תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף קד
כל הבשר פרק שמיני
הא עוף אסור מדאורייתא נראה דלהכי משמע ליה דאסור דמתניתין מדאורייתא קאמר מדנקט כל הבשר אסור לבשל בחלב ולא קתני אסור לאכול בחלב משמע דמתני' אקרא דלא תבשל קאי אלמא דאסור מדאורייתא ומשני רב אשי דיש מהן מדברי תורה וכו':
אבל הכא אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה אתי לאסוקי בשר וגבינה ומיכל בשר בחלב דאורייתא תימה כיון דדחי דשאני התם משום דליכא למיגזר הוא אם כן מאי איצטריך למימר אבל הכא אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה אתי לאסוקי בשר וגבינה וכו' הוה ליה למימר אכל הכא כיון דאיכא למיגזר גזרינן גזירה לגזירה ויש לומר דמדקתני התם חלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן משמע דוקא העלאה שרי אבל באכילה אסורה לזר מדרבנן והיינו על כרחך משום דגזרינן אכילת חלת חוצה לארץ אטו אכילת חלת ארץ ישראל דדוקא העלאת חלת חוצה לארץ אטו העלאת חלת ארץ ישראל ליכא למיגזר אבל אכילה אטו אכילה גזרינן אפילו מחוץ לארץ לארץ ישראל ואי אמרת דגזרינן הכא גזרה לגזרה דהיינו העלאת העוף אטו אכילת העוף ואכילת העוף אטו אכילת בהמה אם כן התם נמי אמאי נאכלת עם הזר על השלחן נהי דהעלאה אטו העלאה ליכא למיגזר נגזור העלאת חלת חוצה לארץ אטו אכילת חלת חוצה לארץ ואכילת חלת חוצה לארץ אטו אכילת חלת ארץ ישראל דהא על כרחך אכילת חלת חוצה לארץ אטו אכילת חלת ארץ ישראל גזרינן כיון דאסרינן חלת חוצה לארץ באכילה לזר לכך קאמר דטעמא דהכא משום דגזרינן העלאה אטו העלאה ומיכל בשר בחלב דאורייתא דכי מסיק להו היינו אכילה וכחדא גזירה דמי:
אתי לאסוקי בשר וגבינה ומיכל בשר בחלב דאורייתא דכי מסיק להו היינו אכילה כדפירש רש"י ז"ל ולהכי לא קאמר ואתי למיכל בשר בחלב דאורייפא כדאמר אתי לאסוקי בשר וגבינה. ואם תאמר כיון דהעלאה אטו אכילה כי חדא נינהו ואם כן לימא דכי שרית לאסוקי עוף וגבינה אתי למיכל עוף וגבינה דכי חדא נינהו והדר גזרינן אכילת עוף וגבינה אטו אכילת בשר וגבינ' ובההיא דחלה נמי נגזור העלאה אטו אכילה דכי חדא היא ואכילה אטו אכילה דליכא אלא חדא גזירה ויש לומר דלכל איסורי דאורייתא עבדי רבנן הרחקות כגון הבערת אש בשבת דאסור מדאורייתא עבדו רבנן הרחקה וגזרו דאפילו לטלטל את הנר בשבת אסור וקים להו לרבנן דבהרחקה זו סגי דאי נמי אתי לטלטל את הנר באקראי לא אתי למיעבד איסורא דאורייתא להדליק את הנר וכן בשר בהמה בחלב דאסור מדאורייתא עבדו רבנן הרחקה דלא למיכל אפי' בשר עוף בחלב וקים להו נמי דבהרחקה זו סגי מיהו אכתי חששו רבנן שמא יעלה אדם בשר בהמה עם הגבינה על השלחן ועל ידי כן אתי למיכל לכך אסרו נמי להעלות בשר עם הגבינה והוה קים להו לרבנן דלא סני בהרחקה זו דליכא אלא פלגא דהרחקה דכל המעלה קרוב הוא למיכל וחששו שמא יעלה באקראי ואתי נמי למיכל בהדדי לכך הוצרכו למיעבד הרחקה להרחקה וגזרו שלא להעלות אפילו בשר עוף וגבינה ובהרחקה זו סגי ולכך קאמר דהכא גזרינן העלאה אטו העלאה וממילא אתי נמי למיכל דקרוב הוא אבל העלאה אטו אכילה ואכילה אטו אכילה לא מני למימר דכיון דעבדו הרחקה וגזרו על אכילת עוף משום אכילת בהמה ובהרחקה זו סגי להו אם כן למה להו למיגזר תו שלא להעלות בשר עוף דכיון דגזרו כבר ועבדו הרחקה שלימה למה להו למיעבד עוד אפילו פלגא דהרחקה דלא איצטריך וגזירה וגזירה הוא:
עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא נראה דדייק מדקתני נאכלין לשון רבים משמע דלאו עוף החילה והדר גבינה קאמר דא"כ גבינה לחודא נאכל באפיקורן ולא העוף אלא אשמעינן דהנך תרתי נאכלין דהך הפקר שאין צריכין להזהר לא זה מזה ולא זה מזה בין אוכל עוף תחילה בין אוכל גבינה תחילה ולהכי דייק הא בשר וגבינה צריכין להזהר זה מזה וזה מזה וכתבו התוס' דרבינו תם מפרש טעמא דאגרא משום דעוף אינו נדבק בידים וקשה דהא גבינה נדבק בידים הוא מדקאמר הני מילי בליליא משמע דבליליא בעי נטילת ידים אחר גבינה ואם כן צריך לומר דהא דקתני עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה דוקא קאמר ולא גבינה ועוף וזה דוחק: