תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קיג
מאי לאו שהיו שניהן מלוחין לא בעי למימר שמלח שניהן ביחד דאם כן הוה ליה למיתני דג טהור ודג טמא שמלחן זה עם זה אבל דג טהור שמלחו משמע שהטהור לבדו מלח ועם דג טמא דקתני היינו שהניחו עם דג טמא דעל כרחך צריך לומר הכי למאי דמשני שהיה טהור מלי' וטמא תפל אלא ה"ק מאי לאו שהיו שניהן מלוחין דדג טמא נמי מלוח היה כשהניח דג טהור אצלו והא דלא קתני בהדיא דג טהור ודג טמא שמלחן כו' משום דהשתא ניחא טפי הא דקתני מותר דקאי אדג טהור דאיירי ביה אבל אי הוה קתני דג טהור ודג טמא שמיחן מותר לא הוה ניחא דאיירי בתרוייהו ומותר לא קאי אלא אדג טהור לחודא ולעיל דקאמר דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין אף על גב דלא ניחא לישנא דאסורין כיון דלא קאי אלא אדגים לבדן מכל מקום לא מצי למימר דגים שמלחן עם עופות אסורין דהוה משמע בין שהעופות מליחין בין שהעופות תפלין וזה אינו דבכי האי גונא לא היו הדגים אסורין כמ"ש התוסטות לעיל וכן הא דרב מרי בר רחל מדלא קאמר דאימלח ליה בשר שחיטה ובשר טריפה בהדי הדדי צ"ל נמי דאימלח ליה בשר שחוטה לחודיה והניחו בהדי בשר טרפה מלוח וכן משמע מדברי רב אלפס ז"ל:
הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפי' פרה ורחל במשמע כלומר אע"ג דלאו גדי עזים הוא אלא גדי דפרה ורחל דהיינו עגל וטלה:
גדי לרבות את החלב וכולי מדלא כתיב לא תבשל בשר דהא עגל ושלה נמי אסור ושינה וכתב לשון גדי לכך דרשינן מנייהו הנך תלת מילי חלב ומתה ושליל ולהוציא את הטמאה דמבשר לא הוה אתיא חלב ומתה דהוה ניחא לאוקמי קרא אבשר היתר ולא אהנך כיון דכב' אסירי אבל מדשינה וכתב לן גדי מרבינן כל מידי דגדי ושליל נמי מבשר לא אתיא כיון דלאו בשר גמור הוא והוה מסתבר ספי לאוקמי קרא אבשר גמור אבל מלישנא דגדי מרבינן כל מידי דגדי ובהמה טמאה נמי בכלל בשר הוא לכך איצטריך למיכתב גדי להוציא את הטמאה אבל להוציא את הדם לא איצטריך לשנות ולמיכתב גדי דמבשר נמי הוה ממעטינן ליה כמה שכתבו התוספות ולפי זה בסמוך גבי מבשל חלב בח"ב דקאמר ש"ס אין איסור חל על איסור ופירש"י ז"ל ולא נפיק מקרא דלגופיה איצטריך קשה דאי לגופיה א"כ לפה שינה וכתב גדי לכתוב בשר לכך נראה דסבירא להו דכיון דאיצטריך למיכתב גדי בחד קרא לרבויי שליל כתב בכולהו לשון גדי דניחא למיכתב בכולהו חד לישנא וכן בסמוך שכתבו התוספות דר' יוסי הגלילי דממעט עוף שאין לו חלב חם מוי"ו דאמו קא דריש צריך לומר דאיידי דכתב וי"ו בחדא כתב הכי בכולהו:
וסבר שמואל איסור חל על איסור והאמר שמואל וכו' דמסתמא קראי בנין אב נינהו למילף מנייהו בעלמא ואם כן קשיין אהדדי ומשני דלא הוי בנין אב אלא חד מנייהו ואידך מיעוטא או ריבויא הוא ואי בעית אימא תרוייהו בנין אב נינהו והא דידיה הא דרביה דשמואל סבר דגדי הוי בנין אב ומתו בו הוי מיעוטא ורבי אלעזר סבר ומתו בו בנין אב הוא וגדי הוי ריבויא והשתא ניחא דפריך לקמן בסמוך מברייתא דפיגול ונותר וטמא שבשלן בחלב אדרב אמי ורב אסי ולא פריך אדרבי אלעזר למאי דמשני הא דידיה והא דרביה משום דבשר בחלב מודי רבי אלעזר דאיסור חל על איסור מריבוי דגדי: