אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף קמא

דף קמ

ובצים לאפרוחים פירש רש"י ז"ל ועל כרחך קן מכל מקום לרבות ביצה אחת ואפרוחים וביצה אורחא דקרא הוא למינקט רבים וכה"ג כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה"ש היתה רובצת על אפרוח אחד או על ביצה אחת חייב לשלח המוצא קן על פני המים או על גבי בעלי חיים חייב לשלח לא נאמר אפרוחים או בצים ולא נאמר בכל עץ או על הארץ אלא שדבר הכתוב בהווה צריך לומר דחד מלתא היא ובכסף משנה כתב שם מ"ש רבינו לא נאמר אפרוחים או ביצים איני יודע לו טעם ולפי מה שפירש' ניחא דארישא דמלתא קאי:

א"ל שלח אפילו סאה פעמים לכאורה משמע מדכתיב שלח סתמא קאמר הכי ואם כן בכל מה שכתוב בתורה סתמא נמי אמרינן הכי ותימה דמתניתין לא משמע הכי דקתני שלחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר הלח השלח מדמייתי' ראיה מקרא דשלח תשלח משמע דמיתור או מלישנא דשלח תשלח דריש הכי ויש לומר דמלישנא דקרא דריש לה מדלא קרינן ליה שלח בשב"א אלא שלח לאו לשון ציווי הוא אלא לשון פעול משמע שמחוייבים לעשותו תמיד כמה וכמה פעמים כדפירש רש"י ז"ל גבי זכור את יום השבת לשון פעול הוא וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת וכו' וכן צריך לומר בפרק אלו מציאות דקתני התם החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה שנאמר השב תשיבם ומפרש בש"ס השב אפי' מאה פעמים וקתני נמי התם פרק וטען אפי' ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר עזוב תעזוב ומשרש בש"ס נמי הכי וכן הוכח תוכיח פתוח תפתח והיינו משום דכולהו לשון פעול הן:

עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה בכסף משנה כתר יש לתמוה דהאי מעיקרא אין כאן אלא לא תעשה בלבד דלא תקח ואם לקחת אין כאן אלא עשה לבד וי"ל דקרא הכי משמע תשלח את האם ולא תקחנה על הכנים וכן פירש"י עשה ולא תעשה תשלח ולא תקח אבל קשה דהיינו לרבי יהודה דאמר מעיקרא משמע אבל לרבנן דסברי דמשלח ואינו לוקה קרא הכי משמע לא תקח האם ואם לקחת שלח וצ"ע ע"כ ונראה דלאו קושיא היא דטעמא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה משום סברא לעבור שתי עבירות כדי לקיים מצוה אחת והכא נמי אי אפשר לקיים גמר עשה דמצורע אא"כ יעבור בלא תעשה ועשה דכשנוטלה עובר בלא תקח וכששוחטה עובר בעשה דשלח תשלח ונהי דלאו בבת אחת קא עבר עלייהו מ"מ כיון דלא מני מקיים גמר עשה אא"כ יעביר בשתים לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה:

הניחא למאן דהני קיימו ולא קיימו פירש"י ז"ל דלא מקרי קיימו אא"כ מקיים העשה תוך כדי דיבור אחר שעבר הלאו ובפרק אלו הן הלוקין פי' דקיימו היינו כשמזהירין אותו ס"ד לקיים העשה הוא מקיימו ועיין בערוך ערך קם

שהרי אמרה תורה שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו דהיינו כדי שיהא מותר לבא עליה דהמקנא לאשתו ונסתרה ואינו יודע אם נטמאה אסורה לו עד שמשקה מים המאררים. ולהכי נקט גדול שלום שבין איש לאשתו רמז לתשמיש המטה כדאיתא בפרק שואל משיב שלום בבית בטל והשתא אתי שפיר דקאמר והאי מצורע כיון דכמה דלא מטהר אסור בתשמיש המטה וכו':

ואי איתא להא דא"ר יוסי בר חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן וכו' תימא כי ליתא לדר"י יוסי בר חנינא נמי תיקשי דהא חצרו של אדם קונה לו מדאורייתא כדאמרינן בפ"ק דבבא מציעא ונהי דלא קני ליה אלא מדעתו מ"מ אמאי חייבות בשילוח והא מיד כשנודע לו שהבצים בשובך קניא ליה חצרו וא"כ קרו כאן כי יקרא פרט למזומן וליכא למימר דלא קרי ליה מדעתו אא"כ ידע בהו מעיקרא כי אתו לחצרו אבל אם נודע לו אחר שבתו לחצרו לאו מדעתו קרי ליה דבפרק השור לא משמע הכי כמ"ש שם ושם מפורש:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה