תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף נז
עובדי כוכבים ומזלות נמי איתרבי מאיש איש ורב יוסף נראה דס"ל כמ"ד לקמן בפירקין דמולך לאו עובדי כוכבים ומזלות היא אלא חוק הוא להם ואם וקטר לפניו פטור זבח וא"כ לא כתיב בעובדי כוכבי' ומזלו' איש חיש ולכן אין עובד כוכבים נהרג עליה:
אזהרה שלהן זו היא מיתתן ולפי זה ברייתא דלעיל דקתני איש איש לרבות את עובדי כוכבים ומזלות שמוזהרין וכו' איכא למימר שנהרגין קאמר ובספרי גרס בהדיא איש איש לרבות את העובדי כוכבים ומזנות שנהרגין על ברכת השם כישראל וקשה דא"כ אמאי מוקי לה כרבי מאיר לוקמא אפי' ל ואשמעינן קרא דעובד כוכבים ומזלות שבירך שם המיוחד חייב מיתה כיש דלא שמעינן לה מקרא דויצו ושמא י"ל משום דאיש איש גבי כינויין הוא דכתיב. מיהו קשה דלקמן קתני איש איש לרבות את העובדי כוכבים ומזלות שמוזהרין על העריות כישראל ופריך והא מהכא נפקא מהתם נפקא לאמר זה גילוי עריות ומוקי לה לנערה המאורסה דלית להו אמאי לא משני דאיצטריך קרא לאשמועינן עובדי כוכבים נהרג על עריות כישראל דלא שמעינן לה מלאמר וצריך לומר דל ולקמן שקיל וטרי ש"ס לפי מה דקיימא לן דעל שבע מצות עובדי כוכבים נהרגין דגלי רחמנא בחדא והוא הדין בכולהו כרב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב דכוותייהו קי"ל כמ"ש הרמב"ם ז"ל:
אי לאו בשעת גמר מלאכה גזל מעליא הוא ורב אחא בר יעקב ס"ל דאע"ג דשלא בשעת גמר מלאכה גזל גמור הוא מכל מקום כיון דבשעת גמר מלאכה שרי שייך שפיר למיתני כיוצא בו בגזל וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מהל' מלכי' עובד כוכבים חייב על הגזל וכו' אפי' פועל שאכל שלא בשעת מלאכה משמע דשלא בשעת מלאכה רבותא הוא וצ"ל כדפי' וכן בסמוך דפריך כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעלי' הוא צ"ל דרב פפא ס"ל דאע"ג דלגבי עובדי כוכבים גזל מעליא הוא כיון דלגבי ישראל לאו גזל הוא שייך שפיר למיתני כיוצא בו בגזל והא דלא מוקי לה בפועל בכרם משו' דלא בשעת מלאכה לא אשכחן כלל דשרי:
וכן יפת תוא' נרא' דאתי לאשמעי' דמחיי' בין בגוזל ממון בין נפשו' משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מלכים שכתב עובדי כוכבי' חייב הגזל בין שגזל ע בדי כוכבים ומזלות בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש ולא מייתי הא דיפת תואר כלל וצ"ל דאיירי בגוזל יפת תואר פנויה אי נמי באשת איש ונכנסה לחופה ולא נבעלה דלדידכו לית להו כדאמרינן לקמן דאי באשת איש גמור אם כן מאי איריא דחייב משום גזל תיפוק ליה משום עריות ובסמוך נמי דמפרש ש"ס כיוצא ביפת תואר לכדאמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא עובדי כוכבים שייחד שפחה לעבדו ובא עליה כו' צ"ל שייחדה ולא נבעלה עדיין לעבד דאי בנבעלה מאי איריא משום גזל תיפוק ליה משום עריות. מיהו מימרא גופא דא"ר אלעזר אמר רבי חנינא עובד כוכבים שייחד שפחה לעבדו כו' בייחדה ונבעלה איירי ונהרג עליה משום עריות קאמר דלקמן מייתי לה ומייתי גביה נמי אידך מימרא דא"ר אלעזר א"ר חנינא עובד כוכבים שבא על אשתו שלא כדרכה כו' ולעיל מיניה מייתי נמי הא דאמר רב הונא עובד כוכבים ומזלות מותר בבתו והא דאמר רב חסדא עבד מותר באמו כו' דכולהו מילי דהתם לאו בגזל איירי אלא לענין עריות משמע דהא נמי לענין עריות קאמר אלא דסתמא דש"ס מייתי ליה הכא לפרושי כיוצא בו ביפת תואר דקתני ברייתא דהיינו לענין עובד כוכבים שייחד שפחה לעבדו כו' מיהא ברייתא לא מיתוקמא אלא בייחדה ולא נבעלה כדפירש וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות מלכים דהא עובד כוכבים שייחד שפחה לעבדו כו' לענין עריות קאמר שכ' עובד כוכבים שייחד שפחה לעבדו ובא עליה ה"נ נהרג עליה משום אשת חבירו:
לא נצרכה אלא לנערה המאורסה דלדידהו לית להו דדיינין כדינא דידן פירש"י ז"ל דלענין סקילה קאמר אבל אין צריך עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו ואין סברא לומר כן מדקתני סתמא נידון בדיני ישראל משמע דלכל מילי קאמר בין לענין קטלא בין לענין עדה ועדים והתראה והא דנקט לא נצרכ' אלא לעדה ועדים והתראה ה"ה נמי דנידון בחנק והא דלא נקט נמי חנק משום דבעי לאוקמי אפי' לתנא דבי מנשה ולדידיה לענין חנק לא איצטריך דאידי ואידי חנק הוא וע"ק דא"כ מאי פריך אבל אשת איש בדינא דידהו דיינינן להו והתניא כו' לוקמא הא דקתני נידון בדיני ישראל בנערה המאורסה ובאשת איש שאם בא על נערה המאורסה נידון בסקילה ואם בא על אשת איש נידון בחנק ובתרוייהו לא בעינן עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו ונהי דלתנא דבי מנשה לא איצטריך לאשמעינן באשת איש דנידון בדיני ישראל כיון דאידי ואידי חנק הוא מ"מ לנערה המאורסה איצטריך ליה דנידון בסקילה ומנא ליה למידק דבאשת איש בדינא דידהו דיינינן ליה וליכא למימר משום דאי בבא על אשת איש נידון בחנק אכתי מיגרע גרע לרבנן דס"ל דסייף חמירא מחנק דא"כ תיקשי לדידיה נמי אברייתא דמייתי דקתני על א"א נידון בחנק ואמאי הא מגרע גרע, לכך נראה דהא בהא תליא דאי דיינינן ליה בדינא דידן כולי מילי בעינן עדה ועדים והתראה ומיתה דישראל וכן אי דיינינן בדינא דידהו בכולהו מילי דיינינן ליה הכי והשת' רבי יוחנן דאמר לא נצרכה אלא לנער' המאורסה דדיינינן ליה כדינא דידן היינו בסקילה ועדה ועדים והתרא' דכיון דלדידהו לית לה כלל ופטור לגמרי לא שייך למיפרך מגרע גרע. והא דקאמר אלא א"ר יוחנן משום דחזר בו ממאי דבעי למימר דנצרכה לא"א ולהכי דייק שפיר אבל א"א בדינא דידהו דיינינן לי' דאי בדינ' דידן בחנק א"כ בפי נמי עדה ועדים והתראה וא"כ מגרע גרע. ובסמוך דקאמר ואנן אין לנו אלא נערה המאורסה אע"ג דבנכנסה לחופה ולא נבעלה נמי יש לחלק בין בא על ישראלית לבין בא על כותית לענין עדה ועדים והתראה מ"מ לא חשיב אלא נערה המאורסה משום דנידון בדיני ישראל לגמרי משמע בין עדה ועדים והתראה כין לענין וזה לא שייך אלא בנערה המאורסה אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה כיון דלענין קטלא לא שייך למימר דנידון בדיני ישראל לתנא דכי מנשה לכך לא חשיב ליה. ועוד בדיני ישראל דקתני ברייתא דבסמוך משמע דלענין קטלא איירי דומיא דרישא דקתני כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה עובד כוכבים מוזהר עליה כו' וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מלכים שכתכ אבל כותי הבא על ישראלית חייב ואם היתה נערה המאורסה נסקל עליה בדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק בדיני ישראל מדכתב בדיני ישראל משמע דעדה ועדים והתראה נמי בעינן:
ואי בדינא ד דהו סייף הוא כתב התוס' דהוה מצי למימר תנא דבי מנשה הוא נראה דלא מצי לשנויי הכי דא"כ מאי קמ"ל דבא על אשת איש נידון בחנק פשיטא כיון דלתנא דבי מנשה אידי ואידי חנק הוא ועוד דמסתמא קתני סיפא דומיא דרישא וכי היכי דרישא דקתני בא על נערה המאורסה נידון בסקילה אתי לאשמעי' דאינו נידון במיתה דידהו סיפא נמי אתי לאשמעי' דאינו נידון במיתה דידהו ולתנא דבי מנשה הא א די ואידי חנק הוא:
נשא אשה ובתה כונס אחת אשאר גרים עובדי כוכבים ומזלות קאי כדפירש רש"י ז"ל שנשאן בהיותן עובד כוכבים ומזלות ולהכי נקט כונס אחת ולא קאמר יקיים אשת כדקתני רישא מן האב יקיים: