תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קכא
אלא למ"ד בשר שפלטתו סכין בר רפואה היא תימא דרופאי אליל כולכון תרגם יונתן, כמסי אליל ומדרקא דפלטיה סכינא הכדין כולכם משמע קצת דלאו בר רפואה הוא:
ואמר רב הונא והוא שכנסו נראה דכי היכי דלא תיקשי נמי למ"ד בשר שפלטתו סכין אמאי קאמר דחייבין עליו והא בטליה מעיקרא לכך מייתי הא דרב הונא דאיירי כשהכנסו כלומר א"כ בשר לפטתו סכין ניחא אבל למ"ד מרטקא קשיא:
מקצתו חישב עליו פירש"י ז"ל ולא פי' איזה קצת הלכך כביצה מיניה לא אוכלין מקבל טומאה דהא לא חשיב על כולו אבל כי מצטרף בהדי שאר אוכלין מצטרף ההוא קצת מחשבה דאית ביה לאשלומי שיעורא וכ"כ גבי מקצתו פלטתו חיה, דמצטרף ההוא קצת דחיה בהדייהו ותימא דא"כ מה נפשך אי אית ביה בההוא קצת מחשבה כביצה אם כן הדרא קושיא לדוכתא אפילו באפי נפשיה נמי מטמא ואי דלית ביה כביצה אם כן מאי איריא אלל אפילו בשר גמור נמי כי לית ליה כביצה אינו מקבל טומאה אלא מצטרף לכשיעור ביצה לכך נראה לפרש דאלל אם חישב על מקצתו אף על גב דעל מקצתו לא חישב אפילו הכי מצטרף בהדי שאר אוכלין כמות שהוא בין ההוא דחישב בין ההוא דלא חישב מצטרף להשלים מה שנחסר מכביצה אוכלין כי היכי דעור וגידין ועצמות באפי נפשייהו אין מקבלין טומאה ומצטרפין להשלים שיעורא הכי נמי באלל שחישב על מקצתו ועל מקצתו לא חישב וכן מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין אף על גב דלא מקבל טומאה באפי נפשיה מכל מקום מצטרף להשלים שיעורא וכן משמע קצת לשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד מהלכות טומאת אוכלין העור המחובר בבשר והמרק והתבלין והאלל אף על פי שמקצתו חישב עליו ומקצתו לא חישב עליו מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין וכו' מצטרפין לכביצה:
ומי אמר חזקיה הכי הימה בלאו הכי תיקשי אמתני' דקתני אבל לא טומאת נבלות אחזקיה דאמר מתה היא והתוספות כתבו דניחא ליה לאקשויי דחזקיה אחזקיה ודוחק הוא ועוד קשה כיון דחזקיה מפרש ליה לברייתא אלמא סבירא ליה כוותיה ואם כן לדידיה ישראל בטמאה אמאי צריך מחשבה דמידי הוא טעמא דצריך מחשבה משום דלעובדי כוכבים לא משתרי עד שתמות משום אבר מן החי ולדידיה הא דלית בה משום אבר מן החי. וע"ק כיון דטעמא דמתני' וברייתא דרב אושעיא דבסמוך דקתני ישראל ששחט בהמה טמאה לעובדי כוכבים ומזלות מטמא טומאת אוכלין משום דחישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים הוא אם כן אמאי לא מפרש לה בהדיא דהוה ליה למיתני השוחט בהמה טמאה וחישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים וכולי ואי לעובדי כוכבים דקתני היינו שחישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים אם כן מאי קמ"ל רבי אסי בהא דשונין ישראל בטמאה צריכין מחשבה מתני' היא מדקתני לעובדי כוכבים ודוחק לימר דלא אתי לאשמעינן אלא הא דעובדי כוכבים בטהורה מחשבה דלא קתני מתני' בהדיא. ע"כ נראה דהשוחט בהמה טמאה לעובדי כוכבים דקתני מתני' וברייתא לאו שחישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים קאמר אלא בישראל ששוחט בהמה טמאה של עובדי כוכבים איירי דכיון דבהמת עובדי כוכבים היא וישראל שוחטה לצורכו אין לך מחשבה גדולה מזו לכך אינה צריכה מחשבה ישראל בטמאה ועובדי כוכבים בטהורה דנקט ר' אסי איירי בישראל ששוחט בהמה סמאה שלו ועובד כוכבים ששוחט בהמה טהורה שלו ואשמעינן דבכי האי גוונא צריכין מחשבה אבל לא חישב ישראל להאכיל ממנה לעובד כוכבים ועובד כוכבים נמי לא חישב להאכיל ממנה לישראל לא הוה אוכל והשתא ניחא דלא מצי פריך ממתני' אחזקיה דמתניתין שאני דאיירי בישראל ששוחט בהמת עובד כוכבים דכיון דבהמת עובדי כוכבים היא ולגבי עובדי כוכבים לאו בשחיטה תליא מלתא אלא במיתה לכך אינה מטמאה טומאת נבלות דלאו מחה היא וכיון דלאו מתה היא איכא למימר דיש בה איסור אבר מן החי והא דמטמא טומאת אוכלין משום מחשבתו דישראל דאין לך מחשבה גדולה מזו כדפי' והא דחזקיה איירי בישראל ששחט בהמה ממאה שלו וכיון דלגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא לכך אית ליה דאנה לאברים דמתה היא ואיכא למימר דמטמא נמי טומאת נבלות אבל אדחזקיה פריך שפיר דכיון דאתי לפרושי ברייתא דישראל בטמאה דאיירי נמי בישראל ששוחט בהמה טמאה שלו כדפי' ואפ"ה אית ליה דצריכה הכשר מים אף על גב דלגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא אלמא סבר דלאו מתה היא ואם כן אמאי קאמר דאינה לאברים משום דמתה היא. והשתא אתי שפיר דישראל בטמאה ריבה מחשבה אפילו לחזקיה דכיון דשל ישראל היא אף על גב דמותרת לעובדי כוכבים מכל מקום כיון דלעצמו אסורה כל כמה דלא חישב עליה להאכילה לעובדי כוכבים לאו אוכל היא וכן עובדי כוכבים בטמאה צריכה מחשב' כיון דשל עובדי כוכבים היא ולגבי עובדי כוכבים במיתה תליא ומפרכסת אסורה לו כל כמה דלא חישב להאכילה לישראל לאו אוכל היא והא דקאמר נקוט לה דרבי יוחנן בידך דתני רב אושעיא כוותיה לאו מרישא דברייתא מייתי ראיה דכיון דאיירי בישראל ששחט בהמתו של עובדי כוכבים איכא למימר דחזקיה נמי מודה בהא משום דלגבי עובדי כוכבים לאו בשחיטה תליא מלתא אלא מסיפא דקתני ועובד כוכבים ומזלות ששחט בהמה טהורה לישראל מייתי ראיה דכיון דבהמת ישראל היא ולגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא הוה ליה כישראל ששוחט בהמה טמאה לעצמו וקתני דיש בה משום אבר מן החי. והרמב"ם זכרונו לברכה בפרק ג' מהלכות טומאת אוכלין כתב ישראל ששחט בהמה טמאה לעובדי כוכבים ושחט בה שנים הרי זו מטמאה טומאת אוכלין כל זמן שמפרכסת ואין צריכה מחשבה שהרי ישראל שחטה לאכילת העובדי כוכבים ואין לך מחשבה גדולה מזו על כן משמע נמי כדפיר' שיש לחלק בין ישראל ששוחט בהמה טמאה של עובדי כוכבים לבין ישראל ששוחט בהמה טמאה שלו: