אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף טו

דף יד

בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב כהן ואם תאמר ולרבי יהודה מי ניחא והא גבי הקדשות לא פליג אלמא מודה בהקדשות דלא בעינן כהן ואם כן כהן למה לי ויש לומר כיון דלא אתיא לגופיה אלא כהן קמייתא דפרשת ערכין ואינך כולהו מיעוט אחר מיעוט נינהו כדאמר בסמוך לכך מודה רבי יהודה בהקדשות דלא בעי כהן כיון דלית בהו חד מנייהו דאתי לגופיה אבל בתלתא כהן דערכין ובעשרה כהן דקרקעות דחד מנייהו אתיא לגופיה דנבעי כהן לכך סבירא ליה לר' יהודה דחד מנייהו צריך להיות כהן ושמא רבנן ס"ל דכהן קמייתא דאתיא לגופיה משום קרקעות איצטריך ליה ולא משום ערכין דקרקעות חמירי בלאו הכי דבעו עשרה והיינו דנקט ש"ס לשון קושיא

אימא לקטלא הוא דאתי פירוש מדנקט מתני' כמיתת בעלים כך מיתת השור אלמא ס"ל דלא קטלינן ליה ולכך אייתר ליה קרא לדרשה דכמיתת בעלים כך מיתת השור דאי ס"ל דקטלינן ליה והא דשור הנסקל בכ"ג מהיקשא יליף ליה הל"ל שור הנסקל בכ"ג שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת ולישתוק כדקתני הרובע והנרבע בכ"ג שנאמר והרגת את האשה ואומר ואת הבהמה תהרוגו ולא קתני נמי כמיתת איש ואשה כך מיתת הבהמה אלא ודאי מייתורא דקרא יליף ליה ולא מהיקישא לכך פריך מנ"ל דמיותר הוא אימא לקטלא הוא דאתי מיהו כי אתא לקטלא הקישא נמי ילפינן מיניה כמ"ש התוס' בתירוץ שני אבל תירוץ ראשון נראה דוחק דלא משמע כן מברייתא דמייתי בסמוך דתני רמי בר יחזקאל אם בהמה אם איש לא יחיה מה איש בעשרים ושלשה וכו' אלמא דילפינן הקישא אע"ג דבהמה כתיבה ברישא ושמא התוספות סבירא להו דהך קרא דאם בהמה אם איש מיותר הוא מדכתיב ברישא כל הנוגע בהר מות יומת:

אין דנין לא את השבט וכו' פירש"י ז"ל במחני' רובו של שבט שעבדו עוכ"ומ במזיד לכאורה דבריו תמוהים דא"כ מאי פריך כמאן לא כר' יאשיה ולא כר' יונתן דלמא כר' יונתן ס"ל ודוקא רובו קתני אבל כולו לא ועוד דהא מסיק ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך וכ"כ מהרש"ל ז"ל ולאו קושיא היא כל דמתני' דקתני אין דנין לא את השבט ודאי כולה שבט במשמע ומה שפירש"י ז"ל רובו של שבט לא אתי למעט כל השבט דכל שכן הוא אלא משום דקיימא לן בכל מקום דרובו ככולו דמי כתב הכי וכדתנן בסוף מכילתין גבי עיר הנידחת ועיר שיודח רובו אבל ר' יונתן דאמר ממאה ועד רובו של שבט ע"כ דוקא רובו קאמר אבל כולו לא דאי כולו נמי קאמר א"כ מאי עד רובו דקאמר הל"ל ממאה ואילך ועוד דומיא דרבי יאשיה דאמר מעשרה ועד ק' דדוקא עד ק' קאמר והיינו דפריך אלא בשבט שהודח למימרא דבדינא דרבים דיינינן ליה כמאן וכו' דכיון דטעמא דבעינן ע"א בשבט שהודח משום דהוו להו כעיר הנידחת א"כ ע"א וסייף חד דינא אית להו וכי היכי דפליגי רבי יאשיה ורבי יונתן לענין סייף ה"נ פליגי לענין ע"א דמאי שנא וא"כ מתני' דקתני אין דנין לא את השבט דמשמע כל השבט אתיא דלא כמאן ומסיק רבינא דיש לחלק בין ע"א לבין סייף דרבי יאשיה ורבי יונתן דוקא לענין סייף פליגי דלמר בטפי ממאה ולמר בטפי מרובא קטלינן להו כיחיד אבל לענין ע"א ליכא מאן דפליג דע"א בעינן דדוקא איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך וה"ה נמי רובו כדפי' רש"י ז"ל דרובו ככולו דמי בכל מקום וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דבפ"ד מהלכות עובדי כוכבים ומזלות כתב ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט אבל אם הודחו רובו של שבט דנין אותן כיחידים ובפ"ה מהלכות סנהדרין כתב ואין דנין לא את השבט שהודח כולו אלא בב"ד הגדול וצ"ל נמי דס"ל דיש לחלק בין דין סייף לבין ע"א דבסייף אין דנין אלא ממאה עד רובו ולא רובו בכלל דרובו ככולו דמי בכל מקום וכתיב יושבי העיר ולא כרך גדול כמ"ש הרמב"ם שם. אבל לענין ע"א כל השבט נמי ע"א בעינן דדוקא איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא וכו' וה"ה נמי רוב השבט כיון דבכל מקום רובו ככולו וכולו דנקט לאו דוקא:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה