אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף קלה

דף קלד

ראשית הגז פרק אחד עשר

סלקא דעתך אמינא ליפרוק וליתיב ליה כתבו התוספות תימה אמאן קאי אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא הוה וכו' ובעלים שהקדישו נמי אמאי מחייבי וכו' וכ"כ בריש פרק כיסוי הדם דמוקי ש"ס הא דקתני אבל לא במוקדשין בקדשי בדק הבת ופריך וליפרקינהו וליכסינהו וכתבו שם התוספות תימה מנלן שצריך לפדותו ולחייבי בכסוי ועוד תימה בשמעתין אמאי לא משני מעיקרא הב"ע בקדשי בדק הבית סלקא דעתך אמינא ליפרוק להו וליגזז וליתיב ליה קמ"ל דתו לא הוה מצי פריך והא בעינן העמדה והערכה הניחא למ"ד כו' וכן קשה בסמוך דמוקי לה רבא במקדיש גיזה עצמה אמאי לא מוקי לה במקדיש את כולה סד"א ליפרוק וליגזז וליתיב לה אמר קרא גז צאנך תתן לו מי שאין מחוסר אלא גזיזה וכו' ונראה דלא קשה מידי דלהכי לא מצי לשנויי מעיקרא הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית סלקא דעתך אחינא ליפרוק להו וליגזז וליתיב ליה דמהיכא תיתי לחייב בעלים שהקדישו למיפרקינהו כדי לקיים מצות ראשית הגז דודאי לא רמיא עליה דאיניש לגזוז את הצאן כדי שייקים מצות ראשית הני ולא רמיא נמי עליה דאיניש לשחוט חיה ועוף כדי לקיים מצית כסוי הדם דלא מחייב רחמנא בראשית הגז אלא היכא שכבר גזז ולא מחייב בכסוי הדם אלא היכר שכבר שחט מיהו היכא דשחט כבר רמיא עליה למעבד כל מה דאפשר ליה כדי לקיים מצות כסוי דבשוחט תליא רחמנא כתיב ושפך את דמו וכסהו כל ששוחט במשמע אפי' שחט שחיטה שאינה ראויה כגון עופות שהקדישן לבדק הבית כל היכא דאפשר להן לתקן הדבר דלהוי שחיטה ראויה רמיא עליה למעבד הכי כין דשחט לכך פריך בר"פ כסוי הדם וליפרקינהו וליכסינהו דכיון דאפשר לאפרקינהו עליה רמיא למעבד הכי והכא נמי גבי ראשית הגז אי לאו דכתיב צאנך ולא של הקדש ה"א דהיכא דגזז כבר רמיא עליה למעבד כל מה דאפשר ליה כדי לקיים מצות ראשית הגז דבגיזה תליא רחמנא מדכתיב ראשית גז כל הגוזז במשמע אפילו גזז צאן שהקדיש לבדק הבית דכיון דאפשר לתקן הדבר למיפרק הגיזה עליה רמיא למעבד הכי כיון דגזז לכך כתב רחמנא צאנך ולא של הקדש. וכן משמע בהדיא מדלא נקט ש"ס סתמא סד"א הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו ליתיב ליה דמאי איצטריך למימר היכא דגזז ליה ליתיב ליה אלא ודאי צ"ל דידע ש"ס דלא שייך למיתב כיון דקדיש לה ועל כרחך צ"ל כדמסיק דסד"א דלפרוק וליתיב ליה ולכך איצטריך למימר היכא דגז ליה ליתיב ליה דאי לאו דגז ליה לא רמיא עליה למיפרק כדפי' אלא כיון דכבר גז ליה אי לאו דכתיב צאנך ה"א דבגוזז תליא רחמנא למעבד כל מה דאפשר ליה כדי לקיים מצות ראשית הגז כיון דגזז כבר. ורבא נמי כיון דמוקי לה במקדיש גיזה לחודא ורוצה שתהיה גוף הבהמה חולין א"כ על כרחו צריך לגוזזה וליתן הגיזה לבדק הבית לכך אתי שפיר הא דקאמר סלקא דעתך אמינא ליגזז וליפרק וליתיב ליה כלומר כיון דצריך ליגזז ה"א דבתר דגז ליה רמיא עליה למיעבד כל מה דאפשר ליה כדי לקיים המצוה וליפרוק וליתיב ליה דבגוזז תליא רחמנא אמר קרא גז צאנך וכו' אבל בהקדיש כולה לא שייך למימר דסד"א לפרוק וליגזז כולי דמהיכא תיתי לחייב בעלים למפרקינהו ובהכי ניחא טפי אוקימתא דר' מני דאמר סד"א ליגזז וליתיב ליה דכיון דלא אקדיש הגיזה על כרחו צריך ליגזז וה"א דלגזז וליתיב ליה:

ורבנן לא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ראשית כתבו התוספות וא"ת לרבנן נמי תיקשי לא לכתוב צאנך ולא ראשית ואנא ילפינא מדגנך דשותפות עכו"ם פטור דמדאמרי רבנן לעיל ראשית הפסיק הענין וי"ל דרבנן לדבריו דרבי אלעאי קאמרי לדבריך דבעינן למילף מרישיה דקרא הא ראשית הפסיק הענין ודבריהם תמוהים דאם כן מנא ליה לש"ס למימר הכי דרבנן משיבין תשובה לרבי אלעאי לדבריו כיון דהך תשובה לא נזכרה בברייתא וכי האי גוונא הקשו התו' בפרק גיד הנשה בד"ה מאי טעמא דרבנן בריה הוא לכך נר' דהקושיא מעיקרא ליתא דודאי לרבנן נמי אי לאו דכתיב ראשית הוה ילפינן שותפות עכו"ם דפטור מרישא דקרא מיהו השתא דכתב רחמנא ראשית והפסיק הענין סבירא להו לרבנן דלכך הפסיק הענין כי היכי דלא תיליף ראשית הגז מתרומה וטעמא דמלתא כי היכי דלא תיליף נמי מתרומה אי מה תרומה מחדש על הישן לא אף ראשית הגז וכו' אי מה תרומה בעינן ראשית ששיריה ניכרין אף ראשית הגז וכו' וכן שאר מילי דבעי למילף לקמן מתרומה וכיון דעל כרחך צריך להפסיק הענין לכך איצטריך צאנך:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה