תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קלג
ונתן ולא שיפול מעצמו ברייתא היא ורב אלפס ז"ל גריס בהדיא כיון דשמענא להא דתני' ולא שיטול מעצמו:
ויטו אחרי הבצע ר"מ אומר חלקם שאלו בפיהם דבצע היינו ממון של עצמו כמו שונאי בזע שפירש"י ז"ל ששונאים את ממונם וזהו שאמר הכתוב ויטו אחרי הבצע שנטו אחר ממון שלהן ששאלו אותו בפיהם דאף ע"ג דממונם וחלקם הוא לא יפה עשו ששאלו אוחו בפיהם:
ולפרום ידיה אנסי ליה עידניה הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות בכורים כתב הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלין ואם היה כהן צנוע במקום שאין מכירין אותו שהוא כהן הרי זה נוטל כדי שיודע לכל שהוא כהן וכ"כ הטור סימן ס"א ותימא כיון דצנוע הוא אמאי נוטל לפרוס ידיה וידעו הכל שהוא כהן וי"ל דאביי שאני שכבר היה מוחזק שם בכהן ולא נטל אלא כדי שלא ישתכח הדבר לכך הוי סגי ליה כשיפרוש ידיו לדוכן כל השנה אע"ג שאין הכל רואין כשפורש ידיו דכמה בתי כנסיות יש בעיר מ"מ כיון שכבר היה מוחזק שם בכהן אם היה פורש ידיו כל השנה אין הדבר בא לידי שכחה אבל כהן הבא למקום שאין מכירין אותו שהוא כהן לא סגי ליה בהכי כיון שאין הכל רואין אותו כשפורש ידיו לכך שרי ליה ליטול מתנות בבית המטבחיים אשר שם מתאספין כל בני העיר לקנות בשר ויראו הכל שהוא כהן וזהו שדקדק הרמב"ם ז"ל וכתב כדי שיודע לכל שהוא כהן:
א"ל רבא לשמעיה זכי לן מתנתא מדברי הרמב"ם בפ"ט מהלכות בכורים משמע דסבירא ליה דשמעיה דרבא כהן הוה ולדידיה הוה אמר ליה זכי לן מתנתא לפי שבעל הבית היה רוצה להאכיל המתנות לשמעיה דרבא ולפירושו ניחא טפי הא דאמר בסמוך שמעי' בעל כרחיה מזכי פירש"י ז"ל ואף על גב דרבא נמי כהן הוה כדקיימא לן דמבני עלי אתא ר"ל דבפרק קמא דראש השנה ובפרק מצות חליצה איתא רבא ואביי תרוייהו מדבית עלי קאתו רבא דעסיק בתורה חיי ארבעין שנין אביי דעסיק בתורה ובגמילות חסדים חיי שיתין שנין ודבריו תמוהים דהתם רבה גרסינן ולא רבא דלאו אורחא דש"ס להקדים רבא לפני אביי וכ"כ התוספות שם דרבה גרסינן התם דרבא לאו כהן הוה כדמוכח רכא ורש"י ו"ל כתב בפ"ק דר"ה דשמא אמו מדבית עלי היתה ותימא דהא ע"כ אי אפשר למיגרס התם רבא דבפרק שלשה שאכלו קאמר אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי ליה לרחמנא ורחמנא היכי יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לרבא ואחוי כלפי שמיא משמע דבההיא שעתא תרוייהו קטנים היו ובפרק אף על פי קאמר חומה דביתהו דאביי אתיא לקמיה דרבא אמרה ליה פסוק לי חמרא וכו' והתם רבא הוה דקא תבעה לה לבת רב חשדא אלמא דרבא חיה בתר דמית אביי ואי גרסינן רבא חיה ארבעין שנין אם כן בשעה שנולד רבא היה אביי לכל הפחות בר עשרין שנין ואם כן מאי רבותי' דנפיק לברא ואחוי כלפי שמיא כיון דגדול יותר מעשרים שנה הוה:
תאכלהו אש לא נופח ונראה דהיינו יסוד האש שהוא הגיהנם כפו שכתב הראב"ד ז"ל בהקדמתו לספר יצירה שנשמותיהן של רשעים לאחר מיתתן נדבקות באש היסודי דלהכי כתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע לפי שאש היסודי הולך וסובב תמיד עם הגלגל כדמות כף הקלע עד כאן ונראה דלהכי קרי לה אש שאינה צריכה ניפוח דכיון שהולך וסובב תמיד מתלהב האש מעצמו ואין צריך ניפוח:
איבעית אימא סתם עכו"ם מפעא פעי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות בכורים כתב המשתתף עם העכו"ם אינו צריך לרשום שסתם עכו"ם מרבה דברים ומודיע לכל שהיא שותף ואע"פ שאינו עמו בשעת מכירה וכתב בב"י דס"נ דהא דמשני סתם עכו"ם מפעא פעי לא בדיתיב אמשחתא היא אלא אסי' כשהוא חוץ למטבתיי' מודיע לכל שהוא שותף ומשום הכי תניא דהמשתתף עם העכו"ם אינו צריך לרשום ומתני' דקתני המשתתף עמהם צריך לרשום אכהן דוקא קאי ולא עכו"ם ומאי עמהם עם כהנים דעלמא עכ"ל. ונראה דפי' הרמב"ם ז"ל נכון הוא דיפירושו ניחא דקאמר איבעית אימא סתם עכו"ם כו' משום דנראה דוחק לאוקמי ברייתא בדיתיב אכספת' דוקא כיון דסתמא קתני לכך קאמר א"א סתם עכו"ם מפעא פעי ואפי' לא בבית המטבחיים כלל אין צריך לרשום אבל לפירש"י ז"ל קשה קצת מאי אי בעית אימא דקאמר דמה לי דיתיב אכספת' מה לי דיתיב אמסחת' הא תרוייהו שינויי דחיקי נינהו ואתי נמי שפיר לפירוש הרמב"ם ז"ל הא דדייק מעיקרא וקאמר ואפי' עם העכו"ם ורמינהו ולא פריך בפשיטות והמשתתף עמהם צריך לרשום ורמינהו וכו' משום דהמקשה ידע דאיכא למימר דהמשתתף עמהם אכהן לחודא קאי אלא דלא אסיק אדעתיה שיש לחלק בין כהן לעכו"ם לכך קמתמה וקאמר ואפילו עם העכו"ם כיון דאין שום סברא לחלק ביניהם ורמינהו וכו' והוא הדין דהוה מצי לאקשויי אברייתא גופא מאי שנא עכו"ם מכהן אלא דאלים ספי למירמי ברייתא אמתניתין ומוקי לה ברייתא מעיקרא בשינויא דחיקא בדיתיב אכספת' דוקא ומסיק דיש לחלק בין כהן לעכו"ם דסתם עכו"ם מפעא פעי וא"כ מתניתין לאו אפילו עם המכו"ם קאמר דצריך לרשום כדקסלקא דעתך אלא בכהן לחוד איירי ובש"ע סי' ס"א פסק כפירש"י ז"ל ולא מייתי דעת הרמב"ם ז"ל כלל ונראה דדבריו נכונים כדפי' ועוד דנראה דוחק לומר דכהן צנוע הוא וסומך על השבח ושותק דמסתמא לכך יתיב אמסחתא כדי לסייעו במכירתו כמו עכו"ם. מיהו בערוך כתב סתם עכו"ם מפעא פעי פי' צועק אל תשקול בהכרעה וזה לא שייך בכהן: