תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קיד
האי תנא סבר איסור חל על איסור הלשון תמוה דהוה ליה למימר תנאי היא כדאמר בעלמא ועוד דעיקר חסר דהוה ליה למימר האי תנא סבר איסור חל על איסור ואינהו סברי כמ"ד אין איסור חל על איסור דהמקשה נמי הוה ידע דהאי תנא סבר איסור חל על איסור דלהכי פריך עלייהו ונראה לפרש דפשיטא ליה למקשה דאינהו סברי כמאן דאמר א סור חל על איסור ותנאי טובא דאיפליגי בה מיהו קא סלקא דעתך דאפילו למאן דסבר בעלמא אין איסור חל טל איסור בבשר בחלב מודה מריבויא דגדי ולכך פריך עלייהו מברייתא דמשמע ליה דאתיא ככולי עלמא אפילו כמאן דאמר בעלמא אין איסור חל על איסור בבשר בחלב מודה מריבויא ומשני דלאו הכי הוא אלא האי תנא סבר איסור חל על איסור אפילו בעלמא:
אמר רב אשי משום דאיכא למימר אעיקרא דדינא פירכא תימא כיון דקל וחומר פריכא הוא ולא יליף אלא מקרא דבחלב אמו אם כן מעיקרא מאי סבר דקאמר אמרת קל וחומר וכן קשה בברייתא שנייה ובשלישית. ועוד תימא מדלא יליף באידך ברייתא מבחלב אמו אלא אחותו גדולה ולא יליף מיניה נמי אחותו קטנה על כן צריך לומר משום דמסתבר טפי לאוקמי קרא אחותו גדולה כיון שנאסרה עמו במעשר אבל קטנה לא אם כן בברייתא קמייתא ענא ליה למילף מבחלב אמו תרוייהו פרה ורחל והא מססבר טפי לאוקמי קרא אפרה שנחלקה מן הגדי בתרתי בהרבעה ובמעשר אבל רחל לא נחלקה מן הגדי אלא בהרבעה לחודא. ונראה לפרש דקרא וקל וחומר תרוייהו צריכי והכי קאמר ת"ל בחלב אמו דלא איצטריך דבחד מנייהו הוה סגי אלא ודאי להכי חזר וכתב בחלב אמו למילף קל וחומר מאמו שלא נאסרה וכו' אף על גב דקל וחומר פריכא הוא אבל אי לאו ק"ו מייתורא דבחלב אמו לחודא ליכא למילף דשמא איכא לאוקמי יתורא אמלתא אחריתי וכן באידך ברייתא קאמר דבחלב אמו אתי לגלויי דילפינן קל וחומר אף על גב דפריכא ובברייתא שלישית נמי קאמר הכי דבחלב אמו אתי לאשמעינן דילפינן ק"ו מאמו דההוא ק"ו נמי מחלב אמו אתיא בסוף הדין דקאמר מקום שנאסר פרי עם פרי וכו' וכיון דבחלב אמו אתי לגלויי דילפינן ק"ו מאמו אף על גב דפריכא לכך בברייתא קמייתא יליף מיניה תרתי פרה ורחל משום דרחל נמי איכא למילף מק"ו דאמו אבל באידך ברייתא לא מצי למילף מבחלב אמו אלא אחותו גדולה דהיינו זקנה דאיכא קל וחומר אבל גדייה שלא נתעשרה כיון דלא אתיא בקל וחומר לא אתיא נמי מבחלב אמו. ולפי זה ניחא הא דקאמר בסמוך אין הכי נמי אלא בחלב אמו למה לי לכדתניא אף על גב דברייתא בהדיא מפיק לה אחותו גדולה מבחלב אמו דאיכא למימר דאף על גב דאתיא מביניא מכל מקום לרווחא דמילתא מפיק לה מבחלב אמו דכיון דאתי קרא לגלויי למילף קל וחומר מאמו אף על גב דפריכא כל מידי דאתיא בקל וחומר מאמו גמרינן מחד קרא והא דלא ילפינן מיניה נמי היא עצמה בחלבה משום דגוף אחד הוא ואיכא למימר דלא אתי קרא לגלויי למילף מאמו אלא בשני גופים דומיא דגדי בחלב אמו דכיון דשני גופים נינהו איכא קפידא אבל גוף אחד לא לכך איצטריך קרא אחרינא להיא עצמה בחלבה אבל אי אמרינן דקל וחומר ליתא ולא ילפינן אלא מייתורא דבחלב לחודא ליכא למימר דאחותו גדולה יליף לה מקרא לרווחא דמלתא דאם כן אמאי נקט אחותו גדולה דוקא אחותו קטנה נמי הוה ליה למילף מבחלב לרווחא דמלתא:
פרה ורחל שנאסרה עמו בהרבעה כתבו התוספות ואם תאמר חיה ועוף יוכיחו לרבי עקיבא ויש לומר דעדיפא פריך מיהו למאי דמסיק אין הכי נמי יליף אחוחו גדולה בקל וחומר מאחו קשה דנימא חיה ועוף יוכיחו ולמאי שפירש דקרא אתי לגלויי דילפינן קל וחומר אף על גב דפריכא אתי שפיר:
עד שיפרוט לך הכתיב כדרך שפרט לך בנבלה בפרק כל שעה אמרינן דרבי אבהו לא מתוקמא אלא כרבי מאיר דלרבי יהודה איצטריך קרא לדברים ככתבן ואם תאמר לרבי מאיר נמי הא איצטריך קרא להקדים נתינת גר למכירת עכו"ם והתוספות כתבו דמסברא בלא שום קרא הוה ידעינן להקדים אלא השתא דכתיב נתינה ומכירה ללמד וכו' אי לאו דכתיב או להקדים ה"א דאתא קרא להשוותם וקשה דהיאך מצינו למימר דאתי קרא להשוותם דאם כן לא ליכתוב אלא חד מנייהו או מכירה או נתינה דהוה ליה למיכתב לגר אשר בשעריך ולעובדי כוכבים ומזלות תתננה או לגר כותי אשר בשעריך ולעובדי כוכבים ומזלות תמכרנה. ועוד דקאמר בסמוך ור' יהודה להקדים נתינה דגר למכירה דעובדי כוכבים ומזלות לא צריך קרא סברא הוא מדקא פסיק ש"ס ולא קאמר בתר הכי ור"מ משמע דסבירא ליה דבהך סברא פליגי ור"מ לית ליה הך סברא דאי לאו הכי הוה ליה למימר ור"מ ונפרש כמ"ש התוספות גם מה שכתבו התוספות דלא מצי למיכתב חד מנייהו משום דה"א דאתי קרא למעוטי נתינה דעובדי כוכבים ומזלות או נתינה דגר נראה קצת דוחק ע"כ נראה דלר"מ אתי שפיר דליכא למימר דקאמר לא אתי לאשמעינן אלא הא דנתינה דגר קודמת למכירה דעובדי כוכבים ומזלות דא"כ עיקר חסר מן הכתוב דקדימה לא כתיבה בהדיא אלא מייתורא דאו ילפינן ליה אבל מפשטא דאו לא שמעינן קדימה דבכולהו דוכתי או לחלק אתיא כמו שור או כשב או עז שאת או ספחת או בהרת וכחש בפקדון או בתשומת יד או בגזל דבכל הנך לא שייך קדימה ואי פשטא דקרא לא אתי לאשמעינן אלא דנתינת הגר קודמת מכירה דעובדי כוכבים הוה ליה למיכתב בהדיא לגר אשר בשעריך תתננה ואם אין גר מכור לעובדי כוכבים ומדלא כתב הכי צריך לומר דפשטא דקרא אתי לאשמעינן דדוקא נבלה מותרת בהנאה אבל בעלמא לא תאכלו משמע איסור הנאה ואגב אורחא כתב לן ייתורא דאו לאשמעינן נמי דנתינה דגר קודמת למכירה דעובדי כוכבים והשתא ניחא דאיצטריך למיכתב תרווייהו דאתי לאשמעינן נמי דנתינה דגר קודמת למכירה דעובדי כוכבים ולא מצי למיכתב בהדיא ואם גר וכו' דלא תימה כולי קרא להכי הוא דאתא ולא לאיסור הנאה בעלמא: