תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור
דף ה
דן אפי' יחידי כתבו התו' ומכאן דסתם שלשה יכולין לדון את האדם בעל כרחו וכו' אבל ממתני' דקתני דיני ממונות בשלשה וע"כ יכולין לכוף קאמר דבקבלה אפי' חדא נמי סגי אין להוכיח לסתם שלשה שאינם ממונים להיות דיינים שיכולין לכוף דמתני' בממונים לדיינים איירי דקאי אקרא דשופטים ושוטרים תתן לך וגו' ואשמעינן דלדיני ממונות צריך למנות שלשה ולדיני נפשות עשרים ושלשה וכן כולן אבל מכאן יש להוכיח דאפי' סתם ג' יכולין לכוף
אילימא משום דלא חכים פירוש ואע"ג דבקיאי במומי לא מהניא דתרתי בעינן שיהא בקי במומין שמכיר בראיית עין בין מום קבוע למום עובר וגם צריך שיהיה מומחה ויודע הלכות מומין דקיימא לן אפי' נקטעה ידו או רגלו אינו רשאי לשוחטו אלא על פי מומחה שיורה לו שהוא מום הראוי לשחוט עליו לכך קאמר הא אמרי' דחכים טובא ופשיטא דמומחה הוא. והשתא ניחא דפריך תרתי ולא פריך דמעיקרא יתיר בכורות אל יתיר מ"ט אילימא משום דלא בקי במומי והאמר רב שמנה עשר חדשים וכו'
וטעו נמי בהא מי קרמיון וכו' נראה דאיצטריך למימר הכי דלא תיקשי מאי סלקא דעתייהו שסמכו עליו לגבל עיסותיהן בטומאה ולא שאלוהו תחילה מאי הפרש יש בין מי נהר למי בצעים והא קרא וכי יתן מים על זרע סתמא כתיב ועוד כיון דאין שום סברא לחלק בין מים למים הוה להו למיסק אדעתייהו שמא טעו בין ביצים לביצים לכך קאמר דטעו בהא דתנן מי קרמיון וכו' דאינהו סברי דכיון דאשכחן לגבי חטאת שיש הפרש בין מי בצעים למי נהר אלמא דמי בצעים לאו בכלל סתם מים נינהו אם כן ה"ה נמי לענין הכשר ולכך סמכו על ההוא תלמיד ולא שאלוהו מידי ולא עלה על דעתן שטעו ובערוך ערך בין גריס וטעו בהו ולא גריס וטעו נמי בהא ולפי זה ניחא טפי:
אלא אם כן רחוק ממנו וכו' כתבו התוספות התם בפניו ממש איירי ולפי זה אפילו את"ל דכפרי תוך שלש פרסאות הוה ניחא אבל למה שכתבו בסמוך דהכא איירי בתלמיד חבר ולכך שרי חוץ לשלש פרסאות צ"ל דכפרי חוץ לשלש פרסאות הוה
אלא א"כ רחוק ממנו שלש פרסאות כתבו התו' דהא דרב המנונא לא אורי בחרתא דארגיז בשני דרב הונא אע"ג דחוץ לג' פרסאו' הוה משום דלא הוה נטל רשות מרבו וקשה דהא טעמא דגזרו דתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו לאו משום כבוד רבו הוא אלא כדי שיבדקנו רבו אם לשונו פתוח הוא אם לאו שלא יטעו בדבריו והתם משמע בהדיא דהא לא אורי רב המנונא משום כבודו דרב הונא רביה הוא דעביד הכי דתלמיד המורה בזמן שרבו קיים אפקורותא הוא וחייב מיתה כדאיתא התם ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תלמוד תורה משמע דסבר דהא דקתני תלמיד אל יורה במקום רבו אא"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות איירי שאינו קובע עצמו להורות אלא מורה הלכה לשואלו באקראי בעלמא וכן משמע קצת לישנא דתלמיד אל יורה הלכה משמע הלכה אחת ולכך שרי חוץ לג' פרסאות ורב המנונא דלא אורי היינו שלא רצה לקבוע עצמו להורות שם ואם נטל רשות מרבו כתב הרמב"ם ז"ל שם דשרי חוץ לג' פרסאות אשי' לקבוע וא"כ צ"ל דרב המנונא לא נטל רשות מרבו מיהו קשה דלפי זה הא דגזרו דתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו אפי' באקראי בעלמא קאמר דלקביע קודם ההוא מעשה נמי הוה אסור אא"כ נטל רשות מרבו וא"כ אמאי כתב הרמב"ם ז"ל שם היה בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר להשיב משמע אפי' בלא נטל רשות מרבו ואמאי נהי דמשום כבוד רבו ליכא תיפוק ליה דצריך ליטול רשות כיון דגזרו דתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו לראות אם לשונו פתוח הוא אם לאו גם מ"ש בבית יוסף בטור י"ד סימן רמ"ב דתנחום בריה דר' אמי נמי אקראי בעלמא הוה מדקאמר איקלע לאתר קשה דמאי איצטריך לפרש הכי דלמא נטל רשות מרבו הוה ולכך הוה שרי ליה להורות חוץ לג' פרסאות.