תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף מו
קלני מראשי קלני מזרועי נראה דלכך נקט ראש וזרוע לפי שהן מקום הנחת תפילין דגם הוא ית' מניח תפילין כדאי' במסכת ברכות מניין שהקב"ה מניח תפילין שנא' נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו והענין כשם שאנחנו מניחין תפילין נגד הלב ומוח כדי שנזכור תמיד באהבתו וייחודו שנא' ולזכרון בין עיניך כך גם הוא ית' כביכול מניח תפילין באלו מקומות שיזכור תמיד באהבתינו ושאנחנו עמו עם אחד והיינו דקאמר התם תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ומי גוי גדול אשריך ישראל ולתתך עליון ולכך קאמר הכא בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני וכו' שבזמן שאין ישראל או אדם יחידי עושין רצונו של מקום כביכול מכבידין ומתישין כח של מעלה כאלו אינו יכול להטיב עמהן כמ"ש צור ילדך תשי כשבא להטיב עמכם אתם מכעיסין לפניו וכו' לכך השכינה קובלת ואומרת קלני מראשי קלני מזרועי כלומר מקום הנחת תפילין אשר בהן מזכירין לטובה כשעושין רצונו כי אז מוסיפין למעלה כמ"ש ועתה יגדל נא כח עתה שאין עושין רצונו כביכול כאלו ראשו וזרועו כבדין עליו מלהטיב עמהן ונראה כי זה סוד יו"ד גדולה דועתה יגדל נא כח ויו"ד קטנה דצור ילדך תשי רמז שבזמן ישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין צין כח גדול בעשר ספירות אשר האציל הקב"ה ממנו יתברך להנהיג בהן עולמו וכשאין עושין רצונו של מקום מתישין כח עשר ספירות ועוד נראה דיו"ד קטנה דתשי רמז לעשר מסעות שנסעה שכינה מכרוב למפתן ממפתן וכו' ותשי מלשון טלטול דויתשם ה' תרגומו וטלטלינון
הא כיצד משהין אותו כו' לישנא דהא כיצד לא אתי שפיר ויש ליישב דאי הוה אמרינן דתולין כדרך שהעובדי כוכבים ומזלות עושה הוה ניחא אפילו אם תולין אותו שחרית דליכא למיחש שמא יבא לידי שכחה ויעבור בלא תלין דכיון דאין מצוה אלא להמיתו בתלייה אבל לא להשהותו על העץ מסתמא יקברוהו מיד כשימות כמו שקוברין שאר מתים מיד אבל השתא דממיתין אותו ואח"כ תולין אותו דתלייה מצוה אחריתי היא נמצא דכל כמה דמשהין אותו על העץ מצוה מן המובחר הוא לכך קאמר הא כיצד עושין תקנה שלא יבא לידי שכחה ויעבור בלא תלין דהא איכא למיחש שמא יעכבוהו על העץ לעשות מצוה מן המובחר ועל ידי כן יבאו לידי שכחה וקאמר משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וכו' שכל כך מצמצמין בתלייתו עד שלא יהא זמן להניחו על העץ רק שעה כל דהו בכדי שיהא אחד קושר ואחד מתיר נמצא שעל כרחך יקברוהו מיד:
ת"ל כי קבר תקברנו מייתורא דתקברנו דריש כל המתים כדפירש"י ז"ל ולאידך לישנא נמי מייתורא דתקברנו דריש קבורת הארץ אבל מכי קבר לא שמעינן אלא קבורת ארון כדאמר בסמוך וכן כתב הראב"ן ז"ל רמז לקבורה בארץ מכי קבור תקברנו שתי קבורות אחד קבורת ארון ואחד קבורת ארון בארץ וא"ת לאידך לישנא קבורה בשאר כל המתים מנא לן ויש לומר דכיון דטעמא דקרא דבעי קבורה משום בזיונא או משום כפרה הוא כדאמר בסמוך א"כ אין לחלק בין מת למת ואדרבא כיון דקפיד קרא אפילו אבזיונא או אכפרה דנסקל ונתלה כ"ש דקפיד אבזיונא ואכפרה דשאר כל המתים אבל ללישנא קמא אי לאו יתורא דתקברנו איכא למימר דלא קפיד רחמנא באיסורא דבל תלין אלא בנתלה משום דקללת אלהים תלוי אבל בשאר מתים לא כתב לן רחמנא תקברנו אשאר מתים לאשמעינן דלא תלין אשאר מתים נמי קאי:. ואי אמרת משום יקרא דחיי מאי נפקא ליה מינה שיעשו לו כבוד ככבוד שעשו לאבותיו מלכים הראשונים כיון דלאו יקרא דידיה הוא ומשני הכי קאמר ליה לייקרו בין ישראל וכו' וא"כ נפקא ליה מיניה דניחא להו לצדיקיא דמייקרו בהו אינשי כדאמר לעיל והא דלא נקט הכא נמי כדנקט לעיל ניחא להו לצדיקיא כו' משום דאיצטריך לפרש נמי רישא דקרא דבמשרפות אבותיך מלכים הראשונים וכו' דהיינו נמי כי היכי דמתייקרי באהבתך ולאו יקרא דידהו הוה והוה מצי לשנויא דאפי' הוה יקרא דחייא נפקא ליה מינה משום דמלך שאני דאיכא בזיון טפי לגביה כשלא נספד כהלכה כמ"ש התוס' ולהכי הבטיחו שיספדו לו כהלכה כהספד מלכים הראשונים אלא דבלא"ה משני שפיר ועוד דניחא ליה טפי לשנויי כדמשני מעיקרא: