תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף ז
מוטב דליעבדו לעגל אפשר הוי להו תקנתא בתשובה לכאורה תימה והלא עובדי כוכבים ומזלות חמורה משפיכות דמים ומכל עבירות שבתורה וי"ל דאע"ג דעונשו חמירה דכל העובד עובדי כוכבים ומזלות הרי הוא ככופר בכל התורה כולה מ"מ יש לה תקנה בתשובה דכשחוזר וכופר בעובדי כוכבים ומזלות ומודה בהקב"ה חטאו מתוקנת אבל אם ח"ו נהרג אהרן קדוש ה' כהן ונביא לא הוה אפשר לתקן החטא ההוא דאחר שנהרג אי אפשר לחזור ולהחיותו ולכך קנא הכתוב על הריגת זכריה טפי ממה שקנא על חטא עובדי כוכבים ומזלות שעבדו כדאשכחן בכמה מקראות ולהכי בשעה שחטאו ישראל בעגל וחזרו בתשובה צוה הכתוב לעשות לו מקדש לכפר על מעשה העגל כדאיתא במדרש חטאו באלה אלהיך ישראל ונתרצו באלה פקודי המשכן ובשעה שהרגו ישראל לזכריה הנביא אדרבה גרמו בזה שהחריב הקב"ה את מקדשו משום דלא הוה אפשר בתשובה וכתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו והיינו דומיא דפוריא בר שיתין גרמידי דבית המקדש נמשל למטה שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו' ולבסוף כתיב איזה בית אשר תבנו לי הרי דפוריא בה שיתין גרמידי לא הוה סגי ליה:
כאלו נטעו אצל מזבח וכו' כלומר כאלו הכניס האשרה לבית המקדש ח"ו דמזבח ה' במקדש הוה ונראה דהיינו הא דאיתא בפ"ק דגיטין כה אמר ה' הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבוה והגבוה השפיל מאי זאת לא זאת דרש רב עוירא בשעה שאמר הקב"ה לישראל הסר המצנפת והרם העטרה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע זאת להם לישראל שהקדימו לפניך נעשה לנשמע כלומר שע"י כן זכו ישראל למצנפת ועטרה דהיינו כהונה ומלכות שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ותרגם יונתן ואתון תהון קדמי מלכין קטירין כלילי וכהנין משמשין אמר להן לא זאת לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו אליל בהיכל דלכאורה יש להקשות הא דקאמר ש"ס והעמידו אליל בהיכל מנא ליה דאמר הכי דלא נזכר הך מלתא בהאי קרא דדריש ונראה דפירושי קמפרש לה דכיון שהגביהו את השפל והבזוי והעמידוהו להיות דיין והשפילו את הגבוה שהניחו את הת"ח והשפילוהו ולא העמידוהו נמצא דהעמידו אליל בהיכל דכל המעמיד דיין שאינו הגון במקום שיש הגון הוה ליה כאלו העמיד אשרה אצל מזבח ה' דהיינו אליל בהיכל כדפירש' כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו כלו' שהפורענות מזומנת לפניו לבא מיד כמו שנאמר עתה אקום יאמר ה' אלוה הבא בשביל כסף וכו' נראה דהיינו דוקא בדלא גמיר ואין מעמידין אותו אלא בשביל עשרו בלבד אבל אם הוא גמיר אלא דאיכא נמי התם דגמיר טפי מיניה ומעמידין את זה דלא גמיר כולי האי מפני עשרו אע"ג דלאו שפיר הוא למיעבד הכי כדתניא בר"פ אחד דיני ממונות צדק צדק תרדף הלך אחר ב"ד יפה מ"מ אינו עובר בלאו דלא תעשון אתי אלהי כסף וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות סנהדרין שכתב שם וכן אמרו חכמים לא תעשון אתי אלהי כסף אלוה הבא בשביל כסף וזהב זה דיין שמינוהו מפני עשרו בלבד ע"כ משמע דס"ל דאינו עובר אלא אם כן ממנין אותו מפני עשרו בלבד דלא גמיר אבל אם הוא גמיר אינו עובר: