תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף נב
ונילף מפרים הנשרפין וא"ת אמאי לא משני אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה כדמשני בסמוך דהא סתמא דש"ס הוא דשקיל וטרי ומייתי להא דרב נחמן להכא ואי הוה מייתי לה מעיקרא תו לא הוה צריך לפרושי למאן דיליף מעדת קרח מ"ט לא יליף מבני אהרן. ועוד אמאי פריך מעיקרא ונילף מפרים הנשרפין לשריפה ממש דלא איירי בהו טפי הוה למיפרך מעיקרא ונילף מבני אהרן דאיירי בהו ועוד אמאי פריך מפרי' הנשרפין ולא משאר כל השריפות הכתובים בתורה דכולהו שריפה ממש נינהו וע"ק דקאמר בסמוך אי לאו גזרה שוה ה"א שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא כלל היאך ס"ד למימר הכי והא שריפת עדת קרח שריפת נשמה וגוף קיים הוה וקרי לה שריפה ועוד דמאי פריך ונילף מפרים לשריפה ממש דלשריפה ממש לא איצטריך קרא דכיון דסתמא כתיב ודאי שריפה ממש קאמר ויש לומר דהא דקאמר לעיל אתיא שריפה שריפה מעדת קרח וכן מבני אהרן אע"ג דלאו ג"ש מופנית היא יליף לה משום דדמיין להדדי כדמסיק שכן אדם חוטא נשמה כו' דכיון דדמיין להדדי בהנך מילי מסתבר למימר דשריפתן שוה. וכיון דהך שריפה דהכא דמיא נמי לפרים הנשרפים שכן מכשיר ולדורות לכך פריך ונילף מפרים הנשרפים ואקושיא דבתר הכי סמיך שכן מכשיר ולדורות דקס"ד דמכשיר עדיף כדאמר בפרק נגמר הדין והשתא אתי שפיר דלא משני ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה דכיון דהשתא בעי למימר דמסתבר טפי למילף מפרים הנשרפים ממאי דנילף מעדת קרח ומבני אהרן שכן מכשיר ולדורות לכך לא מצי לשנויי הכי משום דא"כ לפיש ליה חבילי זמורות דאע"ג דשריפת נשמה וגוף קיים יפה טפי מכל מקום כיון דמסתבר טפי למילף מפרים הנשרפים סגי לן לאוקמי קרא דואהבת לרעך כמוך דלפיש ליה חבילי זמורות אבל בסמוך דפריך למאן דיליף מעדת קרח מ"ט לא יליף מבני אהרן וכו' משני שפיר אמר קרא ואהבת לרעך כמוך כו' דכיון דעדת קרח ובני אהרן שקולין הן ואין סברא למילף מהאי טפי מהאי לכך מסתבר לאוקמי קרא דואהבת לרעך כמוך לשריפת נשמה וגוף קיים דבכי האי גוונא מתקיים שפיר טפי ברור לו מיתה יפה ממאי דלפיש ליה חבילי זמורות. והשתא ניחא דקאמר אי לאו ג"ש ה"א שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא דאי לאו דדמיין להדדי בהנך מילי שכן אדם חוטא בנשמה לא הוה אסיק אדעתין כלל לאוקמי קרא בשריפת נשמה וגוף קיים דהוה אמינא דלאו שריפה היא דכיון דשריפ' סתמא כתיב וכולהו שריפה דאורייתא שריפה ממש נינהו הא נמי שריפה ממש היא דמהיכא תיתי למילף מעדת קרח ולאפוקי קרא מסתמיה כיון דליכא ג"ש דלא דמיין להדדי. ונראה דכיון דצ"ל דשריפת עדת קרח ודבני אהרן שקולין הן כדפי' דתרווייהו אדם חוטא בנשמה נינהו לכך מייתי ש"ס להכא הא דכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך וכו' משום דנהי דעדת קרח ובני אהרן תרוייהו חטאו לשמים בהקרבת אש זרה מ"מ לא דמיין להדדי דבני קרח חטאו נמי במה שנתקנאו בגדולתן של משה ואהרן וחלקו עליהן דהוי נמי רע לבריות ובני אהרן לא חטאו אלא לשמים דומיא דחטאן של הנשרפין שלא חטאו אלא לשמים וא"כ מסתבר טפי למילף דין הנשרפין מבני אהרן דדמיין טפי להדדי לכך מייתי דנדב ואביהוא חטאו כמותן שנתקנאו נמי בגדולתן של משה ואהרן כעדת קרח דלכך נשרפו:
וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך וכו' במדרש רבה פרשת אחרי מות יליף לה מדכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל:
רבי יהודה אומר ניוול הוא לו לא קרי ליה ניוול אלא משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו כמ"ש התוספות והא דנקט לישנא דניוול הוא לו ולא קאמר אסור לעשות כן דכתיב ובחקותיהם וגומר כי היכי דלא תיקשי לדידיה דמניחין ראשו על הסדן וכו' והא ברור לו מיתה יפה בעינן לכך קאמר כיון דבכה"ג ניוול הוא משום ובחקותיהם וגו' נמצא כשמניחין ראשו על הסדן יפה לו וכן משמע בתוספת' פ' תשיעי דקתני התם ר' יהודה אומר הרי הוא אומר ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה שבמיתות כיצד עושין לו מניחין ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו אמר להן ודאי אין מיתה מנוולת מזו אלא משום שנאמר ובחקותיהם לא תלכו. וא"ת לרבי יהודה תינח רוצח דיליף ליה מעגלה ערופה דקוצץ בקופיץ אלא עיר הנידחת דכתיב בהו בהדיא לפי חרב והיינו כדרך שהעובדי כוכבים ומזלות עושין מאי איכא למימר והא כתיב ובחקותיהם לא תלכו וי"ל דדוקא רוצח הוא דרך העובדי כוכבים ומזלות להתיז את ראשו בסייף אבל עיר הנדחת כיון דלא שייך גבי עובדי כוכבים ומזלות לכך כשמתיזין את ראשן בסייף לית בהו משום ובחקותיהם לא תלכו: