תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף פג
ולא משום טומאה כגון שנטמא בפנים ולא שהה וכן טמא ששמש דקתני בסמוך מוקי לה בפ"ב דשבועות כגון שנטמא מבפנים ולא שהה והיפוך בצינורא כמ"ש התוספות מיהו קשה בטבול יום מאי איכא למימר דט"י שנכנס למקדש חייב כרת כמ"ש הרמב"ם ז"ל וא"כ היכי משכחת לה דט"י ששמש הוי במיתה ולא בכרת וי"ל כגון ששכח שהוא ט"י ונכנס למקדש בשוגג ונודע בפנים שהוא ט"י ולא שהה והיפך בצינרא וכה"ג כתבו התוספות בפ"ב דשבועות גבי הא דפריך אי דשהה בר כרת הוא הקשה ר"ת דהא נפקא מינה דמיתה כגון שהזיד בשמוש טומא' ושגג בטומאת מקדש שוב מצאתי בהשגת הראב"ד ז"ל שכתב דאי אתה מוצא אלא בבמה א"נ שעשה בית יד ארוכה לצינורא והיפך באיברים מבחוץ:
ויליף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה דבחילול דתרומה כתיב מיתה גביה ומתו בו כי יחללוהו אף כאן במיתה ופריך ונילף חילול חילול מנותר מה להלן בכרת דבחילול דנותר כתיב כרת גביה כי את קדש ה' חלל ונכרתה אף כאן בכרת ומסיק חילול דרבים מחילול דרבים עדיף והשתא ניחא דאע"ג דגבי נותר נמי כתיב חילול דרבים דולא יחללו דכתיב גבי טבל בנותר נמי איירי כמ"ש התוספות מ"מ לא ילפינן מיניה כיון דגבי ולא יחללו דטבל לא כתיב ביה כרת ולא שום עונש בהדיא:
לימא מר במיתה דכתיב וכל זר וגו' לכאורה עיקר חסר דהוה להו לאתויי נמי רישא דקרא דכתיב ומתו בו כי יחללוהו וכל זר וגו' דהא רב נמי ידע קרא דוכל זר לא יאכל קדש דמיניה נפקא ליה דלוקה וצ"ל דקס"ד דרב נפקא ליה דלוקה מאידך קרא דבסוף הפרשה בהדיא כתיב וכל זר לא יאכל בו ואתרומה קאי ולהכי מקשי ליה דילמא במיתה מקרא דוכל זר לא יאכל קדש דקאי אמיתה מדכתיב ברישא ומתו בו כי יחללוהו: