תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קמ
שלא יזדווג לה אחרת קודם שלוחיה אכל אחר ששלחה אם באה לידו מותר לזווג לה דאפילו באכילה מותרת דלא אמרה תורה שלח לתקלה. כתבו התוספות ואם תאמר וחיות למה לי וי"ל דרבא ורב נחמן בר יצחק לא פליגי אהדדי ותרי מעוטי חד לדמר וחד לדמר וקשה כיון דמינהו לא פליגי כולהו נמי לא פליגי וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל דכולהו לא פליגי שכתב בפי"א מהלכות טומאת צרעת אין לוקחין שתי הצפרים מצפרי עיר הנדחת ולא מצפרים שהחליפן בע"א ולא מצפרים שהרגו את הנפש וכתב בכסף משנה כם דסבור רבינו דהנך אמוראי לא פליגי לענין דינא ואי תרי מיעוטא איצטריך חד לדרב נחמן בר יצחק וחד לדרבא אם כן הא דרב פפא והא דרבינא מנא לן. לכך נראה דכולהו מטהורות ילפינן להו דטהורות משמע ולא אסורות וכל הנך מילי בכלל אסורות נינהו דהי מינייהו מפקת כיון דכולהו אסורות הן ומשולחת דמצורע קודם שלוחיה נמי אסורה וכן משמע במסכת נגעים פרק י"ד דתנן התם נשפך הדם תמות המשתלחת משמע דשחיטת הציפור קובעת ונאמרה גם המשתלחת עד אחר שלוחיה דלא אמרה תורה שלח לתקלה וחיות וכתב רחמנא אתיא לשום דרשה אי נמי חיות ולא שחוטות כדאיתא בת"כ ומייתי לה הרמב"ן ז"ל בפרשת מצורע ועוד י"ל דחיות איצטריך שחיין ראשי אברים כדאמר לעיל וכן משמע מדברי הרמב"ן ז"ל בפ' מצורע שכתב וכן הזכירו בש"ס בפרק שלוח הקן ושם העלה כי חיות שחיין ראשי אברים שלהן למעוטי מחוסר אבר ודרשו טהורות למעט אסורות כגון צפרי עיר הנדחת ועוף שהרג את הנפש ומחליפן כע"א משמע דס"ל דלפי המסקנא נמי איצסריך חיות להא דבעינן שחיין ראשי אברים אבל תימה דלמה לי קרא להכי תיפוק ליה מהא דתנא דבי רבי ישמעאל דעשה בו מכשיר כמכפר מה מכפר מחוסר אבר אסור אף מכשיר כן וי"ל דמהא דתנא דכי רבי ישמעאל לא שייך למעוטי מחוסר אבר אא"כ אפי' כל מומין נמי וקיימא לן דאין מומין פוסלין אפי' בחטאת העוף ועולת העוף וכ"כ בהדיא רבינו שמשון ז"ל בפרק ארבעה עשר דנגעים:
והיכא איתמר דרב כהנא אהא דתניא וכו' וא"ת ואמאי אמר רב כהנא למילתיה אברייתא ולא אמרה אמתני' דטעמא נמי הוי משום תקח לך ולא לכלבך וי"ל דאי לאו ברייתא איכא למימר דטעמא דמתניתין דעוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא דפטור מלשלח משום דמקשינן אפרוחים להם מה עוף סמא לא אף אפרוחים טמאים לא אבל ברייתא קתני אם טרפה חייב בשלוח אפרוחים טרפות פטור מלשלח אלמא ס"ל דלא מקשינן:
שני סדרי בצים זו על גב זו מהו פי' רש"י ז"ל אם נתכוין ליטול התחתונים מי הוו אמצעי' חציצה ופטור מלשלח או לא וכ"כ הטור ורבינו נסים ז"ל ותימה דהא תנן לקמן אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב וכיון דחייב לשלח אפילו רוצה להניח את הבנים א"כ כי נתכוין ליטול את התחתונים מאי הוי אכתי חייב לשלח בשביל העליונים דאסור ליטול את האם מעל הבנים אפי' כשמניח את הבנים והתוס' כתבו דקמיבעיא ליה אי מצי ליטול התחתונים קודם שילוח ולפירוש' לא הוי דומיא דשאר בעיי דבכולהו קמיבעיא ליה אי חייב לשלח או ל
יונה על ביצי חסיל מהו מדלא קמיבעיא ליה ביונה על ביצי יונה אחרת משמע דבחד מינא לא קמיבעיא ליה דחייב לשלח וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בסי"ב מה"ש שכתב היתה רובצת על בצים שאינן מינה והן טהורין הרי זה משלח ואם לא שלח אינו לוקה משמע דבחד מינא לוקה ומ"ש הטור בסימן רצ"ב וכן אם האם רובצת על בצים שאינן שלה פטור צ"ל דאיירי שרובצת על בצים של מין אחר:
לא על גביהן דומיא דביניהן וכולי לכאורה תימה דמאי איצטריך למימר דאמרינן דומיא איפכא ולא דחי דלא אמרינן דומיא כלל. וי"ל דע"כ צ"ל דעל גביהן דומיא דביניהן קתני דאי לא"ה למה ליה למיתני כלל דעל גביהן חייב לשלח והא קרא בהדיא כתיב והאם רובצת על האפרוחים שלח תשלח ולכך פריך מאי לאו להכי קתני דעל גביהן חייב לשלח לאשמעינן דלא מיחייב כל גביהן אלא בדנגעה בהו דומיא דביניהן אבל רובדי אילן פטור ומשני דאדרבא להכי קתני דעל גביהן חייב לאשמעינן דמחייב על גביהן אפי' בדלא נגעה עלייהו דומיא דביניהן והתוספות כתבו דמשמע הא מן הצד נגעה ואין דבריהם מוכרחים דאיכא למיתר דלא נחית תנא לאשמעינן אלא הך רובא דעל גביהן חייב אע"ג דלא נגעה עלייהו דומיא דביניהן מיהו כלא נגעה כלל נמי מחייב: