תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף סח
והא ר"ע מר' יהושע גמר לה והתניא וכו' אע"ג דמרבי אליעזר מעשה דלקיטת קשואין הוה גמיר ומשמיה דר' יהושע דינא קאמר שהעושה בהן מעשה חייב ובאוחז בהן את העינים פטור מ"מ פריך שפיר דר"ע ודאי לאו דינא אשמעי' דכבר תנא לה רישא דמתני' המכשף העושה מעשה חייב ולא האוחז את העינים אלא משום דאותו כישוף דנטיעת קשואין דבר גדול הוא ואין רוב המכשפים בקיאין בו ואין אדם יכול לעמוד עליו להכיר בו איזהו מעשה גמור וחייב ואיזהו אחיזת עינים ופטור לכ"ק ר"ע משמיה דר' יהושע דאפילו בלקיטת קשואין הוא יודע להבחין ולהכיר אם עשה מעשה גמור ולחייבו ואם אחז את העינים ולפוטרו אלמא דמעשה דלקיטת קשואין מרבי יהושע גמיר:
נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם כו' לפי שכל המלמד תורה לתלמידיו הוא נושא ונותן עמהם בידיו וזרועתיו כדאיתא בפרק קמא דסוטה גבי יהודה לא הוה קא ידע למשקל ולמיטר' בשמעתא ידיו רב לו ופירש"י ז"ל שם למשקל ולמטרח לישא וליתן עם שאר החכמים ידיו רב לו יהא לו נצחון לריב ריבו ולפי שלא באו חכמים ללמוד ממנו לכך אמר אוי לכם שתי זרועותי שהן כשני ספרי תורה שנגללין כיון שלא נשא ונתן בהן כראוי ולכך הניחן על לבו כי משם תצא תורה
למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא אבל בשעה שיצתה נשמתו לא היה שם שכבר יצא משם קודם שנטל שתי זרועותיו והניחן על לבו הכי איתא בהדיא בספר הזוהר פרשת וירא דמייתי התם הך עוברא א וקאמר לבתר נפק ר"ע כו' דחיק ליה שעתא לר"ע אפיק תרין דרועוי ושוינין על לביה כו' וכן משמע מדקאמר חוץ מעקיבא בן יוסף משמע שלא היה שם באותה שעה:
בן סורר ומורה פרק שמיני
שנאמר כי יהיה לאיש בן וכו' יהיב טעמא אתרוייהו למאי דקאמר עד שיקיף מייתי ראיה מדכתיב כי יהיה לאיש בן וכו' ולמאי דקאמר משיביא שתי שערות אבל קטן לא מפרש טעמא דהקטן פטור לפי שלא בז לכלל מצות ולכך נקט הקטן בה"א דקאי אקטן דרישא: