תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קלב
חרבו אסור כחלב בהמה פירש"י ז"ל דאזלינן לחומרא בכולהו לא ידענא מאי חומרא דכיון דרבנן אית להו שה ואפי' מקצת שה א"כ חייב בחצי מתנות מדינא ודמו חייב לכסות וחלבו נמי אסור מדינא דלא שייך למימר חצי חלבו אסור וחציו מותר וכן בכיסוי:
וחייב בזרוע ולחיים וקבה כתבו התוספות הא דלא קתני הנך תרתי דשוה לבהמה ביחד משום דניחא ליה למיתני דם וחלב בזה אחר זה שסמוכין בכל מקים וקשה דא"כ ליתני איפכא כוי יש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים צוה לבהמה כו' כיצד דמו חייב לכסות כדם החיה וחלבו אסור כחלב בהמה וחייב בזרוע ולחיים וקבה כבהמה, ובלאו הכי דבריהם תמוהים דבפרק שני דבכורים קתני להו בהדיא כסדר זה דתנן התם כוי יש בו דרכים שוה לחיה וכולי כיצד שוה לבהמה חלבו אסור כחלב בהמה וחייב בזרוע ולחיים וקבה. וליכא למימר דהא דהכא ברייתא היא ולאו היינו מתניחין דהתם דא"כ אמאי פריך מברייתא ולא פריך ממתניתין דהתם:
ואם איתא חייב בחצי מתנות מיבעי ליה דלא תימא חייב בכולהו מתנות כבהמה כיון דתני להו בדרכים שהוא שוה לבהמה:
הוי אומר אפילו טבח כהן במשמע פירש"י ז"ל אפילו כהן שנעשה טבח למכור אבל בהמה שהוא שורט לצרכו פטור כבר הקשו התוספות על פירושו ובלאו הכי נמי דבריו תמוהים דאם כן תיקשי מתניתין אדרבא דקתני מחניתין והמשתתף עמהן צריך שירשום אלמא דכהן שנעשה טבח למכור פטור דמתניתין בטבח כהן איירי דלכך צריך לרשום וליכא למימר דרבא מפרש מתני' בשתים ושלש שבתות ראשונות דא"כ הוה ליה לפרש בהדיא דמוקי לה מתניתין בהכי דהא אכתי לא ידעינן שיש לחלק בין שתים ושלש שבתות לבתר הכי לכך צריך לומר כמ"ש התוס' דאפי' טבח כהן כשורט בהמת ישראל קאמר מיהו מה שכתבו התוס' דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפי' הבהמה שלו שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם קשה דא"כ אמאי גזרו בטבח כהן כששוחט לבדו לא הוה להו למיגזר אלא כשמשתתף עם טבחי ישראל אבל בשוחט לבדו ומוכר כיון דפטור מדאורייתא אמאי גזרו עליו ושמא חששו שלא נשתתפו עמו בצנעא והוא ימכור:
ולית הלכתא כוותיה דלא דמיא לטבל דלא מינכרא אבל מתנות כיון דמינכרי כמאן דמפרשי דמי: