אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף עא

דף ע

אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול במראה ובקומה כו' צריך לומר דגזירת הכתוב הוא מיהו תימה דקאמר מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין מנא ליה למימר הכי דלא קול דוקא בעי קרא דליהוי שוין. ובזוהר פרשת כי תצא איתא ותפשו בו אביו ואמו תנינן דבההיא שפתא דאמר קב"ה למשה אמר משה מרי דעלמא אית אבא דעביד כדין לבריה וכו' בהה"א שעתא רמז ליה ליופי א"ל רבנא דאורייתא אמר משה אנא דרישנא להאי פרשתא כי יהיה לאיש דא קב"ה דכתיב ה' איש מלחמה בן דא ישראל סורר ומורה דכתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל איננו שומע בקול אביו ובקול אמו דא קב"ה וכנסת ישראל וכתב בספר המערכה שהתפאר"ת או היסו"ד צורת זכר והעטר"ת צורת נקבה והיינו כנסת ישראל ויסרו אותו דכתיב וישלח ה' ביד כל נביא ולא שמע אליהם דכתיב ולא ישמעו אל ה' ותפשו בו אביו ואמו ברעותא חדא בהסכמה חדא וכו' עד סוף הפרשה. וכיון דלא נכתבה פרשה זו אלא להך דרשה ואביו ואמו היינו הוא יתברך שמו עטרת תפארת ניחא דקול שוין בעינן כי הוא יתברך אחד ומיוחד מכל צד וקולו קול אחד הוא. וכיון דקול שוין בעינן מראה וקומה נמי בעינן שוין כי הוא ית' הכל אחד בלי שום פירוד בעולם אלא הכל אחדות גמור ואין להאריך:

ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר לכאורה תימה כיון דתכלית הש"ס מה שמביא לידי מעשה א"כ מה תועלת יש ללמוד דבר דלא שייך ביה מעשה ולאו קושיא היא לפי שאין לך קון בתורה ואין לך מצוה שאין לה סוד בעצמותו יתברך שנאמר אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה מקומה היינו יסודה ומקורה בעצמותו יתברך וכל העוסק בתורה אע"ג שאינו עושה הרי הוא עוסק בכבוד קדושתו ומדבק שכלו בו ית'. והיינו הא דאיתא בפרק ר"ע בשעה שעלת משה למרום אמרו מלאכי השרת רבש"ע חמדה גנוזה מששת ימי בראשי' אתה מבקש ליתנה לב"ו פנה הודך על השמים והשיב להן משה מה כתיב בה זכור את יום השבת כלום אתם עושין מלאכה לא תשא כלום יש משא ומתן ביניכם וכו' ובמדרש שוחר טוב הזכיר נמי זבין ומצורעין נידה ויולדת ואיתא התם כי בשעה שעשו ישראל את העגל שמחו מלאכי השרת אמרו עתה תחזור התורה אלינו ולכאורה תימה מאי סלקא דעתייהו דמלאכי השרת וכי לא הוי ידעי דאינהו לא שייכי בעשיית המצות ונ"ל כדפי' דתרתי גווני איתא בתורה עשייה ושמיעה דהיינו שמשיגין על ידו כבודו וקדושתו ית' ועלה על דעת המלאכים דבשמיעה לחודא סגי ועדיף ליה ית' שיפנה להן כיון שהן רוחני ויש להן כח להשיג על ידה כבודו ית' טפי מישראל שהן ב"ו. והשיב להן וכי יש ביניכם זבין ומצורעין כו' דתרתי ודאי עדיף. וכן משמע במדרש רבה במגילת אסתר בשעה שנהנו ישראל מסעודת אחשורוש עמד שטן והלשין אמר לפניו ית' עד מתי תדבק באומה זו אבד אותן מן העולם א"ל ותורה מה תהא עליה אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו של הקב"ה למחות את ישראל וכו' מדלא קאמר תנה אותה לעליונים ונקט תסתפק בעליונים משמע דה"ק ליה דמעיקרא לא נתת התורה לעליונים משום דלא היית מסתפק בהן כיון דלא שייך בהו עשייה אלא שמיעה לחודא עתה שאין ישראל מקיימין אותה תסתפק בעליונים בשמיעה לחודא:

וכיון דאיכא מזוזה לא אפשר צריך עיון אמאי לא אתי עשה דהכה תכה את יושבי העיר ואת כל שללה תקבוץ ושרפת באש ודחי לא תעשה דלא תעשו כן לה' אלהיכם:

מאי בנינו זה שמע מינה תרתי וא"ת ודלמא לא אתי זה אלא למעוטי סומין וי"ל דנהי דאיצטריך קרא למיכתב שום ייתורא למעוטי סומין מ"מ אמאי הזקיק הכתוב לאביו ואמו שיאמרו בנינו זה לימרו בנינו סורר ומורה כיון דשם הוא עומד פשיטא כי זה הוא ולכתוב שום ייתורא אחריני למעוטי סומין דלמה להו למימר מילתא דלא איצטריך להו אלא ודאי הכתוב הזקיקה להודיעם כי הוא זה שלקה בפניהם כבר ועתה עבר הפעם השנית וחייב מיתה שלא יאמרו פעם ראשונ' הוא וחייב מלקות ומדלא כתיב בנינו הוא ש"מ תרתי דומיא דותפשו והוציאו ואמרו דפשיטא דקרא למילתיה איכתיב דבעינן שיתפשוהו ויוציאוהו ויאמרו אלא כיון דכולה קרא יתירא הוא דהוי מצי למיכתב והוציאוהו אל שער העיר ההוא וסקלוהו וממילא הוה שמעינן שיתפשוהו וכו' דרשינן דלעיכובא קאתי למעומי גידמין חגרין ואלמין הכי נמי פשטא דזה ע"כ להודיעם כי הוא זה שלקה קאתי ומדלא כתיב הוא דרשינן למעוטי סומין:

בן סורר ומורה נידון על שם סופו וכו' ולפי זה ניחא דכל חייבי מיתות שבתורה קטלינן להו אפי' לא עברו אלא חד זימנא אחר שהתרו בהן ובן סורר ומורה לא קטלינן ליה בפעם ראשונה אלא בשנייה אלא לפי שלא חטא כלום דוכי מפני שאכל תרטימר בשר וכו' קטלינן ליה בשנייה אלא על שם סופו סוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו וכו' דכיון שחטא ושנה הותרה לו כדאמרינן בעלמא ולא ישוב עוד ומעיקרא נמי לא נתחייב מלקות מן הדין אלא כדי שיתן אל לבו להחזיר מדרכו וכיון דחטא ושנה נעשה מלומד בכך וסופו יגזול וישפוך דמים:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה