תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף סז
אמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כו' לכך נקט במקום פלוני ולא נקט סתמא יש יראה כך אוכלת משום דקרא הכי משמע דבפ' מסית כתיב מאלהי העמים אשר סביבותיהם הקרובים אליך או הרחוקים ממך ואמרי' לעיל מטיבותן של קרובים אתה למד טיבותן של רחוקים לפי שדרכו של מסית לדבר על עובדי כוכבים רחוקה שאינו מכיר בה ומוציא השקר מפיו ואומר כך אוכלת וכו' לכך נקט מתני' יש יראה במקום פלוני כלומר במקום רחוק
אמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כך שותה וכו' משום דשלש פרשיות כתובות גבי הדדי בפ' ראה פרשה ראשונה איירי בנביא שהדיח פרשה שנייה איירי במסית דהיינו בהדיוט שהסית את ההדיוט ופרשה שלישית איירי בעור הנידחת ובכולן נאמר לשון הדחה חוץ מלגבי מסית דכתיב נמי לשון הסתה ואין הסתה אלא גירוי שמשיאו לעשות כן ע"י שמקלס את העובדי כוכבים לפניו ולכך קתני מתני' דהמסית זה הדיוט המסית את ההדיוט ואמר לו יש יראה במקום פלוני שמקלם לו העובדי כוכבים ומסיתו לעבדה לאפוקי פרשת נביא ועיר הנידחת דאיירי שהדיחו בלא הסתה:
כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזו נראה דנפקא לן הכמנה מדכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך וגו' בסתר ובמסית את היחיד נמי איירי וכיון דמסיתו בסתר אין עד בדבר היאך אמר הכתוב ידך תהיה בו בראשונה להמיתו והא כתיב על פי שנים עדים יקום דבר אלא צ"ל דמכמינין עליו עדים כשבא להסיתו בסתר:
האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד וכו' פי' בין שאומר בלשון רבים בין בלשון יחיד הוי מסית ונסקל לאפוקי בעיר הנידחת קיימא לן דאין עושין עיר הנידחת אא"כ הדיחוה מדיחיה בל' רבים שאמרו להן נלך ונעבוד עכו"ם והיינו דקתני סיפא המדיח זה האומר נלך ונעבוד עכו"ם פי' דוקא בלשון רבים בעינן לאפוקי ממאי דקתני רישא גבי מסית דבלשון יחיד נמי הוי מסית וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' עכו"ם דהמסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל ובפ"ד גבי עיר הנידחת כתב דאין עושין עיר הנידחת עד שידיחוה מדיחיה בלשן רבים ויאמרו להן נלך ונעבוד או נלך ונזבח וכו' ומתני' חדא מנייהו נקט וקאמר רב יהודה אמר רב מדיחי עיר הנידחת שנו כאן נראה דאתי לאפוקי נביא שהדיח דנביא שהדיח בין בלשון רבים בין בלשון יחיד יש לו דין נביא שהדיח כדמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל שם:
ואמר רב יהודה אמר רב מדיחי עיר הנידחת שנו כאן נראה דאיצטריך לאתויי הא דרב יהודה דלא תימא הא דקתני המדיח זה האומר נלך ונעבוד עכו"ם ביחיד שהדיח את רוב העיר איירי דאין נעשית עיר הנידחת אלא הרי הן כיחידים דאין העיר נעשית עיר הנידחת עד שיהיו מדיחיה שנים או יותר כדאיתא בסוף פרק הנחנקין וא"כ איכא למימר דמדיחי עיר הנידחת דהיינו שנים שהדיחוה לא הוו בסקילה אלא בחנק לכך מייתי הא דרב יהודה דמפרש לה למתניתין במדיחי עיר הנידחת:
אמר רבינא כולה רבנן היא ולא זו אף זו קתני פירש"י ז"ל דאיהו ורב פפא לא פליגי ואין זו שיטת הש"ס כמ"ש התוספות ודוחק נמי להגיה הספרים ועוד כיון דרב פפא משני רישא ורבינא סיפא הוה ליה לסדר שינויא דרב פפא תחילה ומה שפי' רבינו תם דרבינא משני כולה מתני' כו' דוחק הוא דאין במשמעות והמסית את ההדיוט דאיירי אפי' בנביא המסית וכ"ש לספרים דגרסי במתני' המסית זה הדיוט המסי' את ההדיוט בלא וי"ו כמ"ש בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל משמע דחד מילתא הוא וא"כ לא שייך למימר דתני להו בלא זו אף זו ונראה דאתרוייהו משני לא זו אף זו קתני והכי קאמר המסית דקתני לעיל דהוי בסקילה לא זו הדיוט המסית את ההדיוט דבהדיא כתיב ביה סקילה אלא אפי' מדיח דהיינו נביא שהדיח ומדיחי עיר הנידחת נמי הוו בסקילה ואע"ג דמדיחי דסיפא מוקי לה רב יהודה במדיחי עיר הנידחת דוקא היינו לענין דבעינן שיאמרו לשון רבים מיהו כיון דקתני דמדיחי עיר הנידחת הוי בסקילה ושמעינן מינה דנביא שהדיח נמי בסקילה דהא בהא תליא דחד טעמא אית להו דטעמא דתרוייהו משום דילפינן להו הדחה הדחה ממסית כדאיתא בס"פ הנחנקין וכן משמע מדלא קתני מתני' בנסקלין נביא שהדיח וע"כ צריך לומר דבין נביא שהדיח ובין מדיחי עיר הנידחת בכלל מדיח נינהו:
כי קתני מסית זה הדיוט להכמנה פי' רש"י ז"ל כל המסיתים קרי הדיוטות משום הכמנה כלומר מסית הדיוט ושוטה הוא ומנהג הקלים נוהגין בו שמקילין בחייו וכו' ופירושו דחוק דמשמעות הדיוט לאו הכי הוא ועוד דא"כ לא הוי דומיא דסיפא דהמסית את ההדיוט וכ"ש לספרים דגרסי המסית זה הדיוט המסית את ההדיוט דלא שייך לפרש כן לכ"נ דה"ק כי קתני המסית זה הדיוט וכו' לאו למידק מיניה חנק אתי לאשמעינן אלא למידק מיניה הכמנה קמ"ל דדוקא הדיוט המסית מכמינין הא נביא לא ושעמא דיחיד הא רבים אין מכמינין:
מדליקין לו את הנר בבית הפנימי נראה דלכך נקט מדליקין לו את הנר משום דמבסתר דכתיב גבי הדיוט המסית את ההדיוט יליף לה וסתם סתר בלילה הוא ובבית הפנימי וכן פירש"י ז"ל בפ' ראה בסתר שאין דברי מסית אלא בסתר וכן שלמה הוא אומר בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה:
אין עוד מלבדו א"ר חנינא אפי' לדבר כשפים נראה משום דקאי איציאת מצרים דרישא דקרא דכתיב או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך סיפא דקרא אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו משמע דאין עוד מלבדו אפי' כשפים קאמר לפי שמצרים היתה מלאה כשפים כדאמרי' גבי יוסף תבן אתה מכניס לעפריים וכו' ואין עבד היה יכול לצאת ממצרים מפני כשפים ועתה יצאו ששים רבוא שלא הועילו הכשפים לכך אמר אין עוד מלבדו אפי' כשפים:
כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו כו' משום כבוד שבת עשו כן אבל בלאו הכי לאו שפיר למיעבד הכי כדאשכחן בפ"ג דתענית גבי בריה דר' יוסי דאמר ליה אבוה אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנן וכו' ואמרו דאשתמש בתגא חלף:
מטא לאשקויי מיא פשר שכל מיני מכשפות נימוחין על ידי מים חיים לפי שמעשה כשפים ומעשה שדים מיסוד הטומאה המה נמשכין ויוצאין אין השד יכול לבראת בריה פחותה מכשעורה שהוא פחות מכשיעור טומאת עצם המת ולהכי המה נימוחין על ידי מים חיים לפי שהטומאה בורחת ממים חיים שמקור יסודה הוא סטרא דקדושה כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים כדאשכחן בטמא מת שטהרתו במי חטאת שהן מים חיים דוקא: