אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף סט

דף סח

איש אתה צריך לחזור עליו וכו' נראה דהא דצריך לחזור עליו יליף לה מדכתיב ואם אין לאיש גואל עיין עליו כדדריש בפרק כיצד ובן אין לו עיין עליו ובקידושין וזרע אין לה עיין עליה ה"נ ואם אין לאיש גואל עיין עליו יחזור אחריו אם יש לו גואלים:

קטן אי אתה צריך לחזור עליו. הקשו התוספות אמאי אין צריך לחזור עליו והא אמרינן לקמן דבדורות הראשונים היו מולידין בשמנה שנים וכו' נראה דבדורות הראשונים נמי רוב העולם לא היו מולידין עד י"ג שנים וכיון דאשכחן מיהו דקצתן היו מולידין בח' שנים יליף מנייהו כ"ש דביאת בן שמנה ביאה היא וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ח מהלכות גזלה ולמה נאמר בגזל הגר איש שהאיש אתה צריך לחזור עליו וכו' אבל אם היה הגר קטן אי אתה צריך לחזור עליו אלא חזקתו שאין לו יורשים מדלא כתב אי אתה צריך לחזור עליו שאין לו יורשים משמע דלאו ודאי הוא שאין לו יורשים כיון דאשכחן קצתן שהיו מולידין בני שמנה שנים אלא כיון דרוב העולם אין מולידין עד י"ג שנים חזקה הוא שאין לו יורשים דאזלינן בתר רובא וכן משמע מדברי ה"ה שם שכתב וז"ל והכי איתא בברייתא שם קטן אין אתה צריך לחזור עליו פי' דכמאן אינו מוליד משוינן ליה משמע דפעמים שהוא מוליד אלא דמשוינן ליה כאינו מוליד דמשום דאזלינן בתר רובא כדפי' והשתא ניחא דלא תיקשי אהא דאיתא במדרש הביאו רש"י ז"ל בפרשת תולדות ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם עשר שנים משנשאה עד שנעשית בת י"ג שנה וראויה להריון ועשר שנים הללו צפה וכו' והא דורות הראשונים היו מולידין בח' שנים ואמאי המתין לה עד שנעשית בת י"ג שנים וראויה להריון אלא צ"ל דנהי דאשכחן קצתן מולידין בח' שנים רובן לא היו מולידין עד י"ג שנים אפי' בדורות הראשונים:

בן תשע שנים ויום אחד שראוי לביאה מניין ת"ל ואיש ברייתא היא בת"כ וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות איסורי ביאה וז"ל בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן והראב"ד ז"ל השיג עליו שם וכתב זה שיבוש שלא מצינו קטן בר עונשין וקרבן זה מן העונשין הוא והיא כמו כן פטורה דהא מקשו אהדדי והכי איתא בכריתות ודבריו תמוהים דהא בהדיא יליף לה מקרא דואיש דקטן חייב בקרבן ומה שכתב דהא מקשו אהדדי בכריתות לאו ראיה דהתם איירי באשה דבעינן שתהיה בת עונשין שאם אינה בת עונשין האיש נמי פטור מקרבן אבל הוא אינו צריך להיות בר עונשין ובפ"ט מהלכות שגגות כתב ויראה לי שאינו מביא קרבן עד שיגדיל ויהיה בן דעת:

ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא ואע"ג דבהדיא כתיב אחרי רבים להטות ותנן בריש פרק קמא דמכילתין הטייתך לרעה על פי שנים רובא דאיתא קמן שאני דודאי אזלינן בתריה כדאיתא בפ"ק דחולין גבי הא דבעי מנא לן הא דאמרי' זיל בתר רובא ופריך מנ"ל אחרי רבים להטות כתיב ומשני ברובא דאיתא קמן לא קמיבעיא לן וכו' אבל כל הנך רובי דמייתי בשמעתין רובא דליתיה קמן נינהו:

דל תרתי שני לתלתא עיבורי פירש"י ז"ל דפחות מתשעה חדשים אין שהות לעובר שבעה להריון וחדש לימי נידות וטהרה וכתבו התוספות ותימה דאותו חדש של ימי נידותה וטהרה וכי לא היו הבנים גדילים כו' לכך נראה דלא דק בשביל חדש מיהו תימא לבית שמאי דגמרי מדורות הראשונים דביאת ק שמנה הוי ביאה משמע אפילו לא הוי אלא בן שמונה ויום אחד ואמאי הא ליכא למיגמר מדורות הראשונים אלא בן שמונה וחד' וע"ק דכי היכי דאמרינן לעיל זיל בתר רובא ורוב נשים יולדות לתשעה הכא נמי נימא דכל חדא ילדה לתשעה וא"כ כי מדלית תרתי שני ותלת ירחי לתלת עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמניא בציר ירחא אוליד ונגמר לבית שמאי מדורות הראשונים דביאת בן שמנה פחות חדש הוי ביאה לכך נראה דהא דקאמר הכל מודים בפחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה הכי הוה קים להו ואפי' את"ל דדורות הראשונים הולידו בפחות משמנה לא גמרינן מינייהו אפילו לבית שמאי דכל שהוא פחות מבן שמנה פסיקא להו בדורות אחרונים שאין בביאתו כלום דומיא דבן תשע שנים ויום אחד דהוה קים להו דביאתו ביאה והשתא ודאי אזלינן בתר רובא ואמרינן דכל חדא לתשעה חדשים ילדה והא דלא קאמר דל תרתי שני ותלתא ירחא לתלתא עבורי היינו משום דש"ס לא אתי למידק דכל חד אוליד בבציר מתמניא כיון דלא גמרינן מיניה מידי ולא דייק אלא דבתמניא מיהא אוליד לכך נקט דל תרתי שני וכו' דלא חש למינקט החדשים. מיהו קשה אטו אחיתופל בן שלשים ושלש מצומצם הוה וכלב נמי אטו בן ארבעים מצומצם הוה דלמא בן ארבעים ותשעה או עשרה חדשים הוה וכי מדלית נמי תרתי שני ותלתא ירחא דעבורא אכתי פש להו טפי מעשרין וארבעה שנין ששה חדשים או יותר ואשתכח דלא אוליד כל חד אלא בתמניא ושני חדשים ואכתי מנא להו לב"ש דביאת בן שמנה ויום אחד הוי ביאה ושמא בשנים תליא מילתא דעד שמינית הוה קים להו דלא הוי ביאה ומתשיעית ומעלה קים להו דהוי ביאה ובשמינית מספקא להו וכיון דאשכחן בדורות ראשונים שהולידו בתוך שמינית גמרינן מנייהו דבשמינית הוי ביאה ואין חילוק בין תחילת השנה לסוף השנה:

בדין הוא שתהא בת ראויה כו' אתי לשנויי דלא תיקשי כיון דבן סורר ומורה נידון על שם סופו סוף שהוא יוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות כדאיתא לקמן והאי טעמא לא שייך בבת א"כ למה לי קרא למעוטי בת לכך קאמר דאדרבא הבת ראויה להיות נידון בדין סורר ומורה כיון שהכל מצויין אצלה בעבירה וכו' והכי איתא בהדיא בתוספתא א"ר שמעון בדין הבת ולא הבן אלא גזירת המלך הוא:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה