תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף ס
אינו חיב עד שיברך שם בן ארבע אותיות היינו של יו"ד ה"א וא"ו ה"א וזהו שם המפורש הנזכר בכל מקום כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות תפנה גבי נשיאות כפים דבמקדש אומר את השם ככתבו יו"ד ה"א וזהו שם המפורש הנזכר בכל מקים ובמדינה אומרים אותו בכנויו באל"ף דל"ת וכו לאפוקי שם בן שתי אותיות דלא אע"ג דאיהו נמי חציו של השם המפורש הוא. והרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות עובדי כוכבים כתב דע"ש של אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד נמי חייב סקילה וקשה דא"כ אמאי קאמר בסמוך ישראל ושם המפו' על אחת כמה וכמה אמאי נקט גם המפורש כיון דעל שם אל"ף דל"ת נמי חייב וצ"ל דס"ל להרמב"ם דשם של אל"ף דל"ת אע"ג דלאו שם המפורש הוא מ"מ כיון דכינוי של שם המפורש הוא שלא לקרות שם המפורש ככתבו אלא בשם אל"ף דל"ת וכך הוא מנוקד וכמו שדרשו חכמים זה שמי לעלם לא כשאני נכתב אני נקרא וכו' לכך שם אל"ף דל"ת כשם המפורש רש דמי וגם רש"י ז"ל כתב דשם המפורש דנקט בסמוך לאו דוקא נקט אלא כלומר שם המיוחד משום דס"ל דשם המפורש היינו שם של מ"ב:
ואי שם המיוחד מי גמירי תימה והא אין סברא לחלק בין שם המיוחד לכנויים דמה נפשך אי גמיר עובדי כוכבים ומזנות הכינויים הכתובים בתורה שם המיוחד שכתב שם נמי גמיר ואי לא גמיר שם המיוחד א"כ כינויים מנא ידע. ונראה לפרש דסתם עובד כוכבים ומזלות אינו יודע מה שכתוב בתורה ולא גמיר לא שם המיוחד ולא כינוים ים וא"כ הא דקאמר ואי שם המיוחד מי גמירי הוא הבין דכינוים נמי לא גמירי ונקט שם המי חד לאפוקי מדשמואל דאמר אין קורעין א א על שם המי חד והא דקאמר אלא לאו בכינויו. אפילו כינוים שהעובדי כוכבים ומ לות קורין להקב"ה בלשונם דאינהו נמי בכלל כינוים הן והמברכו חייב כמ"ש הרמב"ם בפרק כ"ו מסנהדרין גבי מקלל חברו או דיין דא נו לוקה כד שיקלל בשם וכתב שם דאם קלל בכל לשון חייב שהשמות שקוראין בהן עובדי כוכבים ומזלות להקב"ה הרי הן ככל הכנויים והשתא אתי שפיר נמי הא דקאמר לעיל מהעגלון מלך מוצב שהוא עובדי כוכבים ומזלות ולא ידע אלא בכינויו עמד דמנא לה למימר דלא ידע אלא בכינוי וליכא למימר משום דאהוד לא הזכיר לו אלא כינוי דקאמר ליה דבר אלהים לי אליך דא"כ הל"ל ולא שמע אלא כינוי מדנקט ולא ידע אלא כינוי צ"ל כדפי' דסתם עכו"מ אינו יודע לא שם המיוחד ולא כינוים הכתובים בתורה והא דקאמר דלא ידע אלא בכינוי היינו בכינוי שהיה הוא קורא להקב"ה בלשונו:
וליחשוב נמי זורק פירש"י ז"ל דבשלמא מקבל ומולק לא קשיא לן וכו' כן צריך להיות ובכסף משנה פ' ג' מהלכות עובדי כוכבים וא"ת אמאי לא מני נמי מקבל ומולק נ"ל דמולק היינו זובח ומקבל לאו עבודה היא חלא אם זרק דכי מקבל הדם לא מוכח מלתא דפלח לה ע"כ ולא ידענא זובח אמאי הוי עבודה ספי ממקבל דהא שחיטה לחודא נמי לא מהניא אלא א"כ זרק והקריב והקטיר ואמאי מוכחא מילתא בשחיטה דפלח לה טפי מבקבלה:
יצתה הסתחואה לידון בעצמה וכו' וא"ת ודלמא תרוייהו יצאו לידון על הכלל כולו זביחה יצתה לשלא כדרכה דמה זביחה שהיא עבודת פנים כו' והשתחואה יצתה לכדרכה דמה השתחואה שהיא דרך כבוד וחייבין עליה כדרכה אף כל שהוא דרך כבוד אבל דרך בזיון אע"ג דהוי כדרכה כפוער לפעור לא מחייב וי"ל דא"כ איכה יעבדו למה לי דאי משום אזהרה לכדרכה לא לכתוב אלא רישא דקרא פן תדרוש לאלהיהם ותו לא וממילא הוה אתי לאזהרה דכדרכה דשלא כדרכה לא איצטריך דמלא יזבחו נפקא כמ"ש התוס' בסמוך אלא ודאי איכה יעבדו אתי לאשמעינן דאפילו דרך בזיון אם הוא כדרכה חייב:
ריקן העבודות כולן לשם המיוחד נראה דלכך נקט שם המיוחד לפי שכל המקריב קרבן צריך שלא יעלה במחשבתו רק לשם המיוחד כדאיתא בסוף מסכת מנחות אר"ש בן עזאי בא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה' שלא ליתן פתחון פה וכו':