תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קכג
שאין לך כל לגיון שאין לו כמה קרקפלין ואע"ג דאותן קרקפלין מעובדין הן הא קתני מתני' חוץ מעור אדם דלא מהניא ליה עיבוד ולהכי סידר ש"ס הך ברייתא אמתניתין דהכא:
שהרי קרקפלו של רבי ישמעאל מונח בראש מלכים הכי איתא בפ"ק דע"א עוד אחרת יש להם בעיר אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חיגר ומלבישין אותו בלבושו של אדם הראשון ומניחין לו קרקפלו של רבי ישמעאל בראשו וכו' ונראה דלכך עושין דברים הללו לפי שעיקר הצלחת ישראל בזמן שבית המקדש קיים היתה בשלשה דברים בכהונה ונבואה ומלכות כדפירש"י ז"ל גבי הוא עשך ויכננך בכל מיני בסיס וכן מכם כהנים מכם נביאים מכם מלכים כרכא דכוליה ביה מיום שחרב בית המקדש נתבטלו ממנו. ולכך המה באים להתפאר עצמן ולהראות שיש להן דמיון מאותן שלשה דברים אשר עיקר ההצלחה תלויה בהן ולהכי מביאין אדם אחד ועושין אותו כדמות מלך וכהן ונביא ולכך מרכיבין אותו על אדם חיגר רמז למלכות שהן מולכין עלינו כדפירש"י ז"ל שם כלומר עדיין עשו שליט על יעקב ובפרק שואל נמי קאמר ההוא עובד כוכבים דעל סוס מלך ומלבישין אותו בלבושו של אדם הראשון רמז לכהונה כדאיתא בבראשית רבה לגבי ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור שבהן היו הבכורות משתמשין ופי שהעבודה היתה אז בבכורות ומניחין לו קרקפלו של רבי ישמעאל בראש שא לנבואה של העובדי כוכבים אשר המה דורשים אל מעוננים וקוסמים לידע עתידות וכמו שנאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון ולהכי מסיימין וי לדין כד יקום דין כמו שכתוב ולאום מלאום יאמץ שלעתיד תחזור לנו המלוכה ונצליח בשלשתן כמקדם:
וטפח הסמוך לבשר טהור כחבו התוספות דרבינו חננאל ז"ל גריס וטפח הסמך לבשר טמא ופריך לרב דאמר טהור המופשט ומשני בטפח ראשון כשמתחיל להפשיט העור עד כדי אחיזה ופירושי קא מפרש וכו' וגירסתו תמוה דכיון דפירושי קא מפרש דכדי אחיזה היינו טפח אם כן אמאי קאמר ש"ס תנא כמה כדי אחיזה טפח הוה ליה למימר תניא נמי הכי כמה כדי אחיזה טפח כיון דמעיקרא איירי בהכי דתנא משמע דמילתא אחריתי היא. ועוד דאם כן אמאי פריך מעיקרא לדרבי אסי ובתר הכי פריך לדרב איפכא מיבעי ליה למיפרך דרב אסי תלמידו דרב הוה ולהכי סידר ש"ס דברי רב תחילה. ועוד כיון דפירושי קא מפרש לה מאי וטפח בוי"ו ועוד דאם כן הסמוך לבשר למה לי הוה ליה למיתני לשטיח כדי אחיזה טפח ותו לא. ע"כ נראה דגירסת רש"י ז"ל עיקר אבל תימה דפשטא דשמעתא משמע דכולה מתני' משום שומר הוא דעד כדי אחיזה הוה חיבור וכל שכן פחות דמשום יד אין לפרש כמ"ש התוספות. ועוד כיון דכדי אחיזה דמתניח\תין היינו ולא כדי אחיזה בכלל כמ"ש התוספות וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ק דשאר אבות הטומאות א"כ על כרחך מתני' משום שומר הוא דאי משום יד אם כן כדי אחיזה אמאי טהור אדרבא עיקר יד כדי אחיזה הוא וכ"כ בהדיא בערוך ערך שומר דטעמא דמתני' משום שומר הוא. ולפי זה רב אסי דאמר טפח הסמוך לבשר טמא צ"ל דטעמיה לאו משום דכל טפח הסמוך לגשר הוה בית יד כדפירש רש"י ז"ל טעמיה משום דכל טפח הסמוך לבשר כמחובר לבשר דמי ואם כן תימא דמאי משני הב"ע בטפח ראשון דכיון דטעמא דטפח הסמוך לבשר משום דהוה כמחובר לבשר מה לי טפת ראשון ומה לי שני ושלישי וי"ל דאדרבא השתא משני שפיר טפי דעד כאן לא קאמר ר' אסי דטפח הסמוך לבשר טמא אלא מטפח ראשון ואילך דכיון דאין נוח שם לאחוז ולמשוך בו והוא סמוך לבשר כמחובר לבשר דמי ובטיל לגביה אבל בטפח ראשון ממש כשמתחיל להפשיט העור כדי אחיזה וכדי אחיזה בכלל ליכא מאן דפליג דטהור דכיון דנוח לאחוז שם בשפת העור ולמשוך בו ויש בו כדי אחיזה חשיב הוא באפי נפשיה ולא בטיל לגבי בשר ומתני' דמטמא כדי אחיזה היינו בפחות מכדי אחיזה ולא כדי אחיזה בכלל דכיון דאין בו שיעור אחיזה אף על גב דבשפת העור הוא לא חשיב והוה שומר והיינו דמשני הב"ע בטפח ראשון דבטפח ראשון ממש טהור לכ"ע:
טלית שהתחיל בה לקורעה וכו' כתבו התוספות פי' ר"ח כיון שנקרע הויא טהורה למפרע מתחילה קריעה וכו' מיהו מדנקט שוב אינו חיבור משמע קצת דמשנקרע רובה ואילך לא הויא חיבור ועוד דא"כ הוה ליה למיתני בהדיא וטהורה למפרע והרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מכלים כתב טלית שהיא מדרס והטבילה וקודם שיעריב שמשה התחיל לקרוע ממנה קרע כיון שנקרע בה רובא שוב אינו חיבור וטהורה כולה אע"פ שעדיין נשתייר בה כדי מעפורת שלא נקרע שהרי הוא קורע והולך בד"א בטבילת יום שכיון שלא חס עליה להטבילה כך לא יחוס לקרוע את כולה ולפיכך טהורה כולה ע"כ מדכתב שהתחיל לקרוע ממנו קרע משמע דס"ל שאין הטלית טהורה בקריעה אחת אלא צריך לקורעה כולה קרעים קרעים בפחות משלש וכן כתבו התוספות בפרק בהמה המקשה ולדבריו ה"ק טלית שהתחיל בה לקורעה ממנה קרע והוא הולך וקורע ממנה קרעים קרעים וכל הקרעים עדיין מחוברין בה כיון שנקרע כך רובה שוב אינו חיבור וטהורה כולה אפילו אותו מיעוט שעדיין לא נקרע שהרי הוא הולך וקורע ולפיכך איצטריך למיתני טלית שהתחיל בה לקורעה לאשמעינן דאיירי שקורע והולך אחת אחת וכיון שקרעה אחת אחת עד רובה סני ציה דאמרינן משתמא יקרע את כולה דאי הוה תני טלית שנקרע רובה שוב אינו חיבור ה"א דאפילו קרע רובה בבת אחת ופסק שוב אינו חיבור וקאמר לא שנו אלא בטלית טבילת יום דמגו דלא חס עליה ואטבלה לא חיים נמי וקרע לה רובה וכל היכא דקרע לה רובא תו ליכא למיחש שמא לא יקרע את כולה לכך סגי ליה בקריעת רובא אבל דלאו סבול יום חיישינן דלמא חייס ולא יקרע רובה אלא פלגא ואמר רובה הוא לכך לא סגי ליה עד שיקרענה כולה: