אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף קכח

דף קכו

ואמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה פירש רש"י ז"ל כאן החליף רבי מאיר שיטתו אבל אין לפרש שהשיטה נחלפת וצריך להיות רבי מאיר אומר אם אוחז בגדול וקטן עולה וכו' כמשנה טבול יום דבפרק המוצא תפילין משני נמי ר' יוחנן מוחלפת השיטה ושם לא שייך לפרש כן:

בהמה בחייה מהו שתעשה יד לאבר פירש"י ז"ל מי אמרינן כיון דבעלי חיים לא מקבלי טומאה יד נמי לא הוה או דלמא וכו' ולפי' קשה דהא כל ידות שבעולם נמי לא מקבלי טימאה כמ"ש התוספות וכן קשה בסמוך גבי משתחוה לחצי דלעת לפירוש ראשון שפירש"י ז"ל ומה שתירצו התוסחות נראה קצת דוחק לכך נראה דקא מיבעיא ליה דלמא לית ליה לר"מ דבהמה שלמה נעשית יד לאבר אחר אלא במתה דלא חשיבא כולי האי ועוד דעבידא לטלטולי ונמצא שהאבר מיטלטל על ידים והויא כמו יד אבל בחייה דחשיבה ולא עבידא לטלטולי לא או דלמא לא שנא ולפי זה לאי דוקא אטומאה קמיבעיא אלא אהכשר נמי קמיבעיא ליה וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות טומאת אוכלין שכתב נשחטה הבהמה הוכשרה בשחיטה שהבהמה כולה כמו יד לאבר זה ויש בדבר זה ספק אם תהיה הבהמה בחייה כמו יד לאבר או בשר המדולדלין בה. וכן יש לפרש כולהו בעי' דבסמוך גבי קישות ודלעת ואילן ואבן שבקיר בכולהו קמיבעי' להו מי אמרינן כיון דמחוברין הן ולא עבידי לטלטולי על ידיהן אין להן תורת יד או דלמא לא שנא ולפי זה בדלעת מחוברת איירי והא דלא נקט המשתחוה לחצי אילן יש לימר דדלעת לרבותא נקט אף על גב דסופא ליתלש אפ"ה קמיבעיא ליה אי הוה יד ואדרבה מה פירש רש"י ז"ל והתוספות דדוקא לר' שמעון קמיבעיא ליה דאמר אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים וכו' נראה דוחק מדקא בעי סתמא משמע דקאי אליבא דכולי עלמא ועוד דלא קיימי לן בהא כר' שמעון ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות ע"א משמע דאיירי בדלעת תלושה וקמיבעיא ליה לענין איסור שכתב שם חתך דלעת וכיוצא בה והשתחוה לה אסרה השתחוה לחצי דלעת וחצי האחר מעורה כו הרי זה אסור מספק שמא זה החצי כמו יד לחצי הנעבד:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה