תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף סו
מה ת"ל שם לימד על מקלל אביו ואמו כו' פירש"י דרבי מנחם לא ס"ל הא דדרשינן לעיל מהאי קרא עד שיברך שם בשם דאפי' לא ברך שם בשם וכו' ודוחק הוא דמשמע דליכא מאן דפליג אברייתא דלעיל דקתני עד שיברך שם בשם כיון דסתמא אתנייא ובפרק שבועת העדות מייתי ש"ס להא דרבי מנחם וכתבו התוס' שם תימה הא איצטריך ליה לכדדרשינן בפרק וד' מיתות עד שיברך שם בשם ולא כתבו דרבי מנחם פליג אברייתא. ועוד דהרמב"ם ז"ל פסק דמקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדין וכתב נמי דמברך השם אינו חייב עד שיברך בשם מן השמות שאינן נמחקין משמע דס"ל דלא פליגי ונראה דתרוייהו נפקי מהאי קרא דאי למברך השם לחודא אתיא אמאי לא כתבינהו רחמנא גבי הדדי דברישא דקרא הוה ליה למיכתב ונוקב שם ה' בשם מות יומת מדכתביה באפי נפשיה בסיפא דקרא משמע דאתי' למילתא אחריתי דהיינו למקלל אביו ואמו דאשכחן דענש בהו קרא מיתה. ואי למקלל אביו ואמו לחודא אתיא א"כ לכתביה התם דה"ל למיכתב איש איש כי יקלל אביו ואמו בשם וגו' מדכתביה גבי מברך השם משמע דאיתא נמי למברך השם
מאי לא תקלל ש"מ תרתי אע"ג דאורחא דקרא הוא בכ"מ למיכתב קללה בשני למדי"ן שאני הכא דאכשר למדרשינהו משום דאלהים נמי שתי לשונות יש בו לכך דרשינן להו לשתי קללות כ משמע מפירוש רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מחרים כתב דאזהרה של מחלל אביו ואמו בכלל לא תקלל חרש הוא וכתב בכסף משנה שם דס"ל דכי משני ש"ס א"כ לכתוב קרא לא תקל חוזר ממ"ש למעלה ומייתי ליה מלא תקלל חרש וכ"ת מה לחרש שכן חרשותו גרמה לו א"כ לכתוב קרא לא תקל חרש כו' ואין נראה דדוקא גבי אלהים לא תקלל דרשינן להו כדפי' אבל בעלמא אורחא דקרא הוא:
רבי כרבי ישמעאל ס"ל אין לפרש דכר' ישמעאל ס"ל ולאו מטעמיה דטעמא דר' ישמעאל משום דהכל היו בכלל הנואף והנואפת והוציא הכתוב כו' וטעמא דרבי מדכתיב כי תחל דמשמע תחילת ביאה והיינו ארוסה דמכי תחל לא משתמע ארוסה דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה דנשואה היא תיהוי נמי בשריפה כיון דתחילת ביאה הוי אלא צ"ל דר' לגמרי כר' ישמעאל ס"ל וטעמא דארוסה יצאה לשריפה משום דהכל היו בכלל הנואף והנואפת כו' ואיצטריך למיכתב נמי כי תחל לאשמעי' דתחילת ביאה נמי בעינן דמדרשה דרבי ישמעאל לא שמעי' לה אלא דבעינן שתהא נערה בתולה והיא ארוסה דומיא דבת ישראל דיצתה לסקילה אבל תחילת ביאה לא שמעי' מיניה ואם באו עליה שלא כדרכה קודם שנתארסה דאכתי בתולה היא ונתארסה וזינתה ה"א דיצתה לשריפה לכך איצטריך כי תחל לאשמעי' דתחילת ביאה נמי בעינן והוי בחנק וקאמר וכן הוא אומר ואת האיש אשר שכב עמה לבדו דאתי קרא לאשמעי' דלא הוי בסקילה אלא א וכולן בחנק וא"כ ע"כ בבאו עליה כולן שלא כדרכה איירי דאי בכדרכה מאי קמ"ל דכולן בחנק פשיטא כיון דלאו בתולה היא מרישא דקרא שמעינן לה דכתיב נערה בתולה אלמא דאע"ג דהיא נערה בתולה וארוסה לא כוי בסקילה משום דתחילת ביאה נמי בעינן וא"ת ולמה לי תרי קראי לתחילת ביאה לא לכתוב אלא חדא ולילף אידך מיניה וי"ל דמכי תחל ילפינן באשה שזינתה דלא הויא בתורת עונש בתולה כל שבאו עליה שלא כדרכה תחילה ומלבדו ילפינן באיש שזינה דלא הוי בתורת עונש בא על בתולה כל שבאו עליה שלא כדרכה תחילה: