אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף קכ

דף קיט

לחם עוני אמר רחמנא נראה דלא מצי למימר נמי אכילה כתיב ביה דהא דקאמר גבי חלב וחמץ ונבלה והא אכילה כתיב בהו לאו משום דשתיה מילתא אחריתי היא דהא שתיה בכלל אכילה הוה כמו שכתבו התוספות אלא משום דכשממחה את החלב גרועי גריעה ואין דרך הנאתו בכך דדרך הנאתו הוא לאכלו כמות שהוא בעין וקיימא לן בכל האיסורין דאין חייבין עליהן עד שיאכל אותן דרך הנאתן כדאיתא בפרק כל שעה ולכך קאמר בשלמא הקפה את הדם ואכלו אף על גב דשני ליה מכמות שהיה מכל מקום חייב דהא אדרבא אשבוחי אשבחיה אלא המחה את החלב וגמעו כיון דגרועי גרעיה אמאי חייב והא אכילה כתיב ביה ונימא דלא מחייב רחמנא אלא כשאכלו דהוה דרך הנאתו אבל גבי מצה דלאו בהנאה תליא מלתא דמצות לאו ליהנות ניתנו דאפילו בלע מצה קיימא לן דיצא אף על גב דלא נהנה ממנה הלכך אי לאו דלחם עוני אמר רחמנא אם המחה וגמעה הוה יוצא בה ידי חובתו אף על גב דאכילה כתיב ביה והיינו דבעי בסמוך בכלאים מנלן אף על גב דלא כתיב ביה אכילה משום דלא אסרה תורה אלא בדרך הנאה:

הטמאים לאסור נירן ורוטבן וקיפה שלהן למה לי ליגמר מהני בפ' כל הבשר ובפרק קמא דבכורות כחבו התוספות דאיצטריך קרא נמי לרוטבן וקיפה שלהן וכתבו עוד שם דקיפה דהכא יכול להיות בין פירמא בין תבלין ותימא כיון דבעי למילף תבלין בשרצים מחלב וחמץ ונבלה שנמחו אם כן צריך לומר דאיסור שנמחה וקופה שלו דהיינו תבלין שוין הן וכיון דשוין הן אם כן הי ילפינן דנבלת עוף טהור שנמחה מטמא בגדים אבית הבליעה מדכתיב גבי נפש הכי נמי איכא למילף דקופה שלו דהיינו תבלין מטמא כנבלה ואמאי קתני מתני' דקיפה אינו מצטרף לשמא טומאת נבלות. ואפילו אם נפרש דקיפה דקתני גבי שרצים היינו פירמא ולא תבלין מכל מקום קשה דאם כן צריך לומר דפירמא מיהא מטמא טומאת נבלות כמו איסור שנמחה מדבעי למילף פירמא מאיסור ואם כן לעיל דפריך אפרימה הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אמאי כתבו התוספות דלכך לא קאמר יטמא טומאת נבלות משום דטומאת נבלות לא מטמא ולמאי שכתבו התוספות בפרק כל הבשר ובפרק קמא דבכורות דקרא לא איצטריך אלא לצירן אתי שפיר:

אלא גמר מתרווייהו מתרומה ובכורים משום דמיתה וחומש גבי תרומה כתיב ולא גבי בכורים לכך בעי למימר דכי גמרינן מתרוייהו ליכא למיפרך הכי מיהו כיון דאיתקש בכורים לתרומה לכך פריך מה לתרומה ובכורים שכן כו' דאף על גב דלא כתיבי בבכורים גמרינן להו מתרומה:

והא דתנן דבש תמרים כו' במאי קמיפלגי הואיל וילפינן תרומה מבכורים בהיקשא אבל אי לאו היקשא איכא למימר דבהא קמיפלגי רבי אליעזר סבר ילפינן תרומה מבכורים במה מצינו ורבי יהושע סבר לא ילפינן לה ומיהו במשקה היוצא מזתים וענבים מחייב משום דשתיה בכלל אכילה היא בזתים וענבים. והא דקאמר ורבי יהושע סבר דון מינה מה בכורים משקין היוצאין מהן כמותן אף תרומה וכולי לאו דאיצטריך למיגמר תרומה מבכורים לענין משקין מהן כמותן דהא לא גמיר מיניה אלא משקין היוצאין מן הזתים וענבים ומשקין היוצאין מזתים וענבים לא איצטריך למיגמר כיון דשתיה בכלל אכילה היא בזתים וענבים אלא משום דאתקיש תרומה לבכורים קאמר הכי דלא תיקשי כיון דאיתקש תרומה לבכורים אם נגמר תרומה לכל מילי כדגמר רבי אליעזר דאין היקש למחצה לכך קאמר דאית ליה דון מינה ואוקי באתרה. והא דקאמר בסמוך והא דתנן אין מביאין בכורים משקה וכולי ה"ק והשתא אתי שפיר הא דתנן כולי דהא מני רבי יהושע היא אבל למאי דסלקא דעתך דרבי יהושע לא יליף תרומה מבכורים אתיא דלא כמאן

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה