תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף סא
איכה יעבדו למעוטי מאי אבל השתא דזביחה יצתה ללמד אתי שפיר דמי לאו איכה יעבדו הוה אמינא דהשתחואה יצתה ללמד דמה השתחואה מיוחד שהיא דרך כבוד וכו' וזובח דכתב רחמנא אם אינו ענין לזביחה דמהשתחואה נפקא תנהו ענין למבוזים כגון פוער למרקוליס דמחייב ולכך איצטריך חיכה יעבדו לאשמעי' דלא מחייב בעבודת בזיון אלא בכדרכה אלא למאי דקאמר דיצתה השתחואה ללמד וזובח איצטריך להא דמחשבין מעבודה לעבודה א"כ איכה יעבדו למעוטי מאי דפוער למרקוליס לא איצטריך למעוטי דמהשתחואה ממעטינן ליה דמה השתחואה מיוחד שהיא דרך כבוד כו' אבל דרך בזיון לא ומשמע דשפיר איצטריך למעוטי פוער למרקוליס דפ"ד אמינא דבכי האי גונא לאו שלא כדרכה הוא אלא כדרכה הוי דכיון דעבודתו דרך בזיון אף כל בזיון כדרכו הוא והשתחואה יצתה לאשמעי' דהמשתחוה לפעור ומרקוליס אע"ג דזה דרך כבוד וזה עבודתו דרך בזיון אפ"ה חייב קמ"ל איכה יעבדו דכדרכה ממש בעינן. והתוס' כתבו דהשתא דיצתה זביחה ללמד אתי איכה יעבדו לרבויי ולא משמע כן מדלא קאמר איכה יעבדו לרבויי מאי גם מה שכתבו התוס' דבסמוך בעי למימר דאפילו פוער למרקוליס נפקא ליה מהשתחואה דחייב דוחקא דשאני השתחואה דדרך כבוד הוא:
והא אנן תנן האומר אעבוד וכו' משמע דהיינו מתני' דסוף פרקין דקתני הכי ותימא דהא ההיא מתני' לאו בניסת איירי אלא במסית שאם הסית באחת מלשונות הללו הוי מסית וחייב דרישא דמתני' במסית איירי דקתני המסית זה הדיוט וכו' וכן פירש"י ז"ל שם האומר אעבוד וכו' באחת מכל הלשונות הללו הוי מסית וחייב וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דאמסית קאי שכתב בפ"ה מהל' עובדי כוכבים המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד האומר לחבירו אעבוד עובדי כוכבים אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח וכו' וכיון דאמסית קאי מאי פריך דלמא דוקא מסית דרחמנא חייביה באמירה אבל ניסת אימא דלא מיחייביה באמירה אא"כ עובד וא"ת כיון דאמסית קאי מאי אעבוד דקאמר תעבוד או נעבוד הל"ל כבר תירץ בכסף משנה שם שאומר לו אעבוד אני בתחילה ואתה אחרי:
רבי מאיר מחייב ור"י פוטר בניסת פליגי כמ"ש התו' והא דקאמר היכא דפלחו כ"ע לא פליגי איצטריך למימר הכי דלא תימא דדוקא בפלחו הוא דפליגי ר' מאיר מחייב ור"י פוטר דס"ל דלא מחייב רחמנא עובד עובדי כוכבים אלא בעובד מעצמו אבל אם חבירו הסיתו והטעהו בדבריו פטור הניסת לכ"ק דלא שייך למימר הכי דהיכא דפלחו ודאי כ"ע לא פליגי דכתיב לא תעשה לך פסל סתמא
מאי לאו אחד העובד מאהבה ומיראה פי' ומתניתין תרתי אשמעינן וה"ק אחד העובד דהיינו כדרכה וקמ"ל דאע"ג דעובד מאהבה ומיראה חייב ואחד המזבח ומקטר ומנסך כו' ואפילו שלא כדרכה חייב ומשני לא כדמתרץ ר' ירמיה דמתניתין חדא קתני ולא זו אף זו קתני לא זו העובד כדרכה אלא אפילו מזבח כו' שלא כדרכה חייב ורש"י ז"ל פירש אחד העובד והלא המזבח והמקטר עובדין הן אלא ה"ק אחד העובד ואפי' מאהבה ומיראה ואחד המזבח לשם עובדי כוכבים דתנא סיפא לגלויי עליה דרישא דמאהבה ויראה הוא מדכתב דתנא סיפא לגלויי רישא אלמא סבירא ליה דסיפא נמי כדרכה איירי ודבריו תמוהים מדקתני סיפא דמתני' אבל המגפף והמנשק והמכבד כו' עובר בלא תעשה ואי בכדרכה אמאי אינו עובר אלא לח תעשה והא חייב מיתה הוא דאפילו פוער לפעור חייב מיתה כיון דזו היא עבודתו כדקתני מתניתין. ועוד מדנקט מתני' מזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה צריך לומר דשלא כדרכה איירי ולהכי נקט הנך ארבע עבודות דיליף להו מקראי בברייתא דלעיל וליכא למימר דלאביי דוקא כדרכה חייב דהא בהדיא קאמר לקמן שלש השתחואות למה אחת לשלא כדרכה: