תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף מה
למימרא דרבנן חיישי להרהורא ורבי יהודה לא חייש ליה אברייתא דוקא פריך ולא אמתני'. וכן משמע בהדיא בש"ק דסוטה דפריך התם למימרא דרבי יהודה חייש להרהורא ורבנן לא חיישי והא איפכא שמעינן להו דתניא האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים וכו' מדלא מייתי מתני' דהכא ומייתי ברייתא משמע דממתני' לא מצי פריך ונראה משום דמתניתין איכא למימר דהא דקתני האיש מכסין אותו מלפניו היינו מלמעלה עד למטה וכן האשה מכסין אותה מלפניה ומלאחריה כולה קאמר מלמעלה עד למטה דכה"ג לא שייך הרהורא אבל ברייתא קתני בהדיא דאין מכסין ממנה אלא שני פרקים ושאר כל גופא מגולה ואיכא הרהורא:
למימרא דרבנן חיישי להרהורא וכו' פירש"י ז"ל דאי לאו האי טעמא נהי דלרבנן לא אצרכה קרא להפשיטה נעביד לה אנן כדי שתמות מהר ודבריו תמוהים דא"כ מאי איצטריך לשנויי אמר קרא ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה וכו' ולא משני דטעמא דרבנן דסבירא להו דבזיוני דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופא ולכך עדיף לה שלא להפשיטה כדמסיק ועוד תימא דמשני אמר קרא ונוסרו כל הנשים אמאי לא משני אמר קרא ופרע את ראש האשה דהא מהאי קרא ילפינן לה הא דמגלין לבה וסותרין שערה כדאיתא בפ"ק דסוטה וע"ק כיון דטעמא דמקשה הוה דקא בעי להפשיטה כדי שתמות מהר א"כ מאי איצטריך למימר הכא אין ייסור גדול מזה כיון דהמקשה לא הוה חייש לטעמא דונוסרו כל הנשים אלא כדי שתמות מהר לכך נראה דהכי פריך למימרא דרבנן חיישי להרהורא דאל"כ נהי דלרבנן לא אצרכה קרא להפשיטה נעביד לה אנן כדי לבזותה כדאשכחן גבי סוטה דאפר ר מנא ופרע את ראש האשה וילפינן מיניה דסותר את שערה ואוחז בבגדיה וכו' ועל כרחך טעמא כדי לבזות עוברי עבירה הוא הכי נמי אמאי אין סוקלין האשה ערומה כדרך שסוקלין את האיש אף ע"ג דלא אצרכה קרא נעביד לה אנן כדי לביישה כמו בסוטה אלא ודאי טעמא דרבנן דאין מפשיטין אותה משום דחיישי להרהורא כשרואין אשה ערומה משא"כ בסוטה דלא שייך הרהורא כיון שאין מגלין אלא לכה ושערה ולכך פריך והא איפכא שמעינן דתנן הכהן אוחז וכו' אלמא דאם היה לבה נאה ושערה נאה דשייך בה נמי הרהורים אפ"ה סבירא להו לרבנן דמגלה את לבה וסותר את שערה אלמא דלא חיישי להרהורא ולר"י קשיא איפכא דכיון דאית ליה גבי סוטה דאם היה לבה ושערה נאה אין מגלין אותן אלמא חייש להרהורא א"כ גבי סקילה כיון דלא אצרכה קרא להפשיטה כדאצטריך גבי איש סברא הוא שלא להפשיטה משום הרהורא. ומשני רבה התם היינו טעמא כו' דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא דלעולם לא חיישי להרהורא והא דאין מפשיטין אותה בסקילה כדי לבזותה כדאשכחן בסוטה אמר קרא ונוסרו כל הנשים כו' פי' דמידי הוא טעמא דקרא דאמר ופרע את ראש האשה לביישה משום ונוסרו כל הנשים הוא הכא אע"ג שאין מפשיטין אותה מתקיים קרא דונוסרו בלאו הכי דכיון שהיא נסקלת אין ייסור גדול מזה וכי תימא ליעבד בה תרתי כדאשכחן בסוטה דמגלין לבה וגם סותרין את שערה משום ונוסרו הא כתיב ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה והא דלא משני מעיקרא דשאני הכא דכתיב ואהבת לרעך כמוך משום דקרא דואהבת לרעך איכא לאוקמי להא דאמר בסמוך דילפינן מיניה דבית הסקילה היה גבוה שתי קומות וא"כ אכתי תיקשי אמאי לא מפשיטין אותה לביישה כדאשכחן גבי סוטה לכך איצטריך לשנויי מעיקרא דמידי הוא טעמא דמביישין הסוטה כדי לקיומא קרא דונוסרו הכא לא איצטריך דמתקיים בלאו הכי וכי תימא לביישה נמי משום קרא דונוסרו לכך קאמר הא כתיב ואהבת לרעך כמוך פי' וכיון דמתקיים קרא דונוסרו בלאו הכי סברא היא לקיומי בה נמי קרא דואהבת לרעך ולאוקמי ליה נמי להכי למילף מיניה שלא לביישה:
וכי תימא ליעביד בה תרתי וכו' אבל לא מצי לשנויי דרבנן אית להו דחיישי' להרהורא ולהכי אין מפשיטין אותה בסקילה ואי משום קרא דונוסרו הא כיון דמקטלה אין לך ייסור גדול מזה ושאני גבי סוטה דאע"ג דחיישי' להרהורא מגלין לבה ושערה דבעינן לקיומי קרא דונוסרה דבכולי שמעתא מוכח דמאן דחייש להרהורא לא קפיד לקיומי קרא דופרע את ראש האשה וקרא דונוסרו דאי לאו הכי תיקשי לר"י דאמר אם היה לבה נאה ושערה נאה לא היה מגלה א"כ היכי מיקיים קרא דופרע אלא צ"ל דכיון דאיכא למיחש להרהורא לא קפדינן אקרא אע"ג דלא מתקיים וטעמא דמלתא כתבו התו' בפ"ק דסוטה דאע"ג דגזירת הכתוב הוא לאו מעיקר הוא כדאיתא בפרק האשה רבה ולהכי לא משני נמי דר"י אדר"י ל"ק דס"ל חיישינן להרהורא ולהכי גבי סוטה אם היה לבה נאה לא היה מגליהו ושאני הכא דאמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה וס"ל ניחא דגופא עדיף לה אלא צ"ל דכיון דחיישינן להרהורא לית לן להפשיטה ואי משום ואהבת לרעך כמוך הא בשב ואל תעשה לא מיעקרא לכן צ"ל דהכא ליכא הרהורא כיון דמקטלה:
ברור לו מיתה יפה כתבו התוספות יש מפרשים וכו' ועוד נראה דאי מחיים הא מילתא דלא אפשר הוא שיאהב אדם את חבירו כמו שאוהב את גופו דגופו של אדם חביב לו מכל העולם כולו ואמאי צוה הכתוב מלתא דלא אפשר להתקיים:
מה בור שהוא כדי להמית עשרה טפחים לפירש"י ז"ל דסתם בור עשרה א"כ אינו פחות מעשרה א"כ הוה ליה למימר מה בור עשרה טפחים אף כל שהוא עשרה טפחים אבל לפי' ר"ת ז"ל ניחא דאיצטריך למימר תרווייהו דלא מצי למימר מה בור שהוא עשרה טפחים דהא סתם בור הוא ספי מעשרה לכך קאמר מה בור שהוא כדי להמית ואי הוה אמר מה בור שהוא כדי להמית ותו לא ה"א בעומק כל כך דאי אפשר שלא ימות בו א"נ לא הוה ידעינן כמה הוא שיעורא דכדי להמית לכך קאמר עשרה טפחים והיינו מדכתיב והמת יהיה לו בראוי למות בו דהיינו עשרה טפחים דהכי קים להו לרבנן כמ"ש התוספות:
ומנין שבסקילה ובדחייה כגון שדחפוהו ולא מת שסוקלין אותו ולא אמרינן דקרא חדא מנייהו דוקא קאמר שסוקלין וחוזרין וסוקלין אותו עד שימות או דוחין וחוזרין ודוחין אותו עד שימות ת"ל כי סקל יסקל וגו' וליכא למימר דקרא אשמעינן שאם סקלוהו ולא מת דחוזרין וסוקלין אותו עד שימות דהא מסיפא דקרא נפקא דכתיב אם בהמה אם איש לא יחיה אלא ודאי אשמעינן קרא מייתורא דסקילה בתר דחייה בעינן:
וליטעמיך תיקשי לך היא גופא והמקשה הוה סבר דברייתא יש לדחוק ולפרש דנוטלה ונותנה על כל אחד מהעדים קאי אבל מתני' קתני בהדיא עד השני נוטל את האבן ואי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן כו' מתני' דמייתי לעיל כ"מ שיעידוהו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני וכו' פריך דמשמע דס"ל דלא בעינן קרא כדכתיב ואע"ג דשמואל תרגמה בהן הן עדיו שמואל דחיק נפשיה ומוקי לה בשינויא דחיקא כדי לאוקמא מילתיה מיהו פשטא דמתניתין לא משמע הכי מדנקט ופלוני ופלוני עדיו משמע דאחריני נינהו ולמסקנא דקאמר תנאי היא ניחא דהך מתני' אתיא כמ"ד לא בעינן קרא כדכתיב וצריך לומר לדידיה דלא דריש אלא חדא מהנך ייתורא או דרוצח או דגואל הדם או חדא מהנך שכתבו התוספות ושאר כולהו לשום דרשה אתו:
שאני התם דכוליה קרא יתירה הוא דאי לאו דאתי קרא לעיכובא למה לי למיכתביה דליכא למימר למצוה דומיא דקרא דיד העדים דהכא לא שייך למימר הכי דמה נפשך אם יש להן יד ורגל יש להן ואם אין להן הרי אין להן: