תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף עד
אם נאמר בכל נפשך פירש"י ז"ל ואהבת את ה' אלהיך משמע שלא תמירנו בעובד כוכבים. נראה דקאי ארישא דקרא דכתי' בריש' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד דאיירי בייחוד השם ועליה קאי ואהבת שלא חמיד ייחודו באחר וכן משמע בפרק הרואה גבי ר' עקיבא דקאמר שהיו סורקין את בשרו והיה מתכוין וקורא את שמע א"ל תלמידיו עד כאן פירוש עדיין אי אתה מניח כוונתך א"ל כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה ובכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך וכו' יצתה נשמתו באחד משמע דבכל נפשך ארישא דקרא קאי שחייב אדם לכוין בייחוד שמו ית אפי' הוא נוטל את נפשך:
אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו יש מקשים כיון דלאו שפיר למיעבד הכי שהרי בני גד ובני ראובן שחבבו ממון יותר מנפשות נאמר עליהם לב כסיל לשמאלו כדאיתא במדרש רבה א"כ וכי איצטריך קרא למיכתב מילתא דליתא אלא בשוטים וכסילים ויש לומר דגם בצדיקים גמורים אשכחן כי האי גוונא כדאי' בפרק גיד הנשה ויותר יעקב לבדו שנשתייר על פכים קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם לפי שאין פושטין ידיהן בגזל וצריך לומר דכל היכא דאיכא למיחש שיבא ממונו לאיבוד והוא שם נפשו בכפו להציל ממונו לאו כסיל הוא ושאני בני גד ובני ראובן שאמרו גדרות צאן נבנה למקנינו וערים לטפנו אע"ג דלא הוה להו למיחש לאיבוד ממונם אם יבנו ערים לטפם תחילה כיון שעדיין לא עברו את הירדן:
אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא וכו' פירש רב אלפס ז"ל שהעובד כוכבים ומזלות נהגו לעשות שרוך מנעליהן אדומות וישראל שחורות כדי שלא ילבשו מלבושי עובד כוכבים ומזלות וכו' והיינו מצוה קלה דמצוה היא שנאמר ולא תלכו בחקות העובד כוכבים ומזלות. והא דנקט ערקתא דמסאנא ולא א' משאר מלבושים שאין ישראל לובשין כעובד כוכבים ומזלות נראה לפי שהעובד כוכבים ומזלות משתדלין בשעת הגזירה לבטל מישראל מצות תפילין כדאשכחן בעובדא דאלישע בעל כנפים וגבי המן כמו שכתוב ויקר אלו תפילין דכשישראל מקיימין מצות תפילין כראוי נופל אימתה ופחד על העובד כוכבים ומזלות כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש וטעמא דמלתא פי' בפרק הכונס. וכיון דרצועות המנעלים וקשירתן שוים הן לרצועות התפילין וקשירתן כדאיתא בפרק במה אשה אמר ר' יוחנן כתפילין כך מנעלים דהא בהא תליא דלכך זכו ישראל לרצועה של תפילין בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל והיינו דקאמר דבשעת הגזירה שרגילין העובד כוכבים ומזלות לבטל מישראל מצות תפילין לא מיבעיא אם רוצים לבטל מהן מצות תפילין ממש ח"ו שיהרגו ואל יעברו אלא אפי' אינם רוצים רק שישנה ערקתא דמסאנא שדרכו של ישראל להיות לו רצועות שחורות והעובד כוכבים ומזלות רוצה להכריחו שיעשה אדומות יהרג ואל יעבור כיון דרוצה לבטל ממנו מילתא דדמיא לתפילין ורמז אליהן דרצועות שחורות בתפילין הלל"מ הוא וכתפילין כך מנעלין:
דהא אסתר בפרהסיא הואי אמר אביי אסתר קרקע עולם היא הסמ"ק והר"ן והטור כתבו דאפי' באותן שאמרו יעבור ואל יהרוג אם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי וכ"כ הרא"ש ומייתי ראיה מהירו' וקצת תימה דא"כ אסתר דצנועה גדולה היתה דלא חזיא אפי' דגבר בע"ה שנה כדאיתא בתרגום מגילת אסתר ונביאה היתה אמאי לא החמירה על עצמה שלא תבעל לעובד כוכבים והיה לה למסור נפשה אף על גב דקרקע עולם היתה. ולפי מדרש רבה פ"י דחיי שרה ומגילת אסתר נראה דהא דפריך ש"ס והא אסתר קרקע עולם היתה לאו קושיא היא ואתי נמי שפיר הא דלא החמירה אסתר. דאיתא התם ר"ע היה יושב ודורש אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינה אלא אמרה תבא. אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע שנים ותמלוך על מאה ועשרים וז' מדינות לכאורה תימה דמה ענין קכ"ז מדינו' לקכ"ז שנים שחיתה שרה. ועוד אמאי זכתה למלכות בזכותה של שרה דוקא ולא בזכות שאר אמהות. ועוד דקאמר מה ראתה אסתר שתמלוך וכו' אטו בדידה הוה תליא מילתא והלא באונס לקחוה כמ"ש ותלקח אכתר. לכך נראה דה"ק מה ראתה אסתר שתמלוך דכיון דצנועה גדולה ונביאה ה תה אמאי לא מסרה נפש' שלא תבעל לעובד כוכבים משום חומר' א"נ כדפריך הכא דכיון דפרהסיא הואי היה לה למסור נפשה וכי רוצה היתה שתמלך וכו' ולית לה שינויא דאביי ורבא. ומשני אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה ש יתה קכ"ז שנים וכו'. משום דהא דכתב לן רחמנא מספר שנותיה של שרה מופנה היא לגמרי דאע"ג דאשכחן דכתב לן מספר חיי אנשים חשובים כגון שנות האבות ומשה ואהרן לוי עמרם וקהת מ"מ לא אשכחן בשום מקום דכתב לן רחמנא מספר שנותיה של שום אשה דאפי' ברחל ומרים שנכתב מיתתן לא נכתב מספר שנותן ולא בשום אשה וא"כ למה זה נמנו שנותיה של שרה ונראה דהך קושיא הוה קא קשיא לה לאסתר כי נביאה היתה וגדולה בחכמה וכיון שבא מעשה זה לידה שרצו להמליכה על קכ"ז מדינות אמרה ודאי מאת ה' היא זאת דלא נכתב ייתור זה בתורה מספר שנותיה של שרה אלא כדי ללמוד הימנו בדרך גזירה שוה קכ"ז מקכ"ז לומר לך שתעמוד אחת מבנותיה ותמלוך על קכ"ז מדינות בזכות שרה שחיתה קכ"ז שנים. והשתא ודאי לאו בחיי שנותיה תליא מילתא דאין ענין זה לזה אלא הכתוב בא לומר דמלכותה של אסתר בזכותה של שרה הוה וזה ילפינן מייתורא דקכ"ז כמו ג"ש כלומר הרי כאן קכ"ז מדינות ונאמר להלן קכ"ז שנים מה להלן שרה אף כאן שרה והשתא ניחא הא דכתיב שנה שנה בכל כלל וכלל משום דהתם נמי כל חדא באפיה נפשיה נדרש דאמרי' במסכת מגילה שבע ועשרים ומאה מדינה בתחילה לא מלך אלא על שבע ואח"כ נוסף עליהם עשרים ואח"כ נוסף עליהן מאה והוי דומיא דשנותיה של שרה שכל אחד נדרש לעצמו כדפי' רש"י נמצא דהוי כמו גזרה שוה ואכתי קשה למה זה זכתה למלכות בזכות שרה דוקא כמ"ש לעיל. ועוד דלישנא דאלא תבא אסתר ותמלוך משמע קצת דנפשה חשקה בכך וזה תימה דנהי דמן השמים הוה כדילפא מקרא מ"מ צנועה כמותה ונביאה היאך חשקה. וי"ל דאסתר היתה יודעת דאין זה אלא כדי לעשות נס גדול על ידה שתציל את ישראל שלא היתה צנועה ונביאה בישראל שתהא ראויה לעשות נס זה על ידה כמותה כדאיתא במדרש דאמר מרדכי לא לחנם נעשה זאת לצנועה זו אלא כדי לעשות נס על ידה ושמא היינו הא דאמר לה ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות פי' בשביל עת צרה כזו המליכך הקב"ה ולכך קאמר אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה וכו' דשרה נמי צנועה גדולה היתה דאפי' אברהם לא הכיר בה מרוב צניעות וכשבא לידה אותו מעשה שנלקחה לפרעה ואבימלך בלי ספק כי יותר היתה משלמת נפשה לכפה מיתית ממה שתבעל לעובד כוכבים ומזלות ח"ו ואפ"ה כדי שתציל את אברהם מהריגה לא רצתה לגלות שאברהם בעלה הוא ומסרה נפשה שתבעל לעובד כוכבים ומזלות חלילה באשר אשה קרקע עולם היא לכך גרמה זכותה שתעמוד אחת מבנותיה צנועה גדולה ותבא מעשה כזה לידה ותמסור נפשה להבעל לעובד כוכבים ומזלות כמותה כדי שתמלוך על קכ"ז מדינות ותציל את ישראל. והיינו דנקט תבא אסתר בת בתה של שרה דברת' כרעא דאמא היא. ואולי אסתר בת גילה דשרה היתה שכל מעשיה דמין להדדי זאת נלקחה באונס אל המלך וזאת נמי נלקחה באונס אל המלך שרה מסרה עצמה לכך כדי שתציל את אברהם וכן אסתר שתציל את ישראל. וכשם ששרה היתה מולכת בכל העולם שהושוו כל העובד כוכבים ומזלות והמליכו את אברהם עליהם כדאיתא במדרש וכן אסתר היתה מולכת מהודו ועד כוש דהיינו מסוף העולם עד סופו כדאיתא במגילה. וכשם ששרה היתה נקראת יסכה על שם שהכל היו סוכין ביפיה ושהיתה סוכה ברוח הקדש כך אסתר היו הכל סוכין ביפיה שנאמר ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה שהיו הכל רואין וסוכין בה כדאיתא במדרש והיתה סוכה ברוח הקדש כדאיתא במגילה ותלבש אסתר מלכות שלבשה רוח הקדש כמו ורוח לבשה את עמשא. מה שרה לא רצתה לגלות על אברהם מה הוא לה עד לאחר שנעשה לה הנס כך אסתר לא הגידה על מרדכי מה הוא לה עד לאחר הנס. וכשם שנתוספה ה"א לשרה ככה לאסתר שהיו הכל קוראין אותה אסתהר על שם סהרא כדאיתא במגילה שהיתה דומה ללבנה ביפיה ועוד דהלבנה מקבלת אורה מן החמה ואסתר נמי קבלה שפע יופיה משרה בת גילה שהיתה דומה לחמה ולכך הבהיקה כל ארץ מצרים ביפיה כשפתחו התיבה כדאיתא במדרש רבה. ושמא היו"ד משרה נחלקת לשני ההי"ן אחת לשרה ואחת לאסתר והיינו דאיכא למאן דאמר במגילה אסתר ירקרקת היתה אלא חוט של חסד היה משוך עליה רמז לשפע חוט של שרה כי אברהם הוא חסד שנאמר חסד לאברהם וכן שרה דאברהם ושרה כי הדדי נינהו דכר ונוקבא וכחד גופא דמיא ולכך אמר לה אברהם זה חסדך אשר תעשי עמדי כי חסד שלה ממנו הוא וזהו עמדי ולא אמר אשר תעשה לי וכיון דאסתר היתה נשפעת משרה ומזכותה ואולי ניצוצות שלה היתה לכך גזרה לצום שלשה ימים כדי שיגיע יום שלישי של תענית ביום ראשון של פסח לדעת התרגום של מגילת אסתר לפי שהצדיקים נענין ביום השלישי כדאשכחן ביונה וב ובשבטים ובשאר צדיקים כדאיתא במדרש אמרה אסתר בלבה אולי תהא גם היא נענית בליל ראשון של פסח ויפתחו לה שערי רחמים כדרך שנפתחו באותר לילה לשרה כשנלקחה לאבימלך מאחר שהיא בת גילה ונשפעת ממנה. ונראה דהיינו הא דכתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך ואיתא בתרגום של מגילת אסתר ביה בליליא אידברית שרה לביתיה דאבימלך וכתב עוד נדדה שנת המלך היינו מלכו של עולם רמז שהוא יתברך עלתה לפניו זכותה של אסתר על ידי זכותה וצדקתה של שרה דכיון שנפתחו שערי רחמים לשרה בעת ההיא ונעשה לה נס נתעוררו אז אותן שערי רחמים לאסתר שהיתה נשפעת משרה:
עובד כוכבים ומזלות מצווה על קדושת השם כתבו התוספות דדלמא לא איצטריך וחי בהם אלא כי היכי דלא נילף שאר מצות מרוצח תימה למה לי דכתב רחמנא וחי בהם לאשמעינן דבצינעה יעבור ולא יהרג תיפוק ליה מונקדשתי בתוך בני ישראל דכתב לן רחמנא לאשמעינן דבפרהסיא דהיינו תוך עדה מישראל יהרג ולא יעבור אלמא דבצינעה יעבור ולא יהרג דאי בצינעה נמי יהרג אם כן לא לכתוב ונקדשתי ולא לכתוב וחי בהם ונילף לכולהו מרוצח ונערה המאורסה וי"ל דונקדשתי איצטריך למיכתב לאשמועינן דבפרהסיא יהרג ולא יעבור ואי לאו וחי בהם ה"א דבצינעה נמי נהי דאינו מצווה ליהרג ולא לעבור מ"מ אם רוצה להחמיר על עצמו וליהרג שפיר דמי קמ"ל וחי בהם ולא שימות בהן דבצינעה צריך ליזהר שלא ימות בהם ואם נהרג מתחייב בנפשו. וכן משמע קצת לישנא דברייתא דלעיל דקתני מניין שיעבור ואל יהרג ולא קתני מניין שיכול לעבור ולא יהרג משמע דצריך לעבור כדי שלא יהרג וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו אבל הרא"ש ז"ל והטור סי' קנ"ז כתבו שאם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי וכן כתב בש"ע שם: