תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קלד
ורמינהו חורי הנמלים וכו' כתבו התוספות דמדרבנן נמי פריך וכו' הוצרכו לכתוב כן מדפריך בתר הכי והא טעמא קאמר ואי רבנן לא סבירא להו האי טעמא אם כן מאי פריך דלמא מתניתין נמי לית להו האי טעמא מיהו קשה כיון דמדרבנן נמי פריך א"כ האי משני ליה בלשון יחיד אני שונה אותה כי שנאה בלשון יחיד מאי הוי אכתי תיקשי מרבנן ודוחק לומר דהא דקאמר בלשון יחיד אני שונה אותו קאי נמי אמילתא דרבנן ונראה לפרש דרבנן ואית להו העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית לאו ספוקי מספקא להו אלא סבירא להו דעליונים ודאי של עניים הן והתחתונים ודאי של בעל הבית הן כמ"ש רבינו שמשון ז"ל בפי' המשנה פ"ד דפאה דרבנן סבירא להו דיש לברר הדבר כדמפרש בירושלמי רבי יהודה בשם שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקים שכשהתבואה יבשה ומתלבנות קוצרים אותה וטעמא דרבי מאיר מפרש שם משום דאי אפשר לגורן בלא ירוקים. וכיון דלרבנן עליונים ודאי של עניים ותחתונים ודאי של בעל הבית ליכא למשמע מנייהו מידי לא תיובתא א ולא סייעתא דכיון דמדרישא איכא למידק סייעתא ומסיפא איכא למידק תיובתא לא שמעינן מינייהו מידי לכך פריך שפיר מדרבי מאיר דאמר בהדיא ספק לקט לקט ואיכא למימר דרבנן נמי אית להו הכי דדיוקא דסיפא עיקר דכל כמה דאיכא למימר דלא פליגי עדיף טפי והשיב בלשון יחיד אני שונה אותה ומדרבנן נמי לא קשיא דאיכא למימר דדיוקא דרישא עיקר ופריך והא טעמא קאמר ואיכא למימר דרבנן נמי אית להו האי טעמא דדיוקא דסיפא עיקר כדפירש'
דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב עני ורש הצדיקו נראה דטעות נפל בספרים והכי איתא בירושלמי מניין שספק לקט לקט ר' שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן אמר עני ורש הצדיקו הצדיקוהו במתנותיו ריש לקיש אמר בשם בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו אין אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו
והיכי עביד הכי והכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו משמע דלא פריך אלא בשום דקדים רבי אסי ונטלן מעצמו אבל אי הוי יהיב ליה וקבלן שפיר דמי וקשה דהא אכתי הוה מצי לאקשויי מהא דתניא הצנועין מושכין ידיהן והגרגרנים נוסלין כדאמר לעיל. והרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות בכורים כתב לא יחטוף הכהן המתנות ולא ישאל בפיו אא"כ נותנין לו בכבוד נוטל ובזמן שהם רבית בבית המטבחיים הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלין וכ"כ הטור בסימן ס"א ובש"ע שם מדכתבו ובזמן שהן רבים בבית המטבחיים הצנועין מושכין ידיהם משפע דדוקא בכי האי גונא שיש שם רבים במטבחיים לכך מיחזי כגרגרן וכן בחילוק לחם הפנים שהיו שם כהנים רבים בעזרה לכך הוי מיחזי כגרגרנותא אבל במקום דליכא רבים וכל שכן היכא דמשדרינן ליה מתנות לביתו מותר לקבל דזהו דרך כבוד ולא מיחזי כגרגרן:
שיהא גדול מאחיו בנוי בחכמה ובעושר היינו במעון גוף ונשמה:
דורשי חמורות בספרי גרסינן דורשי רשומות והיינו מקראות סתומות כדאיתא בפרק אלו מציאות מתניתין ברשום פירש שהחבית סתומה וחתומה ומהודק יפה:
הזרוע נגד היד וכולי נראה כיון דזרוע ולחיים וקבה זכו בהו הכהנים ע"י מעשה של פנחס לכך כתיב בהו וזה יהיה משפט הכהנים ואמרינן לעיל מלמד שהמתנות דין לפי שפנחס עשה דין עם קונו כדאיתא בסנהדרין ויעמוד פנחס ויפלל מלמד שעשה פלילות עם קונו בא וחבטן לפני המקום ואמר על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל לכך זכה שהמתנות דין ויוצאין בדיינין. ואתי נמי שפיר הא דנקט קרא מאת העם דגבי ההוא מעשה נמי כתיב ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וגומר קח את כל ראשי העם והוקע אותם. ואתי נמי שפיר הא דנקט קרא הזרוע והלחיים והקבה בה"א הידיעה רמז לזרוע של פנחס ולחיים של פנחס וקבה דמעשה פנחס שעל ידיהן זכו הכהנים למתנות הללו: