אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף כז

דף כו

דאסהידדו ביה תרי בחד ותרי בחד מה שהקשו התוס' דמדקאמר והא תרי כמאה נינהו ואכתי חידוש הוא כבר תירצו התו' בפרק מרובה דאיירי שאין הני זוממין מסייע אחד לחבירו שאין האחד יודע כלום בעדותו של חבירו שראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה או בהודאה אחר הודאה ומה שהקשו נמי דאמאי נקט לעיל עד זומם עדים זוממין מיבעי ליה למימר כבר כתבתי שם דנקט לשון יחיד משום דאקרא קאי דכתיב נמי לשון יחיד והנה עד שקר ענה באחיו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות דכל עד שבתורה בשנים הכתוב מדבר אלא א"כ פרט לך בו אחד כמו לא יקום עד אחד באיש לכל עון וגו' ומה שכתבו נמי דהא דאיכא בינייהו לא הוי מעין פלוגתייהו נראה דלאו קושיא היא דכיון דאיכא מיהא נפקותא בין תרי לישני דרבא אע"ג דמילתא אחריתי היא אתי שפיר

ורבא דאמר כר' יוסי דאמר מחומרא לקולא אמרי' וכו' לכאורה קשה והא לא מיתוקמא הא דרבא כר' יוסי דהא באוכל נבלות לתיאבון מודה רבא דפסול להעיד אע"ג דמקולא לחומרא הוא ועוד דטעמא דרבא קאמר לעיל בהדיא משום דס"ל דרשע דחמס בעינן ולא משום דמקולא לחומרא לא אמרי' ועוד דהוזם בדיני נפשות מודה ר"י דפסול לד"מ ולרבא הא רשע דחמס בעינן וצ"ל דמחומרא לקולא ואפי' מחומרא לחומרא א"נ מקולא לקולא ליכא מאן דפליג דאמרי' ואפי' רבא מודה בכה"ג דלא בעינן רשע דחמס ולא פליגי אלא באוכל נבלות אי כשר לעדות אי לאו דהוי מקולא לחומרא דאוכל נבלות לא הוי אלא רע לשמים ועדות שקר הוי רע לשמים ולבריות וקאמר ש"ס דבאוכל נבלות לתיאבון דברי הכל פסול אע"ג דהוי מקולא לחומרא דכיון דעביד איסורא משום ממונא חשוד הוא למשקל שוחדא ואסהודי שקרא אע"ג דאסהודי שקרא חמיר טפי מאכילות נבלות דלהכי רבי קרא וכתב לן עד חמס להכעיס אביי אמר פסול דרחמנא אמר אל תשת רשע עד כל שהוא רשע ואפי' מקולא לחומרא אמרי' ורבא אמר כשר דכי אמר רחמנא אל תשת רשע עד ואפי' מקולא לחומרא הני מילי ברשע דחמס אבל ברשע דלאו חמס מקולא לחומרא לא אמרי' והשתא פריך שפיר נימא אביי כרבי מאיר ורבא כר' יוסי

מאי דעתיך כר' מאיר ר"מ ור' יוסי הלכה כרבי יוסי ותימא מאי קאמר והא א"נ כר' יוסי ס"ל אתי שפיר דפסול דכי קאמר ר' יוסי דחשוד אעדות ממון לא חשיד אעדות נפשות בעד זומם דאע"ג דהוזם בדיני ממונות והוי רע לשמים ולבריות מ"מ לא חיישי' שיעיד עדות שקר בנפשות דכיון דחמיר ספי מממון מקולא לחומרא לא אמרי' אבל בהך עובדא כיון דאסהידו עליה דגנב הוא הוה ליה רשע דחמס וברשע דחמס כ"ע ס"ל דאמרי' מקולא לחומרא שהרי אוכל נבלות לתיאבון כיון דהוה ליה כרשע דחמס פסול להעיד לדברי הכל אע"ג דעדות שקר חמירא טפי מאיסור נבלה דאוכל נבלות אינו אלא רע לשמים אפ"ה אמרי' מקולא לחומרא כ"ש גנב דרע לשמים ורע לבריות דפסול לעדות נפשות אע"ג דנפשות חמירא מממון דכיון דעד חמס הוא אמרי' ביה מקולא לחומרא שהרי מסיק לעיל דאיסור נפשות לא חמיר להדי איסור ממון כמו איסור שהוא רע לשמים ולבריות להדי איסור שאינו רע אלא לשמים בלבד:

ואלו הן הקרובים אחיו ואחי אביו ואחי אמו בש"ס יליף לכולהו מקראי ובעל אחותו משום דכאחיו הוא דבש"ס יליף נמי מקרא דבעל כאשתו ואיידי דקתני אחיו ואחי אביו ואחי אמו קתני נמי בעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו לאשמעי' בכולהו דבעל כאשתו והוי להו כאחיו ואחי אביו ואחי אמו והא דלא קתני נמי אביו ובנו משום דאינהו בהדיא כתיבי לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות דלענין עדות איירי קרא ולא איצטריך להו למיתני אבל כל הנך כיון דמדרשא אסיא לכך קתני להו ובעל אמו משום דידיה לא איצטריך דכבר אשמעי' דבעל כאשתו ולא קתני ליה אלא משום בניהן וחתניהן וכדמפרש בגמרא דקתני אחיו מן האב וקתני אחיו מן האם וחמיו איצטריך למיתני משום דידיה גופא דאכתי לא קתני ליה ואע"ג דכבר קתני דבעל כאשתו היינו בעל המעיד אבל בעל שמעידין עליו אכתי לא קתני ליה דליהוי כאשתו ולכך לא קתני וחתנו וגיסו איצטריך למיתני משום בניהן וחתניהן דאשמעי' דאפי' בראשון בשני אמרי' הרי בעל כאשתו וחרגו איצטריך למיתניה לאשמעי' דהוא לבדו פסול ולא בנו וחתנו אע"ג דבניהן וחתניהן לא קאי אהנך דנפקי מכללא מ"מ סד"א כי היכי דבנו וחתנו של גיסו דהיינו בנה וחתנה של אחות אשתו פסולין לו ה"נ בנו וחתנו של חורגו פסולין לו דחד קורבה נינהו דכשם דאחות אשתו ואשתו כיון דהוו ראשון בראשון בנה וחתנה פסולין לו ה"נ חורגו ואשתו דראשון בראשון נינהו ה"א דבנו וחתנו פסולין לו קמ"ל דחורגו לבדו וטעמא דמלתא משום דבן חורגו וחתנו איתפליג דרא והיינו דפריך בש"ס ובעל אמו הוא ובנו וחתנו בנו היינו אחיו פי' כיון דבעל אמו משום דידיה לא איצטריך למיתני אלא משום בניהן וחתניהן וכיון דבנו היינו אחיו א"כ לא ה"ל למיתני בעל אמו כלל ולכך לא פריך נמי חמיו הוא ובנו וחתנו חתנו היינו גיסו ובנו היינו בעל אחותו משום דחמיו איצטריך למיתני משום דידיה גופיה כדפירשתי:

אף בעונות אבותם אתם ימקו כשאוחזין וכו' נראה דלכך כתיב אתם דמשמע בשביל שיש אתם עונות אבותם שאוחזין בהן ימקו:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה