תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף מח
הכא במאי עסקינן דרמי' ביה מת ופנייה פי' כולה ברייתא בהכי איירי וה"ק נפש שבנאו לשם חי ורמא ביה מת ופנייה מותר בהנאה דהוה ליה כצר ביה ולא אזמניה הוסיף בו דימוס אחד לשם מת אע"ג דפניה אסור בהנאה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות אבל:
כיצד גבו למתים סתם וכו' כגון שיש שם שנים שלשה מתים שכבר מתו וגבו לצורכן סתם שלא הזכירו שגובין לשם מת פלוני ופלוני ופלוני נמצא דהנותן אדעתא דסתם מתים קיהי' לכך אם יש מותר נותנין אותו לשאר מתים אבל אי גבו למת זה שהזכירו שגובין לשם מת פלוני נמצא דאדעתא דידיה קיהיב לכך. המותר ליורשיו:
אי הכי היינו דקתני עלה אמר רבן שמעון בן גמליאל וכו' אי אמרת בשלמא דהזמנה מעלייתא היא שפיר דבשלא נגעו במטה מותר דהזמנה לאו מלתא היא אבל נגעו במטה מעשה והוא וכאלו כרכוהו בהן דמי לכך אסור אלא השתא דמשום מררייהו עבדי הכי אמאי נאסרין בנגיעה הא לא קעבדי מידי
בשלמא למ"ד נכסים למלך כתבו התוספות דבירושלמי איכא מאן דאמר מאן דכתיב ביה תחכמוני ראש השלישי היה טועה אלא לסנהדרין ברח אמר מוטב יהרג בב"ד וירשו בניו את נכסיו משמע אלו הרגו המלך לא היה צריך לדונו בב"ד וקשה דבפרק במה בהמה איתא גבי אוריה שהיה לו לדוד לדונו בסנהדרין ולא דייניה אע"ג שהיה מורד במלכות וכן איתא בפרק אחד דיני ממונות דיליף התם הא דבדיני ממונות מתחילין מן הצד מדכתיב גבי נבל ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש חרבו וגו' משמע דמורד במלכות בעי למידייניה ושמא יש לומר דבדין בית דין קאמר פי' מוטב שיהרג בלא מלך בדין ב"ד לענין הא דתנן התם דיני ממונות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה וכו' ויירשו בניו את נכסיו ואל יהרגהו המלך עם סנהדרין בדינו וירשהו המלך. וע"ש בתוספות