תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף עב
וכי השמש עליו בלבד זרחה פשטא דקרא אתי לאשמעינן דאין רשות בהרוג גנב הנמצא במחתרת אלא אם כן נמצא שם בלילה מפני שהגנב יודע שהבעל הבית בבית ולא בא אלא להרוג או ליהרג אבל ביום אסור להרגו שאין בעל הבית מצוי שם ואין גנב בא ביום אלא אם כן יכול להשמיט ולברוח מיד ולכך כתיב אם זרחה השמש דמים לו אלא דעליו קרא יתירא הוא לכך דריש מיניה אם ברור לך הדבר כשמש וכו':
דמים לו בין בחול בין בשבת אין לו דמים וכו' קצת תימא אמאי דריש סיפא דקרא תחילה דהא אין לו דמים כתיב ברישא והדר כתיב דמים לו ושמא י"ל דעיקר מלתא לא כתב לן דמים לשון רבים אלא בסיפא לאשמעינן דמפקחין עליו את הגל בשבת אע"ג דרשע הוא אבל הא דקטלינן ליה בשבח מלתא דפשיטא הוא דפיקוח נפש דוחה שבת ולא כתוב דמים בלשון רבים ברישא אלא איידי סיפא:
קמ"ל דרודף הוא ואפילו אחר אין לפרש דאתי קרא לאשמעינן דהוי רודף בהכי ולא אמרי' דרודף אחר חברו להרגו ממש בעינן דכיון דנתנה תורה רשות לבעל הבית להרגו כדי להציל עצמו על כרחך האי נמי רודף הוא לכך נראה דדין רודף אשמעינן קרא דכיון דרודף הוא מותר לכל אדם להרגו וכן הגיה מהרש"ל ז"ל קמ"ל כיון דרודף הוא ואפי' אחר נמי אבל קשה דל"ל קרא דרודף מותר להרגו הא בהדיא יליף לה לקמן מקרא אחרינא מדכתיב בנערה המאורסה ואין מושיע לה הא יש לה וכו' וע"ל בתוספות:
קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו דכיון דאמר רחמנא להציל את הנרדף מיד רודפו ואפילו בנפשו של רודף מה לי רודף גדול מה לי רודף קטן הרי אנחנו מצווין להצילו ואי משום דקטן לאו בר התראה הוא קסבר רודף אין צריך התראה:
דקאי בתרי עיברי דנהרא קצת קשה לפי זה דלא מצי לאצוליה אמאי נקט והתורה אמרה שופך דם האדם וגו' דכתיב בעובד כוכבים ולא קאמר והתורה אמרה מכה איש ומת מות יומת ועוד מדנקט לישנא דרודף שהיה רודף אחר חבירו וכו' משמע דדין רודף אשמעי' ונראה דלכך קאמר איבעית אימא א"ל רב הונא אנא דאמרי כתנא דמחתרת אע"ג דדוחק קצת לאוקמי מילתיה כתנאי מ"מ שינויא קמא דוחק טפי: