אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף נח

דף נז

ודבק ולא בזכור מדלא כתיב ושכב ושינה וכתב ודבק דריש הכי וא"ת למה לי קרא תיפוק ליה מדכתיב היו לבשר אחד יצא משכב זכור שאין נעשין בשר אחד וליכא למימר דבלאו הכי איצטריך ליה לכדאמ' לקמן ודבק ולא שלא כדרכה דשלא כדרכה נמי מוהיו לבשר אחד נפקא יצא שלא כדרכה שאין נעשה בשר אחד כדאיתא בב"ר ולמאי דמסיק רבא באשתו ולא באשת חבירו ודבק ולא שלא כדרכה אתי שפיר. והרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מלכים כ' ו' עריות אסורות על עובדי כוכבים וכו' שנא' ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכר וכתב שם בכסף משנה דס"ל דני אמרינן ודבק ולא בזכר לאו מודבק לחוד מפיק לה אלא מודבק באשתו כלומר מדמדכ' אשה משמע דוקא אשה ונא בזכר ומדלא כתיב ודבק באשה אלא באשתו מפקינן אשתו ולא אשת חבירו ולפי זה ניחא דודבק ולא בזכור לאו מיתורא ולא משינוי לשון יליף ואין להקשות לפירושו והיו לבשר אחד למה לי תיפוק ליה נמי מדמדכר אשה משמע דוקא אשה ולא בהמה וחיה דבהמה נמי אשה קרי לה בפרשת נח דכתיב ככל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו וחיה בכלל בהמה הוא מיהו קצת קשה כיון דאיצטריך קרא להזכיר אשה ולמיכתב באשתו למילף מיניה ולא ברשת חבירו א"כ מנא ליה למידרש נמי מיניה באשתו ולא בזכור:

נשא אחותו מן האם יוציא כתבו התוס' דעכו"ם לא אסור באחותו אפי' מן האם לכאורה תימה השתא אחות אביו ואחות אמו אסירן ליה לר' אליעזר אתותו דקרובה טפי לא כל שכן ולאו קושיא היא שהרי לקמן קאמר דעובדי כוכבים ומזלות מותר בבתו אפילו לרבי אליעזר דאוסר באחות אביו ובאחות אמו אע"ג דבתו קר בה טפי וצ"ל דאחות אביו ואחות אמו לאו משום קרובה אסר להו רחמנא אלא לפי שהאיש מושל באשתו כמו שנאמר והוא ימשול בך ואינו מן הראוי שימשול אדם באחות אביו ואחות אמו משום כבוד אביו ואמו לכך אסר להו תדע שהרי עכו"ם מותר בבתו כדלקמן והבן אסור באמו אע"ג דחד קורבה נינהו וצריך לומר כדפירש' דא ט מן הראוי שימשול הבן באמו וכ"כ המפרשים דמהאי טעמא בישראל נמי האשה מותרת לאחי אביה ואחי אמה והאיש אסור באחות אביו ובאחות אמו:

מפני מה לא נשא אדם את בתו כתבו התוס' דקשי' ליה משו' דכשאכלה חוה מן העץ היתה ראויה למות מיד ואי משום אדם כו' ותימה דא כ מנא ליה למידק הא לאו הכי אסירא דלמא בלאו הכי נמי היתה מותרת והא דנקט טעמא דגמילות חסד היינו משום דאי לאו טעמא דגמילות חסד אע"ג דמותרת לו היה אדם נושא את בתו כדי שתמות חוה מיד ולעולם עכו"ם מותר באחותו וע"ק דאם כן אכתי תיקשי אמאי לא מתה חוה מיד ואי משום אדם היה לו לישא את בתו אותה תאומה יתירה שנולדה עם הבל כדאיתא בב"ר ויליף לה מדכתיב את אחיו את הבל. ועד כיון דאדם הראשן היה פרוש מאשתו מאה ושלשים שנה וא"כ אכתי אמאי לא מתה חוה מיד ואי משום אדם היה לו להמתין ולישא בתו של קין. ועוד דמ"ש התוספות שכשאכלה חוה מעץ הדעת היתה ראויה למות מיד לאו סברא מעליא היא דאם כן אדם נמי היה ראוי למות מיד דמ"ש אדם מחוה והלא שניהם חטאו וכשם שאדם חשיב האשה אשר נתת עמדי וגו' חוה נמי אמרה הנחש השיאני וגו' עוד אמאי נקט כדי שישא קין את אחותו הוה ליה למימר כדי שישא אותה קי כיון איירי בה. ועוד דלישנא דמפני מה לא נשא אדם את בתו משמע דמן הראוי אוי מן הדין היה שישא את בתו ולפי מ"ש התוספות דהא קשיא ליה אמאי לא מתה חוה מיד לא הוה ליה למימר מפני מה לא נשא אדם את בתו כיון רלא רמיא עליו לישא את בתו לכך נראה דהאי תנא אית ליה שום סברא או רמז דע בד כוכבים אסור באחותו לכך קאמר מפני מה לא נשא אדם את בתו משום דקא קשיא לי' אמאי בנה הקב"ה עלמו באיסור והרשה לקין לישא את אחותו הוה ליה לצות לאדם שישא נמי אחת מבנותיו והוליד ממנה וישא קין את בת אחותו שמותרת לוו אמר שרצה הקב"ה לעשות חסד לקין שא"כ היה צריך להמתין עד שיוליד אדם בת מבתו ולא היה מוליד עד ש גדל הבת ותיהיה בת שלש עשרה שנה ולכך לא צוה לאדם ישא אח בתו כדי שישא קין את אחותו מיד שנא' כי אתרתי עולם חסד יבנה אלמא דאי לאו הכי אסירא ומשני דאע"ג דאית לה שם סברא מ"מ כיון דאשתרי אשתרי וההיא סברא ליתא:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה