אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף קטו

דף קיד

ומה שבת דחמירא מעשיה מותרים הני לא כ"ש פירש"י ז"ל אבל בבשר בחלב לא אמרינן הא ק"ו דמסתברא דכל שתעבתי עליה רמינן דקא אכיל תועבת גופה אבל האי לא אכיל החרישה וקשה דאמאי לא חשיב בישול של שבת תועבה גופה כמו בישול דבשר בחלב והתוספות כתבו משום דבישול בשר בחלב ניכר וקשה דמאי פריך מאותו ואת בנו ומשלוח הקן הא אין האיסור ניכר בהן יותר ממה שניכר בחורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה. לכך נראה דבשר בחלב קא אכיל תועבה גופה דטעם איסורן משום אינהו גופייהו דקפיד רחמנא שלא לערבן ולבשלן יחד אבל המבשל בשר בשבת וכיוצא בו לאו משום בישול הבשר קפיד רחמנא דבבשר גופא ליכא קפידא אלא משום דחילל יום שנת קדש הוא וכיון דבשר קאכיל שבת לאו קאכיל נמצא דלא אכיל הועבה גופא וכן לא תחסום ולא תחרוש איסורו משום בהמה הוא ולא משום תבואה הנידשת והיוצאת מן החרישה כמה שכתבו התוספות וכי אכיל לאו חסימה וחרישה קאכיל אבל כלאי זרעים קאכיל תועבה גופא דקפיד רחמנא שלה לערבן יחד בזריעה מפני הגידולין היוצאים מהן דקא ינקי מהדדי דהא חיטי ושערי בכדא שרי נמצא דקאכיל תועבה גופא לכך פריך מנייהו וכן כלאי בהמה טעם איסורן מפני הגידול היוצא מהן דהא אינהו גופייהו שרו להקרבה ואין אסור אלא גידולן היוצא מהן לכך איצטריך למימר מדאסר רחמנא כלאים לגבוה וכו' דמשבת ליכא למילף דשאני הכא דקא אכיל תועבה גופא. ואותו ואת בנו נמי דהא דאסר רחמנא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד לא קפיד רחמנא על היום אלא טעמא דאיסורא משום בהמה הוא נמצא דקאכיל תועבה גופא ושילוח הקן נמי כשעבר ונטלה קאכיל תועבה גופא לכך פריך מנייהו שפיר והא דלא פריך נמי חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה לתסרו השור והחמור גופייהו וי"ל דפשיטא ליה דאיכא לשנויי השתא לגבוה שרי להדיוט מבעיא כמ"ש התו':

מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת ומשור הנסקל לא מצי למימר יוכיח דמה לערלה ולשור הנסקל שכן לא היה להם שעת הכושר לאכילה כ"כ התוספות בפרק כל שעה מיהו קשה אמאי לא קאמר תקרובת ע"א יוכיח כמה שכתוב בסמוך:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה