אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף קלט

דף קלח

הא דאמר הרי זו לאו בדאמר הרי זו דוקא איירי דכי אמר נמי הרי עלי ומרדה אכתי בבי גזא דרחמנא הוא כדפירש"י ז"ל ולא פקעה קדושתה אלא ה"ק הא דאמר עלי דוקא איירי והא בדאמר הרי זו נמי איירי בסתם מקדיש:

חומר בכסוי הדם משלוח הקן כו' כתבו התוספות תימה אמאי לא תני שכסוי הדם נוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות י"ל דטעם מצות שלוח הקן הוא ללמד אותנו מדת הרחמנות כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשת כי תצא לפי שהאם מגדלת את הבנים והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהן שלא ילקחו ולכך כשהוציא' מתחת ידו וחזר וצד אותה מותר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות שחיטה ומהאי טעמא בקורא נקבה דברי הכל חייב כדאמר לקמן אפילו אין הבנים שלה לפי שדרכה הוא לגדלן והאם רובצת קרינן ביה ושעם זה לא שייך בזכר הרובץ על האפרוחים או על הבצים ולכך לא מצי למיתני חומר בכסוי הדם שנוהג בזכרים וכו' דהא דאין שלוח הקן נוהג בזכרים לאו משום חומרא וקולא הוא אלא משום דלא שייך טעמא דשלוח הקן בזכרים אבל מה שאין שלוח האם נוהג במזומן ובחיה אע"ג דשייך בהו ע"כ משום חומרא וקולא הוא לכך קתני להו:

לומר לך מה דרך שאין קנו בידך אף כל וכו' פי' דלא מחייב בשלוח אלא בשאינו מזומן אבל מזומן לא ומעיקרא דיליף מנייהו רשות היחיד ורשות הרבים אסמכתא בעלמא הוא ואלו לא נאמר קאמר דאלו לא נאמר בכל עץ או על הארץ לרבות כל דבר הוה ילפינן רה"י ורשות הרבים מלפניך בדרך אבל השתא ילפינן מיניה מזומן ושאינו מזומן. וצ"ל דהא נמי אסמכתא בעלמא הוא ואלו לא נאמר קאמר דאלו לא נאמר כי יקרא דילפינן מיניה פרט למזומן הוה ילפינן לה מלפניך בדרך אבל השתא דכתב לן רחמנא כי יקרא ודרשינן מינה פרט למזומן ס"ל לתנא דברייתא דלפניך הדרך אתיא לכדמסיק ש"ס בסמוך לפניך לאתויי שהיו לפניך ומרדו בדרך לכדר' יהודה וכו' דלאו סוגי' הוא למימר דמסתמ' דש"ס אתי לאיפלוגי אברייתא אלא פירושי קמפרש לה. ונראה דרישא דברייתא דקתני יכול יחזור בהרים וגבעות ת"ל כי יקרא נמי אסמכתא בעלמא היא דאין סברא שיתחייב אדם לחזור בהרים לקיים מצות שלוח הקן ותדע דהא בהשבת אבדה נמי כתיב השב תשב שני פעמים וכן גבי פריקה וטעינה דכתיב הקם תקים עזב תעזוב ולא כתב לן קרא שום מיעומא דלא תימא נמי שמחויב האדם לחזר אחד מצות פריקה וטעינה והשבת אבדה אלא ודאי קרא נמי לאו סברא הוא כלל והכי נמי לא איצטריך קרא להכי ולא הוי אלא אסמכתא דגופא דקרא איצטריך להא דדרשינן כי יקרא פרס למזומן דברייתא היא בספרי וליכא מאן דפליג בהכי:

הכי גרסינן יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקנו בספיחים:

משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר והיו ימיו פאה ועשרים שנה נראה דלכך אמר להם משה לישראל קודם מותו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבת וה' אמר מלי וגומר דמאי איצטריך ליה להגיד להם מספר שנותיו כמה הם ולא אמר להם סתמא הנני זקנתי לא אוכל עוד וגו' חלא כך חמר להם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום נמצא שהגיע קני למות שכך רמז עלי התורה בשגם הוא בשר והיו ימיו וגומר ואל תאמרו נהי שכבר נשלם מספר שנותי אכתי אפשר שתחיה כמה ימים וחדשים כדי להעבירכם את הירדן לכך תמר להם וה' חפר אני נא תעבור את הירדן הזה ורש"י ז"ל פירש שם וה' אמר אלי לפי שה' חמר חלי ולפי מה שפירש' ניחא דתרי מילי נינהו:

אמרי קירי כירי משמע דקירי בקו"ף הוא חדון וכירי בכ"ף הוא עבד וכן משמע מההיא דעירובין דמייתי רש"י ז"ל ובפרק אין מעמידין קאמר נמי מחרי ותלת קיראי שמי לי פי' אדוני' וקשה דבמדר' במדבר רבה פ"ד משמע דכירי בכ"ף הוא אדון דדרוש התם קרא ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' מהו מכרכר שהיה מקיש ידיו זו על זו וטופח ואומר כירי רם והיינו נוטריקון של מכרכר כנפי מעלה אפר כן משמע דכירי בכ"ף הוא אדון:

ת"ש תבנית כל צפור כנף אף על גב דכל צפור כל כנף דפריך מניה בסמוך כתיב ברישא לא פריך מיניה מעיקרא משום דכל כנף משמע ספי טמא וחגבים מריבויא דכל ולא אלים למיפרך מיניה ולהכי פריך נמי מקרא דתהלים כרישא:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה