תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף לא
ת"ר מניין לכשיצא לא יאמר הריני מזכה וכו' תימה מאי קמ"ל ברייתא כיון דלא אתי לאסופי מידי אמתני' ונראה דלא גרסי' במתני' ואומר הולך רכיל מגלה סוד ובברייתא גרסי' ליה ורב אלפס ז"ל לא גריס במתני' שנאמר לא תלך רכיל בעמך:
דגלי מילתא איתמר ביה מדרשא אע"ג דמלתא דאיתמר ביה מדרשא מפורסם קצת ולאו סוד גמור הוא אפילו הכי הוי בכלל מגלה סוד כי היכי דהיה בכלל מגלה סוד מי שאמר הריני מזכה וחברי מחייבין וכו' אע"ג דמילתא דאיתמר בבי דינא נמי מפורסם קצת ולאו סוד ממש הוא ולהכי מייתי ש"ס הך עובדא הכא:
כל זמן שמביא ראיה וכו' אנתבע קאי שאם נתחייב בדין לשלם כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין וכן משמע מעובדא דההוא ינוקא דתבעיה לדינא דמייתי עלה בגמרא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות סנהדרין שכתב מי שנתחייב בב"ד והביא עדים או ראיה לזכותו וכו' וכתב בד"א בגדול שנתחייב והביא ראיות וכו' אבל יורש שהוא קטן ובאו עליו טענות וכו' משמע דכולה מילתא בנתבע איירי והיינו דמשני ש"ס מהו דתימא ה"מ לכתחילה פי' שעדיין לא פרע דלא מפקינן מיניה ממונא אבל דיעבד שכבר פרע אימא לא מהדרינן עובדא קמ"ל והשתא ניחא דלא משני נמי בסיפא הכי דלא מצי למימר מהו דתימא הני מילי לכתחילה אבל דיעבד שפיר דמי דכיון דאפי' לכתחילה שעדיין לא פרע הלכה כדברי חכמים ומפקינן מיניה ממונא כ"ש דיעבד שכבר פרע ואיפכא לא מצי לשנויי מהו דתימא ה"מ דיעבד אבל לכתחילה לא קמ"ל דכיון דמתניתין סתמא קתני פשיטא דלכתחילה איירי דמהיכא תיתי לאוקמי מתניתין בדיעבד דוקא:
כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה ולכך נאמנת לומר שהוא פרוע במגו דאי בעיא אמרה לקוח הוא בידי כיון דבמסירה סגי לה ולא בעי כתיבה משמע מדברי רב אלפס ז"ל ורש"י ז"ל כתב וה"נ קנאתו והוי בדידה וכו' ועיין בנמוקי יוסף:
כיון דאתחזק בבי דינא איבעי קלתיה לא אמרי' פי' כיון שהוציאה את השטר לפני הב"ד ואז אמרה שהוא פרוע לא אמרינן מגו דאיבעיא קלתה כיון דבאותה שעה אין בידה לשורפה דסבירא ליה לרב נחמן דלא אמרי' מגו אלא א"כ לא הביאה השטר לפני הב"ד ואמרה השטר בידי ופרוע הוא דאז מהימנא במגו דאי בעי' שתקה ולא העידה אזלה וקלתיה וקא מותיב ליה מברייתא דקתני סמפון שיש עליו עדים פי' שטר חוב ושוברו מונח אצלו אותו שובר סמפון קרי ליה בין אם שניהם ביד המלוה בין שניהן יוצאין מתחת יד שליש או אם שניהם נמצאין על השוק ביחד כדמשמע בספ"ק דב"מ וקתני סמפון שיש עליו עדים והוא ביד מלוה יתקיים בחותמיו אבל אין עליו עדים איכא למימר דכתב ונמלך אין עליו עדים ויצא מתחת ידי שליש פי' הסמפון וגם השטר חוב דסמפון לא קרי ליה אלא בשטר ושוברו עמו כדפי' ועוד דאם אין השטר בידו מאי מהני שלישותו כיון שאין עדים על הסמפון או שיוצא אחר חיתום שטרות דאי לאו דפרעיה לא הוה שביק מלוה למיכתב תברא בגוויה לכך הסמפון כשר אלמא דשליש מהימן מגו דאי בעי קלייה לשטרא אע"ג דאיתחזיק שטרא בבי דינא שהוציא השטר והשובר בבת אחת לפני הב"ד:
ואחד אומר נלך למקום הוועד לפי שהוא חושש שמא יסעו אלו הדיינים ויוציאו ממון שלא כדין לכך הוא רוצה לילך למקום קיבוץ תלמידי חכמים הרבה לדון לפניהם וכד מרינן בר"פ אחד דיני ממונות צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה והיינו דקאמר בסמוך ואם הוצרך דבר לשלול שאין הדין ברור לאלו הדיינין וצריכין לשאול הדין לת"ח שבמקום הוועד כותבין ושולחין ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני פי' שמא טעיתם ואלך למקום הוועד למיהדר דינא כותבין ונותנין לו והיבמה הולכת אחר היבם להתירה אע"ג דחליצה נמי דין הוא צריכה היא ללכת אחריו למקומו ואפי' מב"ד יפה לב"ד שאינו יפה כל כך דהיינו מטבריא לציפורי וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מסנהדרין ורש"י ז"ל כתב למקום הוועד תלמידי חכמים הרבה שיהא זה בוש מהם ולא משמע כן כדפירשתי: