תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף ו
לא דכ"ע דין בשלשה כתבו התוס' תימה דלא קאמר לשמואל ודאי תנאי הוא לר' אבהו מי לימא תנאי היא דכה"ג אורחא דש"ס בכל דוכתא נראה דלא קשה מידי דלימא כתנאי אמילתא דר' אבהו לחודא קאי ולא אמילתא דשמואל דהא דשמואל אתיא ככ"ע דאיכא למימר דס"ל כרב אחא בריה דרב איקא דמדאורייתא חד נמי כשר מדכתיב בצדק תשפוט ומתני' דבעי ג' מדרבנן הוא משום יושבי קרנות וס"ל דדוקא לכתחילה הוא דבעינן ג' גזרינן משום יושבי קרנות אבל בדיעבד לא גזרינן ולכך שנים שדנו בדיעבד דיניהם דין ודכ"ע מקשינן פשרה לדין הלכך ליכא מאן דפליג דמדאורייתא פשרה ביחיד מיהו מדרבנן פליגי דרבנן סברי דמדרבנן נמי פשרה ביחיד אפי' לכתחילה דדוקא גבי דין שייך למיגזר משום יושבי קרנות שאין בקיאין בטיב דינין ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי אבל פשרה אפי' מאן דלא גמיר מצי למיעבד פשרה שפיר ור' מאיר סבר דבפשרה נמי לכתחילה בעינן שלשה מדרבנן משום יושבי קרנות דצריך לעשות פשרה קרוב לדין כדאמרי' צדק צדק חל אחד לדין ואחד לפשרה ומי שאינו בקי בדינים לא מצי למיעבד פשרה הלכך לכתחלה נמי שלשה בעינן אבל בדיעבד לכולי עלמא באחד סגי אבל אדרבי אבהו פריך שפיר דכיון דאמר שנים שדנו אין דיניהם דין אפי' בדיעבד אלמא לא דריש בצדק תשפוט וס"ל דמדאורייתא תלתא בעינן מדכתיב אלהים תלת זימני לכך פריך לימא כתנאי דסברוה דכ"ע מקשינן פשרה לדין וא"כ ע"כ בהא קמיפלגי דמ"ס דין בשלשה ומר סבר דין בשנים נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע כתבו התו' כגון שכבר דקדקו בדין היטב וכמו גמרו את הדין דלא מיחסר אלא איש פלוני אתה חייב וכו' וזה דוחק לכך נראה כדפירש"י ז"ל שכבר אמרו איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ושייך שפיר ביצוע אפי' אחר שנפסק הדין לגמרי דלפעמים א' רך וא' קשה ונתחייב הקשה ואינו רוצה לקיים הפסק וסומך עצמו על אלמותו שלא יכוף אותו הדיין בחרמות ונידויין וע"י כן פעמים שהדיין מפייס את הרך ומדבר על לבו שיתפשר עמו עדיין אע"ג שכבר זכה בדין כדי שלא ירדפנו הקשה לכ"ק דאחר שנגמר הדין אסור לו לדיין לבצוע אלא צריך לכוף את החייב עד שיקיים את הפסק דין
אלא יקוב הדין את ההר נקט הכי לפי שלפעמים נראה הדבר בעיני הדיין קשה כהר כשיפסוק שורת הדין לחייבו לגמרי או לפוטרו לגמרי ולכך הוא רוצה לעשות פשרה ביניהם ולהכי קאמר יקוב הדין את ההר דלאו בדידיה תליא מלתא כי המשפט לאלהים הוא:
וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך ניאץ ה' ס"ל דאשמעינן הכתוב דלא תימא מצוה נמי קעביד במה שמחייבו מחצה לכך קאמר שהמברך אותו ניאץ ה' דמצוה הבאה בעבירה היא כיון דפוטרו ממחצה שלא כדין ולאו מצוה היא כלל ורבי אליעזר נמי מוקי לקרא בכי האי גונא שאם גזל סאה של חטים כו' והפריש חלה ומברך אשמעינן הכתוב דלא תימא מצוה נמי קעביד במה שמברך השם קמ"ל דמנאץ את השם דמצוה הבאה בעבירה לאו מצוה היא ור"מ נמי מוקי קרא בכה"ג דאשמעי' הכתוב דלא תימא אע"ג דחטא יהודה במה שאמר למוכרו מ"מ מצוה נמי עבד במה שהצילו מן המיתה שלא הרגוהו אחיו לכך קאמר דהמברך את יהודה מנאץ דלאו מצוה עבד דמצוה הבאה בעבירה לאו מצוה היא כלל:
ואמר רב חנן לא תכניס דבריך מפני איש כתבו התו' גבי רש ועשיר לא שייך לשון יראה שאינו ירא מפניהם משמע דסבירא להו דגבי רך וקשה דריש לא תגורו לשון יראה ולא ל' הכנסה ותימה דא"כ מאי ראייה מייתי מקרא דלא תגורו מפני איש והא קרא סתמא כתיב ומנא ליה לחלק בין קודם ששמע דבריהן ואינו יודע להיכן הדין נוטה לבין אחר ששמע דבריהן ויודע להיכן נוטה אימא דאפי' קודם לכן נמי אינו רשאי לומר איני נזקק לכם לכך נראה דהש"ס דמייתי הא דאמר רב חנן לא תכניס דבריך אתרוייהו קמייתי ליה ורב אלפס ז"ל לא גריס הא דרב חנן בתר מילתא דרבי יהושע בן קרחה אלא לעיל גרס ליה בתר מילתא דרבי שמעון בן יהודה דאמר שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה וכו' שנאמר לא תגורו מפני איש ואמר רב חנן וכו' אלמא דטעמא דרבי שמעון נמי הוא משום דמפרש לא תגורו לא תכניס דבריך ומשום דשינה הכתוב את לשונו דהוה ליה למיכתב לא תיראו מפני איש וכתב לא תגורו לכך מפרש ליה ל' הכנסה והשתא אתי שפיר דמוקי ליה לקרא לבתר דשמע דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה דוקא משום דבכי האי גונא שייך שפיר למימר לא תכניס דבריך כיון שהוא יודע הדין כבר והדבר ברור לו והוא מכניסו ואינו מוציאו אבל קודם ששמע דבריהן וכן קודם שיודע להיכן הדין נוטה לא שייך למימר לא תכניס דבריך דכיון שעדיין אינו יודע דבר אינו מכניס שום דבר: