אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף סה

דף סד

והנשאל בהם שבא ושאל בהם ולשון נשאל כמו נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם

אי הכי יצא מגדף ובעל אוב מיבעי ליה המקשה ידע שפיר דבעל אוב דהתם במקטר לחבר איירי כדמסיק ולהכי לא פריך בכריתות לריש לקיש דהקשת זרועותיו דבעל אוב לא הוי מעשה א"כ יצא מגדף ובעל אוב מיבעי ליה דלא פריך אלא אסוגיא דהכא דמפרש ש"ס דמעשה דבעל אוב הוה הקשת זרועותיו לכך פריך לריש לקיש דכפיפת קומתו לא הוי מעשה הקשת זרועוחיו נמי לא הוי מעשה א"כ יצא מגדף ובעל אוב מיבעי ליה:

ורבי יוחנן מ"ש דכפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה ועקימת שפתיו לא הוי מעשה קצת תימא בלא סוגיא דהכא תיקשי ליה התם בכריתות לרבי יוחנן דאמר כפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה מאי שנא מעקימת שפתיו דלא הוי מעשה וי"ל דאי לאו סוגיא דהכא איכא למימר דכפיפת קומתו אע"ג דמעשה זוטא היא מ"מ עדיפא ממעשה זוטא דעקימת שפתיו וסבירא ליה לר' יוחנן דדוקא בעקימת שפתיו פליגי דרבי עקיבא סבר עקימת שפתיו הוי מעשה ורבנן סברי עקימת שפתיו לאו מעשה הוא אבל בכפיפת קומתו דעדיפא אפי' רבנן מ דו דהוי מעשה אע"ג דמעשה זוטא הוא אבל מהך סוגיא דהכא משמע דר"י אית ליה דמעשה זוטא לא הוי מעשה כלל וכמאן דלא עביד מידי דמי דאי לאו הכי תיקשי ליה נר' יוחנן מ"ט לא אמר כריש לקיש דנהי דמתני' דכריתות ר"ע היא מ"מ כיון דעקימת שפתיו מעשה זוטא מיהא הוי שפיר איכא למימר דר"ע מעשה זוטא מיהא בעי כדאמר לעיל אליבא דריש לקיש ומנא ליה לר' יוחנן למימר דר"ע לא בעי מעשה כלל אלא ודאי צ"ל דר' יוחנן אית ליה דמעשה זוטא כמאן דלא עביד מידי דמי לכך פריך מאי שנא דכפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה טפי מעקימת שפתיו ומשני דלעולם ס"ל לר' יוחנן דמעשה זוטא הוי מעשה ושאני מגדף דאפי' מעשה זוטא לא הוי הואיל וישנו בלב:

הואיל וישנן בקול תימה כי הדר ביה משינויא דקול ומסיק דשאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה מאי משני מכל הני דתני בתורת כהנים בהדי עדים זוממין דהיינו מקלל אביו ואמו מסית ומדיח ונביא השקר והתוספות כתבו דלגירסת ספרים ישנים ניחא דכי פריך וקול לרבי יוחנן לאו מעשה הוא אעדים זוממין לחוד פריך ולא משמע כן מדנקט סתמא וקול לר' יוחנן לאו מעשה הוא משמע דאכולהו פריך גם מה שכתבו התו' דמודה ר' יוחנן בכולהו חול לאו מעשה הוא אלא דוקא גבי חסמה משום דבדיבורו קעביד מעשה כשהבהמה שוחה לאכול וכו' לא משמע כן דהא בהדיא קאמר ש"ס ר' יוחנן אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה ד משמע דעקימת פיו חשיב ליה מעשה ולא מפני שזוקפת ראשה בגערתו. ועוד דבברייתא דתורת כהנים קתני ברישא מקלל אביו ואמו ומסית ומדיח ומכשף ונביא שקר ובתר הכי קתני עדים זוממין ובסיפא דברייתא קתני ת"ל ועשה יצאו אלו שאין בהן מעשה והכי מייתי לה רש"י ז"ל בכריתות אלא דרבי זירא נקט לישנא דיצאו עדים זוממין משום דיצאו אלו אעדים זוממין נמי קאי משמע דלא מצי פריך אלא מעדים זוממין וקשה אמאי לא מצי פריך ממקלל אביו ואמו ומשאר כולהו דמיתני התם ברישא ועוד כיון דבכריתות ליתא שינויא דקול א"כ תיקשי ליה מכל הנהו דת"כ כמ"ש התוס' לכך נראה דבפרק בן סורר ומורה קאמר על כל עבירות שבתורה אם אומרים לאדם עבור ולא תהרג יעבור ואל יהרוג חוץ מעובדי כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ואיתא נמי התם שאם אמר עכ"ומ לישראל זיל קטליה לפלניא ואי לא קטילנא לך ליקטול ולא ליקטליה לפלניא דמאן יימר דדמא דידיה סומק טפי וכו' והשתא ניחא דבהך שינויא דמשני רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב אתי שפיר כולהו הנהו דתני להו בת"כ וה"ק שאני מגדף הואיל וישנו בלב דוקא המשתחוה לעכ"ומ הוי מעשה דאין תלוי בלב דאפילו המשתחוה מאהבה ומיראה חייב בסתם עב"ומ כמ"ש התו' אע"ג דאין לבו לעכ"ומ משום דעכ"ומ חמירא ואמרי' בה דיהרג ואל יעבור אבל המגדף אם אין לבו כלפי מעלה אלא שהעלה את השם לדבר אחר כדפירש"י ז"ל אי נמי מגדף מיראה אינו חייב וכן מקלל אביו ואמו ומסית ומדיח ונביא שקר אם עושה כן מיראה ואין לבו לכך אינו חייב דבשאר כל העברות שבתורה אמרי' בהו דיעבור ואל יהרוג וכיון דבלב תליא מילתא לא חשיב מעשה אבל מעדים זוממין פריך שפיר והא ליתנהו בלב דלפי' מיראה אסור להעיד שקר על חבירו ולחייבו מיתה חנם דמאן יימר דדמ' דידיה סומק כפי וכו' ומה לנו בכך שאין בלבו להמית את חבירו כיון דמ"מ הוא נהרג ע"י עדותו וקיימא לן דבעובדי כוכבים וג"ע וש"ד יהרוג ואל יעבור ואם לא עשה כן חייב ע"ג דאין בלבו להרגו:

זה המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי ידיו פירוש ואין הקול יוצא כי אורחי' אלא מבין אצילי ידיו משחיו כמ"ש הרמב"ם ז"ל והראב"ד כתב שמדבר משחיו של מת והיינו דפריך מאי ל ו דמשתעי כי אורכיה ולא משחיו:

מיתיבי והיה כאוב מארץ קולך אין לפרש כאוב מארץ היינו כאוב העולה מן ה רץ ופריך כיון דמפרש קרא מעשה אוב וקאמר שמעלין את המת מן הארץ משמע דתו ליכא מעשה אחריתי ללא משתעי כי אורחיה דא"כ הוה ליה למימר לא דיתיב בין הפרקים כדאמר בתר הכי מדנקט מעיקרא דסליק ויתיב משמע דבעי למימר מעיקרא דלא סליק כלל אלא משתעי כי אורחיה מתוך קברו כדפירש"י ז"ל ועוד דפשטא דקרא משמע שהקול יוצא מתחת לארץ דומיא דרישא וסיפא דקרא דכתיב ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרת והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף והוי מצי למירמי קראי אהדדי דאידך קרא דאלהים ראיתי עולים מן הארץ משמע דסליק ומשתעי ולא משתעי מתוך קברו ומשני לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי וכאוב מארץ קולך דקאמר היינו כאוב העולה מן הארץ ופריך ת"ש ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ מדקמפרש קרא מעשה אוב שמעלין אותו מן הארץ משמע דתו ליכא מעשה אחריתי אלא משתעי כי אורחיה ומשני לא דיתיב כו' ואתי שפיר דלא פריך מעיקרא מקרא דשמואל דכתיב ברישא משום דאלימא ליה טפי לאקשויי מקרא דוהיה כאוב מארץ קולך דפשטא דקרא הכי משמע שהקול יוצא מן הארץ דומיא דרישא דקרא כדפי'

ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה משמע דלאו אורחא דרוח הטומאה שתשרה על האדם ביום אלא בלילה נראה דלכך אמר בלעם לשלוחיו לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר לפי שלא נגלה עליו שכינה אלא בלילה כביכול כדרך רוח טומאה שאין שורה על האדם אלא בלילה דומיא הא דאיתא במדרש ויקר אלהים אל בלעם לשון טומאת קרי דבקושי ובזיון היה נגלה עליו ביום אלא להראות חבתן של ישראל:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה