תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קיז
אי אליה אקרי חלב תיתסר באכילה אף על גב דקרא בהדיא כתיב חלבו האליה תמימה אלמא דאקרי חלב יש לומר כמה שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהמ"א דלא אקרי חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לענין קרבן כמו שאתה אומר חלב הארץ וחלב כליות חטה שהוא טובה ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם ולכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את חלבו ממנו עכ"ל:
מה שאין כן בדם מנא הני מילי אבל הנך דמתניתין קבעי אמעילה ופיגול ונותר וטמא והא דנקט לכפרה נתתיו ולא למעילה ור"י נמי קאמר מה לאחר כפרה אין בו מעילה משום דלאו אהך מתניתין קאי אלא אמתניתין דמעילה דקתני התם דם בתחילתו אין מועילין ותו לא וסתמא דש"ס מייתי להו אמתניתין דהכא ויליף מנייהו טעמא דכולהו כדמסיק ומלתא קראי למה לי בדם חד למעוטי וכולי ולהכי נקט ותלתא קראי בוי"ו משום דמסקנא דסתמא דש"ס הוא דדייק מנייהו נמי טעמא דכולהו ולכך במעילה דאיתא נמי להך סוגיא לא קבעי התם תלתא קראי בדם למה לי:
ולא והרי תרומת הדשן דנעשית מצותו ומועלין בו פירש ונגמר מניה הכא לכאורה חימה דאם כן הוא למה לי וליכא למימר דפריך ונגמר מניה ונימא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה מועלין וכו' כי היכי דלא תימא מה תרומת הדשן אין מועלין בו עד שעת תרומה כמו שכתבו התוספות חדא דלא משמע כן אלא משמע דאפירכא קמייתא קאי דפריך מעיקרא ואימא הוא לאחר כפרה כלפני כפרה וכולי ומשני ליה אין לך דבר וכו' ועל זה קאמר ולא והרי תרומת הדשן כולי ואם כן אכתי נימא היא לאחר כפרה כלפני כפרה ועוד דאם כן עיקר חסר מן הספר דהוה ליה לפרש בהדיא ונימא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה כי היכי דלא תילף מתרומת הדשן. ועוד קשה אמאי נטר ש"ס עד הכא ולא פריך מעיקרא דקאמר ר"י מה לאחר כפרה אין בו מעילה וכולי ועל כרחך טעמו משום דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו כדפי' רש"י ז"ל והוה ליה להקשות ולא והרי תרומת הדשן וכולי וי"ל דמעיקרא לא מצי פריך הכי דכיון דסברא היא דאין מועלין בדבר שכבר נעשה מצותי כיון דלאו קדשי ה' קרינא ביה אם כן לא שייך למיגמר מתרומת הדשן דכיון דלא מסתבר למימר הכי איכא למימר דשאני תרומת הדש דגלי קרא. ולכך פריך מעיקרא ונימא איפכא הוא לאחר כפרה כלפני כפרה וכולי וכיון דמשני ליה אין לך דבר וכולי פירש כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי מוקמינן קרא אדמסתבר לכך פריך ולא והרי תרומת הדשן כולי פירש ונגמר מתרומת הדשן ונימא דייתורא דהוא אתי גלויי דיש מעילה בדם לאחר שנעשה בו מצותו כי היכי דאיתיה בתרומת הדשן:
העור והרוטב פרק תשיעי
חטה בקליפתה צריך לומר דבאתריה דתנא דבי רבי ישמעאל היו זורעין חטה בקליפתה. מיהו בכל מדינות הללו זורעין חטה כמות שהיא בלא קליפה. ונראה דהא דאמר בסוף כתובות חטה שנקברה ערומה צ"ל שהיו נוהגין שם גם כן לזורעה בלא קליפה כמנהג מדינות הללו והתוספות כתבו דה"ק אף כשנקברה ערומה כולי ואין הלשון משמע כן: