תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף פד
לעמידה בחרתיו ולא לישיבה פירש"י ז"ל ובפ"ב דזבחים רמינן מכדי יושב כזר דמי וכו' והתם מפרק לה משום דהוי זר ושלא רחץ ידים ושתויי יין שלשה כתובים וכו' והא דקאמר ש"ס לעיל אין בגדיהן עליהן אין כהונתן עליהן והוו להו זרים כו' ולא אמרינן נמי דהוה להו שלשה כתובין ע"ש בפ"ב דזבחים בפי' רש"י ותוספות:
אדרבא מנותר הוה ליה למילף שכן קדש פנים פיגול ונותר קצת תימא אמאי לא חשיב נמי יחיד דחילול דנותר ודבעל מום נאמרו בל' יחיד וחילול דטמא ששימש נאמר בלשון רבים:
הנחנקין פרק עשירי
ואיצטריך למיכתב מכה איש כתבו התו' דגרסי' ואיצטריך למיכתב מכה איש ומת ואיצטריך למיכתב ואיש כי יכה כל נפש אדם וכתב מהר"ש לורי"א ז"ל ותימה הא דרשינן לעיל בפ' הנשרפין גבי הכהו בעשר מקלות כו' אליבא דרבנן ואיש כי יכה כל נפש דבעינן נפש כולו ורבי יהודה דריש נפש כל דהו והלכה כרבנן ועוד לרבי יהודה דדריש נפש כל דהו מנלן הא דאפילו אקטן בן יומו חייב כו' והאריך שם לתרץ קושיות הללו ודבריו תמוהים דלא קשה מידי דהא דיליף קטן מקרא דואיש כי יכה כל נפש לאו מייתורא דכל יליף לה אלא מדכתיב נפש ולא כתיב איש דריש לה דנפש משמע כל דהו נפש הן איש הן קטן וה"ק אי כתיב מכה איש ומת ה"א דוקא איש מדלא כתיב סתמא מכה נפש הן קטן לא כתב רחמנא ואיש כי יכה כל נפש דאפילו קטן במשמע אבל ייתורא דכל ודאי איצטריך לההיא דהכהו בעשר מקלות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וע"כ צריך לומר כן לגירסת הספרים דגרסי ואיצטריך למיכתב כל מכה נפש ויליף מיניה קטן אע"ג דלא כתיב מכה כל נפש אלמא דלאו מייתורא דכל יליף קטן אלא מדכתיב נפש ולא כתיב איש והכי איתא בהדיא לקמן גבי הגונב נפש מישראל דיליף מדכתיב נפש ולא כתיב איש דאחד הגונב את האיש וא' אשה ואחד גר כותי ועבד משוחרר וקטן חייב ומ"ש התוספות ומפיק ליה מדכתיב ואיש כי יכה כל נפש נפש כל דהו לאו משום דלשון כל משמע כל דהו אלא משום דנפש משמע כל דהוא נפש:
ואיצטריך למיכתב מכה איש ואיצטריך למיכתב וכו' משמע דאמאי דמשני קאי ותימה בלא הך שינויא נמי תיקשי למה ליה למיכתב תרתי מכה איש ומת ואיש כי יכה כל נפש אדם וי"ל דאי לאו הך שינויא איכא למימר דלהכי כתב לן רחמנא גבי רוצח תרתי הכאה מפורשת בה מיתה דהיינו מכה איש ומת והכאה סתם בלא מיתה דהיינו ואיש כי יכה כל נפש אדם לגלויי מילתא בעלמא דכל היכא דכתיב הכאה סתם היינו מיתה דומיא דרוצח דכתיב ואיש כי יכה סתם והיינו מיתה מדכתיב מכה איש ומת ומעיקרא נמי לא פריך ואימא עד דקטיל לה אלא משו' דאשכחן הכא' סתם דהוי מית' דהיינו ואיש כי יכ' כל נפש אדם: