אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף סד

דף סג

יתבו תלתא יומא בתעניתא פי' עם הלילות וה"ג בהדיא בפ' בא לו יתבו בתעניתא תלתא יומי ותלתא ליליא וטעם תלתא יומי משום דלעולם אין ישראל נתונין בצרה יותר משלשה ימים כדאיתא במדרש מגילת אסתר רבה באברהם כתיב ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וגו' השבטים ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים יונה שנא' ויהי יונה במעי הדגה ג' ימים וגם הנס דאסתר נעשה בסוף ג' ימים לתעניתם וכו' וראיתי נוהגין או שמתענין ג' ימים וג' לילות בי' ימי תשובה להוסיף להתענות עד שתי שעות בליל ע"ד ה' אלהיך ונראה דמנהג ותיקין הוא וכן ראוי לנהוג ויש להביא ראיה למנהגם ממדרש רבה ממגילת אסתר דאיתא התם בשעה שהתענו מרדכי ותלמידיו אותם שלשה ימים ולילות דאסתר באו אמותיהן של התלמידים להאכילן בסוף יום שלישי והיו נשבעים בחיי מרדכי רבינו שלא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות געו כולם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ושמע הקב"ה קול בכיתם כבשתי שעות בלילה באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה וישב על כסא רחמים וכו' מדלא עלתה שועתם לפניו ית' עד שתי שעות בלילה משמע דגמר תענית דתלתא יומי ותלתא לילא לא הוה אלא עד שתי שעות בליל רביעי ונראה קצת רמז לזה לפי שההחטא פוגם בשמו הגדול ית' ושמו הגדול במלואו בגימטרי' ע"ד יו"ד הי"א וי"ו הי"א וזהו שנאמר שובה ישראל ע"ד ה' אלקיך שצריך אתה לשוב בתשובה ע"ד שעות כמנין ה' שהוא ג"כ ע"ד כדפי' והטעם כי כשלת בעוניך ופגמת בשם הגדול לכך צריך אתה לתקן אותו:

נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים וא"ת יצה"ר בבית קדש הקדשי' מאי עבידתי' וי"ל לפי שבריאת העולם ובריאת האדם דמיין להדדי דלהכי נקרא האדם עולם הקטן וכשם שהיצה"ר יושב בתוך האדם על לבו שהוא עיקרו ושרשו כדאיתא בפרק הרואה אמר רב יצה"ר דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב וכו' ומשם הוא מתפשט לכל האיברים כך היצה"ר יושב בתוך העולם על עיקרו ושרשו מקום א שתיה אשר משם הושתת העולם שהוא בתוך קדש הקדשים ומשם הוא מתפשט לכל העולם וכיון דיצה"ר דעכ"ומ יצא ממקומו ונתפס נתבטל

אע"ג דקמכוין לבזויי כתבו התו' ולעובדו בביזוי ודבריהם תמוהים חדא דאין הלשון משמע כן אלא משמע דלא קמכוין אלא לבזויי קאמר ועוד דמייתי עליה עובדא דרב מנשה ורב מנשה לא הוה קמיכוין אלא לבזויי משמע דמתניתין נמי בהכי איירי ועוד מדקאמרי ליה הזורק אבן במרקוליס תנן אע"ג דמיכוין למירגמיה משמע בהדיא דמתני' נמי איירי דלא קמיכוין אלא לבזויי דומיא דרב מנשה דאי לאו הכי מאי ראיה מייתי ממתני' ועוד תימה דאי אפשר לומר כן דקמיכוין לבזוייה ולעובדה בביזוי דמה נפשך אי כוונתו לבזות אותה הרי אין כוונתו לעובדה אלא לבזותה ואי כוונתו לעובדה הרי אין כוונתו לבזותה אלא לעובדה אבל שיתכוין לעובדה ולבזותה במעשה אחד מלתא דלא אפשר הוא ע"כ נראה דהכי הפוער עצמו לפעור הרי זה עבודתו אע"ג דמכוין לבזויי פי' דאע"ג דלא קא מכוין לעובדו אלא לבזותו הרי זה עבודתו ואם התרו בו חייב מיתה וחייב קרבן על שגגתו שכך היה דרך עבודת בעל פעור אדם פוער עצמו נגדו ומתכוין לבזותו ונחשב לו לעבודה גמורה דבכוונה זו הוא מקבלו עליו כדאשכחן בעובדא דסבטא מן אלס שהיו משרתי עובדי כוכבים ומזלות מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזה בכך אע"ג דיודעים היו שהוא יהודי ולא נתכוון אלא לבזותו אלמא שאפי' נתכוון לבזותו עבודה היא ולכך אם התרו בו שלא יעשה והוא אינו משגיח ועושה חייב מיתה וחייב קרבן על שגגתו ובברייתא דספרי פרשת בלק קתני והיו כל העוכ"ומ משחקין לו ואומרים מעולם לא היה אדם וכו' משמע שהיו יודעים בו שהוא יהודי ולכן היו משחקין עליו ורב מנשה טעי בהכי סבר הזורק אבן למרקוליס תנן פירוש לכבדו ופשטו ליה הזורק אבן למרקוליס תנן דאע"ג דקא מכוין למרגמיה ולבזויי הרי זה עבודתו וחייב מיתה בהתראה וקרבן על שגגתו וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות עכ'ומ שכתב שם העובד עכ"ומ כדרכה ואפי' עשה דרך בזיון חייב כיצד הפוער עצמו לפעור כדי לבזותה או זרק אבן למרקוליס כדי לבזותה הואיל ועבודתו בכך חייב ומביא קרבן על שגגתו ופשוט הוא דלאו חד מלתא הוא אלא תרתי מילי קאמר דהואיל ועבודתו בכך חייב מיתה כשהתרו בו ומביא קרבן על שגגתו ואע"ג דכתב חייב סתמא רצה לומר חייב מיתה דומיא דשאר כל החייבין שהזכיר באותו פרק שכתב שם ספת לה צואה או שניסך להעביט כו' חייב וכתב עוד ואם היתה דרך עבודתו באחת מכל הדברים וכו' חייב דהיינו חייב מיתה אע"ג דכתב חייב סתמא כתבתי זאת אע"ג דפשוט הוא לפי שכתב שם בכסף משנה וז"ל ומפרש רבינו למתני' בשוגג ולענין חיוב חטאת דאלו במזיד ולעניין סקילה אי אפשר דהא מוטעה הוא ודבריו תמוהים דודאי מעולם לא עלה על דעת הרמב"ם ז"ל כן לאוקמי מתני' בשוגג דוקא מכמה טעמים חדא דהפוער עצמו לפעור דקתני לפרושי מתני' דלעיל קאי דקתני אלו הן הנסקלין והעובד עכ"ומ אלמא דבמזיד איירי מיהו י"ל דמתני' גופיה דקתני הפוער עצמו לפעור כו' במזיד איירי ומה שכתב דרבינו מפרש למתני' בשוגג לאו למתני' גופיה קאמר אלא להא דקאמר ש"ס עליה דמתני' דאע"ג דבמכוון לבזויי קאמר ועוד דאין סברא כלל לחלק בין שוגג למזיד דמה נפשך אי קסבר דהפוער עצמו לפעור וקא מכווין לבזויי עבודה היא דבזה הוא מקבלו עליו כדפרי' ולכך הטועה עצמו וסבר דלאו עבודה היא חייב חטאת א"כ אם התרו בו שלא יעשה והוא לא השגיח ועשה מיתה נמי ליחייב ואי קסבר דהפוער עצמו לפעור וקמכוין לבזויי לאו עבודה היא ולכך לא מחייב מיתה אם התרו בו א"כ אם שגג אמאי חייב חטאת והא לא עשה כלום כיון דנתכוון לבזויי ואע"ג דנעבד בכך מ"מ איהו לאו לעבודה קמיכוין אלא אדרבא לבזיון ואין מביאין חטאת אלא על העלם דבר והאי לא נעלם מיניה מידי ועוד דאי ס"ל להרמב"ם דמתני' דוקא לעניין קרבן איירי א"כ הוה ליה למיכתב הואיל ועבודתו בכך חייב להביא קרבן על שגגתו אבל השתא דכתב חייב ומביא קרבן כו' משמע דתרי מילי נינהו חייב מיתה במזיד ומביא קרבן על שגגתו ומה שהוצרך להזכיר דמביא קרבן על שגגתו אע"ג דפשוט הוא היינו משום דמייתי עלה דמתני' עובדא דרב מנשה דאיירי בשוגג ולענין חיוב חטאת וכ"כ בכסף משנה שם. ולפי מה שפי' ניחא דלא תיקשי הא אפי' עובד מאהבה ומיראה פטור לרבא כמ"ש התוס' דשאני התם שאינו מקבלו עליו בעבודתו כיון שאינו עושה כן אלא לאהבת אדם או מיראתו אבל הכא כיון דכל עבודתו דרך בזיון הוא במאי דקא מיכוין לבזויי מקבלו עליו כדמשמע מעובדא דסבטא כדפי'

אינו חייב עד שימסרנו למשרתי עכ"ומ פירש"י ז"ל וסתמא דמילתא שמשין שלה קא מעבירין ליה ותימא דא"כ מתני' דקתני מסר למולך ולא העביר באש קאי אשמש שהשמש לא העבירו באש והא דקתני העביר באש ולא מסר למולך קאי אאב שהאב העבירו באש דאי לאו הכי מאי קמ"ל פשיטא דאין האב חייב כיון דלא קעביד מידי ואין זה נכון דמשמע דהעביר באש ולא מסר למולך הוי דומיא דמסר למולך ולא העביר באש וכן צ"ל בברייתא דהא דקתני יכול העביר ולא מסר קאי אאב והא דקתני מסר ולא העביר קאי אשמש וזה דוחק ועוד כיון דבמסירה לחודא לא מיחייב אלא א"כ יעבירנו השמש אח"כ נמצא שמתחייב האב על ידי מעשה השמש ואין סברא לומר כן שיתחייב אדם מיתה במעשיו של חבירו לכך נראה שהאב עצמו היה מעבירו וכן משמע לישנא דקרא דלא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אלא שקודם שמעבירו מוסרו תחילה למשמשי העובדי כוכבים ומזלות ועושה בו השמש תנופה וכיוצא בו לשם העובדי כוכבים ומזלות ואח"כ חוזר האב ונוטלו מיד השמש ומעבירו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות עכ"ומ כיצד היו עושין מדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו למוסרו לכהניהם עובדי האש ואותן הכהנים נותנין הבן לאביו אחר שנמסר בידן להעבירו באש ברשותו ואבי הבן הוא שמעביר את בנו על האש וכו'

אינו חייב עד שימסרנו למשרתי עכ"ומ משום דמתני' עד שימסור למולך קתני וקרא נמי אשר יתן מזרעו למולך כתיב דמשמע שהאב היה מוסרו תחילה ליד העכ"ומ עצמה וחוזר ונוטלו הימנה ומעבירו באש לכ"ק ר' ינאי דאינו חייב אא"כ ימסרנו למשרתי העכ"ומ תחילה ולא לעכ"ומ עצמה מדכתיב ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולא כתיב לא תתן למולך אלמא שהיה נותנו תחילה לאחרים להניפו לשם עכ'ומ כדי להעבירו אחרי כן ע"י עצמו כדפי' וסתמא דמילתא שמשין שלה מניפין אותו והא דקאמר תניא נמי הכי אע"ג דברייתא נמי מסר למולך קתני דומיא דמתני' ואיכא למימר שהיה מוסרו למולך עצמו ולא למשרתיו י"ל דשפיר מייתי ראיה דמסרו למולך קתני היינו משרתי מולך מדיליף לה מסירה מקרא דלא תתן להעביר והך קרא ע"כ במשרתי מולך איירי מדלא כתיב לא תתן למולך כדפי' והא דאיצטריך לאתויי ראיה מברייתא ולא מייתי ראיה מהך קרא גופיה דהא פשטיה דקרא ע"כ במשרתי מולך איירי כדפי' י"ל דאי לאו ברייתא איכא למימר דלאו למשרתים היה מוכרו אלא למולך עצמו כמשמעות הכתוב דאשר יתן מזרעו למולך והא דכתיב ומזרעך לא חתן להעביר למולך ה"א דהך קרא לא איירי במסירה כלל אלא אתי לאשמעי' דהאב אסור להעבירו אפי' ע"י אחרים והיינו לא תתן להעביר אבל השתא דיליף לה ברייתא מסירה מלא תתן אלמא דלאו למולך היה מוסרו אלא למשרתי המולך

הא כיצד בנו ובתו וכו' לישנא דהא כיצד יש ליישב דקשיא ליה דהוה ליה למיתני וחייב על כל יוצאי ירכו לאשמעי' דבנו ובתו לאו דוקא הוא אבל הא דאינו חייב אלא על יוצאי ירכו ולא אשאר כל אדם מילתא דפשיטא הוא כיון דבנו ובתו וזרעו כתיב לכ"ק הא כיצד דאיצטריך לאשמעי' דלא מיחייב אשארא וקאמר בנו ובתו חייב אביו ואמו אחיו ואחותו פטור דלא תימא אהעברת קרובים קפיד רחמנא וכיון דשש קרובים מנה הכתוב גבי טומאת מת שהכהן צריך לטמא להן לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו הוה אמינא דבנו ובתו דכתב רחמנא גבי העברה לאו דוקא הוא אלא תרי מנייהו נקט והוא הדין לאביו ואמו אחיו ואחותו קמ"ל:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה