכו' נראה דיליף לה משום דרישא דקרא באב המסית את הבן נמי איירי דכתיב או רעך אשר כנפשך ודרשו חכמים זה אביך וא"כ לא תחמול ולא תכסה עליו אאב שמסית את הבן גמי קאי:

זה חומר במקלל ארישא קאי דקתני דאינו חייב עד שיעשה בהן חבורה וקאמר דבשביל זה יש חומר במקלל וכו' ולהכי נקט זה חומר ולא קתני חומר

גנבו ומכרו ישן מהו יש דרך עימור בכך וכו' תימה כיון דלא קמיבעי ליה אלא אי הוי דרך עימור בכך אי לא א"כ אמאי נקט גנבו ומכרו ישן הוה ליה למיבעי עימר בו ישן מהו אפי' גנבו ומכרו כשהוא ניעור ואי לא הוי גרסי' יש דרך עימור בכך וכו' אתי שפיר והרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות גניבה כתב ואפי' לא נשתמש בו אלא בפחות משוה פרוטה כגון שנשען או נסמך עליו אע"פ שהגנב ישן חייב וכתב עוד אם גנבו והוא ישן ונשתמש בו כשהוא ישן ומכרו ועדיין הוא ישן הרי זה פטור וכתב עליו שם הרב המגיד בעיא דלא איפשיטי וספק נפשות להקל משמע מדבריו דכשגנבו ומכרו כשהוא ניעור אע"ג דנשתמש בו ישן לא קמיבעיא ליה לרבי ירמיה דודאי הוי דרך עימור בכך דזימנין אדם נסמך על עבדו בשעה שהוא ישן ולא קמיבעיא ליה אלא בגנבו ונשתמש בו ומכרו הכל כשהוא ישן ולא ניעור בנתיים וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דכשלא ניעור בינתיים איירי מדכתיב ומכרו ועדיין הוא ישן ובכה"ג דוקא מספקא ליה אי הוי דרך עימור בכך כיון דמשעה שגנבו עד שמכרו לא ניער כלל

אשה שגנבה אשה מניין וגבי רוצח דאיצטריך למיכתב מכה איש ואיצטריך למיכתב נמי ואיש כי יכה כדאמר לעיל אין להקשות השתא נמי דכתיבי תרוייהו אכתי אשה שהרגה אשה מניין י"ל מדכתיב כל מכה נפש ילפינן אשה שהרגה אשה ואי לא כתיב אלא מכה איש וכל מכה נפש ה"א דאפי' קטן שהכה יהא חייב לכן איצטריך למיכתב נמי ואיש כי יכה להוציא את הקטן שהכה כדפירש"י ז"ל בפ' משפטים:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה